מי מפלצת של אמא?

גם בסרטים זרים בינוניים, סתומי עלילה וממושכי שתיקות, קל לקנות אותי באמצעות ילד קטן ושובב. אמנם לא הבנתי על מה ולמה הסרט, אבל ילדים זה שמחה, הם אמיתיים כאלה ואומרים משפטים מצחיקים, חמודים. לצערי הילד ב"חיים פשוטים" הוא לא חמוד, אפילו לא קצת נחמד. למעשה, לא פעם במהלך הסרט הוא עורר בי רצון לתגובות אלימות ממש. אותו ילד, עירוני ומפונק, ננטש על ידי אמו המותשת בבית סבתו שבכפר, שם הוא מקפיד להתעלל בסבתא הפשוטה, האילמת, בכל דרך אפשרית.

את המסר השחוק לעייפה של הסרט - "אין כמו החיים בכפר" - אנו מבינים מכך שהילד האיום מתעלל בסבתו מעט פחות לקראת תום הסרט, צעד דרמטי שבוודאי התאפשר הודות לאוויר הצח והמבריא של הכפר הנידח. סבתו, לעומת זאת, היא סבתת חלומות, רכה וסבילה, מקריבה באילמות את כל מה שיש לה למען נכדה המנוכר. מאחר והסבתא אילמת והילד מדבר בעיקר שטויות מרושעות ויבבות, ההזדהות המוחלטת נוצרת עם הסבתא, בעוד שהילד הופך לאויב מושבע. כל רצוני היה שיעוף כבר מהכפר ויעזוב את הזקנה בשקט. מאחר והילד מן הגיהנום לא יציל את הסרט משיממונו, לא נותר לבמאי אלא לשלוף את הנשק המשומש ולהציף את הסרט באותנטיות. הסבתא כובסת את בגדיה בנהר וסוחבת דליי מים במעלה ההר שוב ושוב, באיטיות משגעת. הילדים משחקים בחדווה עם פרה משוגעת, קשיש אותנטי נוסע על אופניים חלודות, כולם בורים, מלוכלכים וטובי לב.

כאשר מסירים את קליפת המחוות והמנהגים הזרים, נשאר סרט דל, נטול עלילה ומועט בהתפתחות. כל מפגש עם תרבות זרה ורחוקה הוא מעניין ומלמד, אך לטעמי אינו מהווה סיבה מספקת לצאת לקולנוע. הצילום יפה והנוף ירוק, שלא נדבר על האותנטיות, ממש עושה חשק לשבת על הספה ולצפות בנשיונל ג'יאוגרפיק.