זה כבר הפך לדפוס: כל שנה יוצא בארצות הברית סרט על שוטר אלים, ומעורר מחלוקת: יש כאלה המהללים אותו וקושרים שפע של סופרלטיבים לראשו, ומנגד יש את אלה שפועלים בקיצוניות ההפוכה, ומגדירים אותו כגזעני, חולני ופוגעני. בשנה שעברה היה זה "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", וב-2019 תפס את המשבצת "עם הגב לקיר", שעולה בסוף השבוע באולמות הקולנוע בארצות הברית, וגם אצלנו.
הסרט, שבמקור נקרא "Dragged Across Concrete" עוקב אחר שני שוטרים ותיקים ולבנים, המתועדים כשהם מפעילים כוח לא מידתי בזמן מעצר של עבריין היספני. בעקבות הלחץ התקשורתי, השניים מושעים מתפקידים ויוצאים לחופשה ללא תשלום. כדי לגמור את החודש, הם נאלצים לעבור לצד השני של החוק, ולשתף פעולה עם עבריין שחור בתרגיל עוקץ מורכב.
העיסוק בנושא טעון ורגיש כמו אלימות משטרתית העמיד מלכתחילה את הסרט במצב בעייתי, ולכך נוספו עוד כמה גורמים. קודם כל, את "עם הגב לקיר" כתב וביים ס קרייג זאהלר. צמד סרטיו הקודמים, "בון טומהוק" ו"מהומה באגף 99", התקבלו אף באותה תערובת של הערכה ורתיעה, וכעת יש הכותבים כי עבודתו החדשה משלימה יחד איתם טרילוגיה של יצירות על "גברים לבנים וזועמים" - לא בדיוק ז'אנר שמתקבל בעין יפה ברגעים אלה. נוסף לכך, מותחן הפעולה הזה יצא מפס הייצור של Cinestate, חברת הפקה חדשה יחסית עם מוניטין מפוקפקים, שהוליווד ריפורטר הגדיר אותה כמי ש"יוצרת את הסרטים הפופוליסטיים המושלמים לעידן טראמפ, ופעם אחר פעם מצליחה להשתמש בנקמה ובאלימות כדי להפיק רווח".
אם לא די בכל זה, בסרט מככבים שני שחקנים שאינם חביבים במיוחד על המחנה הליברלי: וינס ווהן, הידוע כרפובליקאי ולאורך השנים הביע תמיכה במועמדי האגף הליברטריאני של המפלגה - בישראל, סביר להניח, הוא היה מתגייס בצד זהות ומשה פייגלין; ומל גיבסון, שהיה מעורב בשלל תקריות גזעניות, בהן התבטאויות אנטישמיות.
לכל זה נוסיף את העובדה שתקשורת הקולנוע האמריקאית לא נוטה לשמור על פרופורציות בשנים האחרונות, ולעומת זאת נהנית לצבור לייקים באמצעות צדקנות והתהלמות. לכן, לא פלא כי אתר הדיילי ביסט, למשל, כי הסרט אינו אלא "פנטזיה חולנית המגשימה את החלומות הנתעבים ביותר של הימין הקיצוני". מבקרים אחרים, בהם גם אני, סברו כי הוא הרבה יותר מורכב מכך ומשכיל לגעת בסוגיות אקטואליות ורגישות בצורה ברוטלית ומלנכולית, אך גם אנושית, מצחיקה - ובעיקר מרשימה עד מאוד. "עם הגב לקיר" נמשך לא פחות משעתיים וחצי, ומשתמש בקנבס הרחב הזה כדי לצייר בפנינו גלריה עשירה, מרתקת ומאופיינת היטב של דמויות, סוגיות חברתיות, קווי עלילה וזירות התרחשות.
גם במאי הסרט וכוכבו, כמובן, מתייצבים בצדו כדי להגן עליו. הם עושים זאת בריאיון המתקיים במסגרת פסטיבל ונציה, יום לאחר הקרנת הבכורה העולמית של "עם הגב לקיר" בתחילת ספטמבר האחרון. "אני לא חושב שיש לסרט אג'נדה כלשהי, וזה מרענן", אומר ווהן לוואלה! תרבות. "יש סרטים בהם הבמאי בא ואומר - 'זה מה שאני חושב, ועכשיו אדחוף לכם את זה לגרון'. כאן, אין פוזיציה מסוימת. מה שמניע את העלילה זה הדמויות, ולא השקפת העולם של הבמאי. הדמויות הללו סבוכות - אף אחת מהן לא קדושה, אף אחת מהן לא מרשעת. לפעמים הן עושות בחירות איומות, אבל אנחנו יכולים להבין את השיקולים שלהן. חוץ מזה, אני לא חושב שהסרט מנסה לנסח איזו אמירה כללית על העולם. הגיבורים שלו הם אינדיבידואלים שהגיעו מרקע מסוים ונמצאים בסיטואציה מסוימת. בקיצור, אני חושב שכל אחד יחשוב על הסרט משהו אחר, בהתאם למטען שאיתו בא להקרנה, וככה צריך להיות".
זאהלר, יהודי-אמריקאי המברך אותי ב"שלום" בעברית כשהוא מגלה מאיפה הגעתי, מגן גם על הסרט וגם על ההחלטה לעבוד עם מל גיבסון. "כל מה שעניין אותי זה לדעת אם נוח לעבוד איתו. אמרו לי שכן, וכך אכן היה", הוא אומר. "מעבר לכך, אני לא רוצה להתייחס לחיים הפרטיים של שחקנים, ואני גם לא רוצה שנדבר על דברים שהם היו מעורבים בהם לפני עשר שנים, אלא על הסרט עצמו - ולגביו, תמיד הייתי נגד סרטים עם 'מסר', זה דידקטי בעיני. אם אתה רוצה לבוא ולהגיד לעולם 'מלחמה זה רע, גזענות זה רע ואהבה זה טוב', אז לך תכתוב בלוג, לא צריך סרטים בשביל זה. יש אנשים שיחשבו שהשוטרים בסרט הם דוחים ויש כאלה שיחשבו שהם סימפטיים ומעוררי הזדהות. זו לא תקלה - בדיוק לכך כיוונתי".
אחד הדברים המעניינים בסרט זה שאתה מרחיב לגבי סיפור הרקע של כל דמות - כולל של אחת מקורבנות הפעולה בה מעורבים הגיבורים. בכל מותחן הוליוודי ממוצע, פשוט היו יורים בה והולכים.
"נכון, האולפנים תמיד לוחצים שאחתוך ישר לאקשן, אבל אני שואל - למה שלקהל יהיה אכפת מזה שקרה משהו לדמויות הללו, אם לא נדע עליהן כלום? למה שנבכה עליהן אם לא נדע איזה חיים הן הפסידו? לכן, אני נהנה לתת לכל דמות סיפור רקע. אולי זה כי אני גם סופר, והרקע הספרותי שלי משפיע על התסריטים. בגלל זה הסרטים שלי גם ארוכים יחסית".
הסרטים ארוכים ובתוכם, גם הסצינות עצמן ארוכות, כמעט בלי חיתוכים. נוסף לכך, אתה לא מרבה להשתמש במוזיקה.
"כי עריכה ומוזיקה הם דברים מניפולטיביים, ואני לא אוהב להדריך את הקהל איך הוא צריך להרגיש. אני רוצה שכל צופה יגיע למסקנות בעצמו. לגבי העריכה - הסרט כולל הרבה סצינות בהן הדמויות יושבות באוטו ומדברות. יש הרבה סיבות למה לא לצלם כאלה סצינות, אבל יש גם סיבה טובה למה כן לעשות אותן - המרחב של המושב הקדמי של האוטו מאפשר לך לתפוס שני אנשים מדברים ולהראות את הדינמיקה ביניהם גם בלי לחתוך כל הזמן מאחד לשני. אני לא אוהב עריכה - מבחינתי כל 'קאט' מזכיר לצופה שהוא צופה בסרט, ואני לא רוצה שזה יקרה".
ווהן, מי שהתפרסם בזכות להיטים כמו "לדפוק חתונה", "הצד שלו, הצד שלה" ו"דודג'בול" מתמקד בשנים האחרונות בעשייה קצת אחרת - פחות מסחרית ופחות מצחיקה. עם זאהלר כבר שיתף פעולה ב"מהומה באגף 99", ואת גיבסון הוא מכיר מהשתתפותו בסרט המלחמה "הסרבן", שהקולנוען האוסטרלי ביים. נוסף לכך, כיכב גם בעונה השנייה של "בלש אמיתי", וזו רק רשימה חלקית. "דחיתי הרבה סרטי אולפנים, כי הם היו צ'יזיים מדי לטעמי", הוא אומר. "הרגשתי שאני נגרר לדברים ולוקח גיגים, וקיבלתי החלטה מודעת לעשות אך ורק דברים שמרגשים אותי. לאחרונה גם התחלתי להיות מעורב בהפקת פרויקטים שמעניינים אותי. זה כיף לעשות רק מה שאתה רוצה, וזה כיף להרגיש שאתה עובד עם אנשים שמפרים אותך".
אפשר להגיד ש"עם הגב לקיר" זה הסרט הכי פסימי שעשית?
"יש בו הרבה רגעים עצובים, אבל בסופו של דבר, יש בו גם גאולה לגיבורים. האם זה סרט עצוב או הירואי? השאלה שלך, כמו כל שאלה אחרת לגבי הסרט, היא משהו שלכל צופה תהיה תשובה אחרת לגביו".
