יהודי טוב הוא יהודי שמוק

אם על טעם ועל ריח אין מה להתווכח, אז על אהבה בכלל אין מה לדבר. ובעודי עומדת ומשתוממת ולא מצליחה להבין מה לעזאזל מישהו מוצא בג'ים קארי, אפשר לרשום אותי ברגע זה למועדון המעריצים של אדם סנדלר, ואני גם מבטיחה להביא חברים וכיבוד. לא שחייבים להשוות בין השניים (ואני לא רוצה לשמוע על כישורי המימיקה והפנטומימה המופלאים של קארי) - רק רציתי להבהיר שאם מישהו מוצא את סנדלר וולגרי, המוני, נודניק גס רוח ולא מצחיק, אין לי שום דרך לשכנע אותו שזה לא כך, בדיוק כמו שמעולם לא הצליחו לשכנע אותי לחבב את קארי. ובמקרים האלה לא יעזור בית דין, וגם לא תסריט טוב, במאי מהולל או נערת תה עם פסיכומטרי גבוה. מאה טרומנים מתוחכמים לא ירפאו את הסלידה היוקדת שלי מקארי, בעוד שאת סנדלר יקירי אני מוכנה לראות גם בפרק של "שאול" משחק שש-בש עם דב'לה גליקמן.

במילים אחרות, "שמונה לילות מטורפים" – שהוא באמת די זבלה של סרט – הוא סרט למעריצי אדם סנדלר בלבד. באופן אישי נהניתי בו כמו שלא נהניתי מאז "מיסטר דידז" – צחקתי, בכיתי, צחקתי, בכיתי, התרגשתי, עשיתי כיף חיים משוגעים. נכון, סנדלר עשה סרטים טובים מזה, אבל זה לא הפריע לי לרגע, כי אני אוהבת את אדם סנדלר. אני אוהבת אותו בכל לבי ומאמינה במאת האחוזים שהוא באמת טוב לב. לעומת זאת, אם אתם לא חובבי סנדלר מושבעים, כנראה שעדיף לבזבז את הכסף על חרדל.

"שמונה לילות מטורפים" - קומדיית אנימציה מוזיקלית לכל המשפוחה - מצטרף לשאר סרטי האנימציה לחג המולד שיוצאים בעונה זו. מכיוון שסנדלר הוא יהודי טוב, חג החנוכה מקבל לא פחות תשומת לב מהכריסמס, אם לא יותר (שמונת הלילות המטורפים הם שמונת לילות החנוכה!), ומכיוון שסנדלר הוא יהודי שמוק, מככבים בו, בין היתר, גמד בעל מום עם תחת שעיר ועדר של צבאים מחרבנים. מעבר לעובדה שסרטי אנימציה הם חלק מהתפריט העונתי המקובל בהוליווד, סרט אנימציה הוא הזדמנות מצוינת בשביל סנדלר לעשות כמה שיותר קולות מצחיקים, מבלי להצטרך (שוב) ללכת על גיבור אינפנטיל בעל אישיות מפוצלת. ב"שמונה לילות מטורפים" מדבב סנדלר גם את הגיבור המצויר בדמותו – יהודי לוזר אלכוהוליסט ואנטי-סוציאלי בן 33 בשם דייבי סטון; גם את שופט הכודרסל הקשיש בליגת הנוער המקומית (זה הגמד השעיר), ווייטי דובאל; וגם את אחותו התאומה והקרחת, אלינור דובאל.

הסיפור הוא כזה: דייבי סטון מסתבך בפעם המי יודע כמה עם החוק ורגע לפני שהשופט שולח אותו לעשר שנות מאסר, נחלץ שופט הכדורסל הגמד לעזרתו, כי כמו כל שאר בני העיירה גם הוא זוכר איך לפני 20 שנה היה סטון ילד טוב ומחונך ושחקן כדורסל מחונן. כך מומר עונשו של סטון בעבודות שירות בתור עוזרו של הגמד על מגרש הכדורסל. הימים הראשונים (של חג החנוכה) לא קלים הם, ובמקום לעזור לגמד השעיר, שהוא בעצם המלאך המושיע שלו, דייבי רק מתעלל בו בסדרה של תעלולי קקה-פיפי-ועוד-קצת-קקה מבחילים במיוחד, מה שבכלל לא יפה אם לוקחים בחשבון שלגמד השעיר יש גם רגל אחת גדולה ורגל אחת קטנה, אוברדראפט ענקי בבנק, אפילפסיה ואשה דמיונית, כי גמדים מעוותים, שעירים ועניים מתקשים להשיג זיונים.

לאט-לאט הקרח כמובן נשבר, והסיבה להידרדרות של דייבי והפיכתו מהילד הכי נחמד בשכונה לעבריין נבזי נחשפת. בהמשך הוא עוזר לילדון יהודי צנום שמזכיר לו את עצמו בילדותו, פוגש מחדש את אהבת נעוריו, מבלה זמן איכות עם שלטי מותגים בקניון המקומי - קשה להסביר, אבל אנשי האנטי-גלובליזציה לא היו רואים זאת בעין יפה - עד להפי-אנד המתבקש (אם כי מבחינתי השיא היה ריקוד הרובוט של הגמד השעיר לצלילי "דומו-אריגטו מיסטר רובוטו" של הסטיקס).

באמריקה מבקרי הקולנוע התעצבנו לא רק מבדיחות הצואה הרווחות, אלא גם הביעו חשש שהסרט עלול לעורר אנטישמיות בקרב נוער במיד-ווסט שמעולם לא נתקל ביהודים (למרות שהכוונה של סנדלר היתה הפוכה לחלוטין). אני יותר מודאגת מהנוער שמעולם לא נתקל באדם סנדלר.