"נעמי החליטה לעשות עלי סרט רע, כמה אני רע, אבא רע", כך מנחם גולן למצלמת "סרט מהחיים", סרט תיעודי המתאר את מערכת היחסים התלותית-אובססיבית-חולנית של גולן ובתו נעמי. הבת החליטה לצאת להודו, בה שהה גולן לרגל צילומי "השיבה מהודו", בכדי לפתור אחת ולתמיד את הצרות הגדולות שיש לה עם אבא ולדבר על זה אל מול המצלמות. על מה? לא ממש ברור. בשביל מה? זאת תהייה שנותרת לא פתורה עד סוף הסרט.
ברור שנעמי, המתגלה כקוקו על כל הראש הנוירוטי, סוחבת מטען נפשי כבד כנגד אביה, אולם היא מתקשה לנסח אותו בצורה קוהרנטית ופשוט מטיחה בגולן האשמות שקשה להבין מהן על מה כל הסיפור. מצד שני, היא גם מעריצה את האדמה שעליה הוא דורך. באחת הסיטואציות הנוראיות של הסרט, נעמי מקריאה לגולן מכתב רגשני בו היא מתוודה כי היא הפכה אותו לאל ואילו הוא בוהה בה במבט אטום וטוחן יוגורט. בסצינה אחרת הוא יאמר: "אני לא יודע מה את מנסה להשיג בכל הקשקוש הזה?". אבל התמונה היא לא חד צדדית לאורך הסרט אתה נוטה להזדהות דווקא עם גולן, אשר נקלע כאן לסיטואציה בלתי אפשרית מבחינתו. הבת מעמידה מולו את המצלמה ומבקשת ממנו לכפר על חטאי האב שלו, ואילו גולן לא מבין מה היא רוצה ממנו. הוא טוען שתמיד ניסה להיות אב טוב ודאג לה כל חייה, ואילו היא בתמורה מאשימה אותו כל הזמן בכך שהוא הרס לה את החיים. כנראה שהוא עשה לה כמה דברים איומים, אבל לא ברור בדיוק מה, והיא כל הזמן בוכה. בקיצור, קלאסיקה משפחתית.
"סרט מהחיים" הוא שואו לא ייאמן של חיים פרטיים של אנשים שאין ולא צריך להיות בהם עניין ציבורי. זאת הצצה מביכה לאינטימיות משפחתית שתגרום לכם לאי נחת וחדירה אל הפרט ללא כל הצדקה אמנותית. אם המצלמה אמורה לשמש את נעמי ככלי בדרך לפיוס שלה עם אביה, הרי שאנחנו כצופים מנוצלים כאן באופן ציני למטרות שלום בית. הוידויים והאקסהיביציוניזם של נעמי הם פורנוגרפית ריאליטי-שואו בהתגלמותה, רק שאין שום מרכיב מבדר בכל העניין (וגם אם יש, הרי שלא נעים להודות בכך) זה סיפור עצוב על אשה עצובה שהיתה צריכה לתת עוד כמה צ'אנסים לפסיכולוג שלה ולא לחלוק עם כלל צופי ערוץ 8 את בעיותיה.
מבחינה תראפויטית, אני חושש שאחרי הסרט הזה מערכת היחסים בין נעמי לאביה רק תידרדר, שהרי החשיפה הזאת רק תבעיר את חומר הנפץ הרגשי שיש בין השניים, ואילו כאנלוגיה למצב האנושי, "סרט מהחיים" הוא לא יותר מסתם הום-וידאו. הערך הדוקומנטרי שלו אפסי ואילו המחיר האישי שהצופה והמשתתפים בסרט צריכים לשלם הוא מוגזם: אני עצמתי את עיניי כמה פעמים מרוב הפאדיחות שמנחם גולן והבת שלו עשו לעצמם, ואילו נעמי בוודאי שלא יכולה להיות מבסוטה מהדרך המדכאת שבה היא חושפת את הקישקע שלה לקהל הרחב.
ב"סרט מהחיים" אנחנו גם מקבלים הצצה משעשעת אל חייו של מנחם גולן כישראלואיד האולטימטיבי. קולוניאליסט (דורש שצוות ההפקה של "השיבה מהודו" יביא פרות לאתר הצילום בשדה התעופה בגלל שזה נראה לו אותנטי, למרות שהצוות מנסה לשכנע אותו שבהודו אין פרות בשדות תעופה), שקרן ("זה הסרט הכי גדול שנעשה בישראל"), כוחני ותחמן ("נלמד אותם מאיפה משתין הדג, כוסאמק", אחרי שהוא מבושש לשלם לחברת ההפקה ההודית שבה הוא נעזר), עילג ("יו נו איי.בי ג'ושוע?") וסחבק (מחבק את ראש ממשלת הודו וקורא לו "חבר שלי"). לא פלא, אם כן, שהמפיק ההודי, אחרי אינספור מריבות עם גולן התחמן, מכריז בגועל: "אני מעדיף לפגוש את השטן ולא את האיש הזה".
"סרט מהחיים" הוא חוויה קשה, מבעסת ובלתי נסבלת. אבל בשביל זה יש לנו את החיים הפרטיים שלנו, אנחנו לא צריכים לדחוף את האף שלנו לחיים של מישהו אחר.
* "סרט מהחיים" משודר ביום שני, 16.12, ב- 21:30 בערוץ 8
8 קילו קישקע
16.12.2002 / 10:02