פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "בתקופה הזאת, יש להטרדה מינית רק עונש אחד - תא גזים"

      תוקף את קמפיין MeToo ("מבחינתם, לואי סי-קיי היה צריך לקבל כיסא חשמלי"), חושף את הצד הרך ("כשאני צופה בעצמי לפני שנים, אני רואה אדם מפוחד") ומתנער מרוג'ר ווטרס ("שיזדיין"): רגע לפני שהוא מופיע בישראל, הקומיקאי הענק ביל בר יורה לכל כיוון. ריאיון ללא מעצורים

      הקומיקאי ביל בר (יח"צ , ג'וזף ליינס)
      ביל בר (צילום: ג'וזף ליינס)

      זה יום שלישי בצהריים בניו יורק כשביל בר מתקשר אליי לנייד. "היי, זה ביל", הוא אומר מהצד השני של הקו, כאילו אנחנו חברים קרובים שמדברים מדי פעם. ואז הטון שלו משתנה כשהוא חוזר על השם המלא, "ביל בר", כאילו חשש שלא זיהיתי את הקול המחוספס שלו כבר מההברה הראשונה. בר מתקשר אליי מקרבת מדיסון סקוור גארדן, אחד מהאולמות המפורסמים בעולם, שם הוא עומד להופיע בתוך כמה שעות במופע צדקה יוקרתי. רשימת המשתתפים כוללת קומיקאים כמו ג'ון סטיוארט, ג'רי סיינפלד, ג'ון מולייני, מייקל צ'ה ועוד. בר הוא השני ברשימה, אחרי ג'רי האגדי.

      אחרי עשרות שנים על הבמה כסטנדאפיסט, נראה שבר מצא את מקומו הטבעי בטלוויזיה, או ליתר דיוק - הקול שלו מצא שם את מקומו. בר הוא היוצר והקול מאחורי הדמות הראשית בסדרה "משפחת מרפי" ("F is for Family") בנטפליקס. הסדרה, שמבוססת על ילדותו של בר, מתרחשת בשנות השבעים. יתרונה של הסדרה - שמתקיימת בתקופה של לפני הפוליטיקלי קורקט - הוא חופש יצירתי נדיר של יוצריה לצחוק על הכל, והיא עושה את זה מצוין.

      לקראת הריאיון צפיתי בכמה ספיישלים ישנים שלך, ושמתי לב למשהו מוזר. אני חושב שזה קשור לעובדה שבפעם הראשונה שראיתי את המופעים האלה הייתי רווק, וכיום אני אבא לשתי בנות. הבדיחות עדיין הצחיקו אותי, אבל זה הרגיש הפעם כמו לנגוס בפרי אסור. כאילו אני צוחק למרות שאני יודע שאסור לי לצחוק. תהיתי אם עכשיו שאתה נשוי ואב לילדה קטנה זה משהו שקורה גם לך ככותב קומי.

      "כן, ברור. כשאני צופה היום בספיישלים הישנים שלי, אני בעיקר רואה אדם מפוחד. זה מה שאני רואה. כשזה נוגע לכל השיט שאמרתי על נשים. פשוט הייתי מפוחד מכל העולם הזה: להתאהב, להתחתן, להשתקע, להתחייב למישהו. ומצד שני, רציתי את זה. אם לומר את האמת, רציתי את זה יותר משרציתי להצליח בתור קומיקאי. ידעתי שלהצליח בפן המקצועי בלי להצליח בצד האישי זה פשוט מתכון לבדידות. זה ריקני. אם הייתי צריך לבחור בין שני הדברים, לא הייתי חושב פעמיים. באיזשהו שלב פשוט נסעתי על אדים, והתעלמתי לחלוטין ממה שהייתי צריך באמת".

      כשאתה מתאר את זה ככה, כמעט לא נעים לי מזה שצחקתי.

      "לא לא, אני לא אומר שההופעות לא מצחיקות. זה גם לא אומר שלא אמרתי כמה דברים אמיתיים בהופעות האלה. מה שמצחיק אותי היום זה שאנשים צופים בזה וחושבים 'אה, הבחור הזה בטח שונא נשים' וידה ידה ידה, כי הם מסתכלים על זה רק ברמה השטחית. ובסופו של דבר זו אשמתי, כי אני זה שהעליתי את המופעים האלה".

      השאלה היא האם באווירה הנוכחית בעולם הבידור של אחרי מהפכת ה-METOO# אפשר בכלל לעשות עדיין כאלה חומרים. זה מפחיד אותך?

      "בהתחשב בכך שאפשר פשוט להאשים מישהו ואז להעלות את הקריירה שלו בלהבות בלי שום נטל הוכחה, ולאור העובדה שיש אנשים שיכולים להיות מאוד נקמניים אחרי שהם שומעים משהו שהם לא רוצים לשמוע… אז כן, קצת. שמע, למזלי אני לא עשיתי שום שיט כזה. אז בוא נגיד את זה ככה, אין לי שום דבר אמיתי לחשוש ממנו - אבל אני קצת דואג מהדברים שיכולים להמציא עליי (צוחק).

      "ראיתי עכשיו שיש טענות נגד הקוסם הזה דיוויד בליין (נחקר במשטרת ניו יורק לאחר ששתי נשים האשימו אותו בתקיפה מינית - ע.ס). כל מה שיש נגדו כרגע זה תלונות. למה אני בכלל יודע על זה? זו האשמה במשהו מאוד חמור, וזה יכול לפגוע בו משמעותית - אז אל תספרו לי על זה עד שהוא לא יורשע. למה אני שומע בכלל על תלונה על משהו שקרה ב-1998? ואיך שזה מתפרסם, ישר מגיעות התגובות מאנשים שאומרים 'כן, תמיד ידעתי שהוא חתיכת חרא'. "על מה זה מבוסס? ראית את הקוסם הזה מקופל בתוך מקרר שתלוי על עמוד במשך חודשיים והצלחת להסיק: 'כן, נראה שיש לו תסביכים עם נשים'? ואיך לעזאזל מוכיחים משהו כזה אחרי 21 שנה? זאת השאלה שלי, והיא נכונה לשני הצדדים. אם האדם הזה באמת עשה את זה, איך אפשר להוכיח את זה ולהרשיע אותו? ואם האדם הזה לא עשה את זה, עדיין כל התגובות ברשת יהיו 'כן, תמיד ידעתי שהוא כזה'. אם זה ככה, אז אף אחד לא בטוח. זה גורם לי לשבת ולתהות: בשביל זה קמה התנועה הפמיניסטית? זה לא היה בשביל שוויון, אלא בשביל היכולת להעלים כל בחור שאת רוצה רק באמצעות תלונה?".

      ומה לגבי גברים שכן היו "חתיכות חרא", כאשר הדוגמה הבולטת ביותר היא כנראה לואי סי קיי. האם בעיניך העונש הציבורי שהוא קיבל מתאים לחומרת המעשים שלו?

      "ממש לא! בהרבה מובנים לואי נענש בצורה הרבה יותר קשה מהארווי ויינשטיין. אני לא ראיתי שמסירים את השם של הארווי מהשיט שהוא עשה. הם פשוט החליטו לאדות את הקריירה של לואי. לקחו את הכל ממנו. ועכשיו הוא עושה סטנדאפ. הוא הואשם, הוא הודה במעשים והוא נענש. ועכשיו הוא עושה סטנדאפ. זה פאקינג נגמר! אם אתה לא רוצה לצפות במופע שלו, אל תצפה במופע שלו. אבל מה הוא אמור לעשות? הוא צריך להתפרנס ממשהו.

      "אני לא מקבל את מה שלואי עשה, ממש לא, אבל אני חושב שהוא יותר משילם את המחיר על זה וצריך לתת לו את האפשרות לבנות את החיים שלו מחדש. הוא הידרדר עד הקרקעית, ומשום מה זה עדיין לא מספיק לחלק מסוים באוכלוסייה. והמציאות היא שרוב האנשים שאני מדבר איתם מסכימים איתי. בכל יום משחררים מהכלא אנשים שעשו דברים הרבה יותר גרועים, ולהם מותר לצאת אל העולם ולחפש עבודה ולהשתלב בחברה, אבל כנראה שללואי זה לא מגיע. מבחינת האנשים האלה לואי היה צריך לקבל את הכיסא החשמלי".

      מי כמוך יודע שהדבר הכי חשוב בקומדיה זה טיימינג, והטיימינג של הפרשה של לואי היה גרוע במיוחד.

      "לגמרי. אם הוא היה מודה בשיט הזה חצי שנה לפני שהתפוצצה פרשת ויינשטיין זה היה אחרת לגמרי. אפשר להסתכל על הדברים האלה בפריזמה של פרה-ויינשטיין ופוסט-ויינשטיין. אם נתפסת באיזה שיט כזה בתקופת הפרה-ויינשטיין, ההשפעה שלו על החיים שלך הייתה פחותה בהרבה. אני לא טוען שזה דבר טוב. אבל עכשיו, בתקופת הפוסט-ויינשטיין, יש רק עונש אחד. אין במקרים האלה היררכיה של עונשים.

      "זה לא כמו שאם תיתפס עובר באור אדום תקבל דו"ח, ואם תיתפס גונב אוטו זו כבר עבירה חמורה ואתה תלך לכלא לתקופה מסוימת ואם תרצח מישהו אתה תקבל מאסר עולם. אמורות להיות דרגות לעונשים, אבל בדברים של ה-MeToo יש רק עונש אחד - אתה הולך לתא גזים. זהו, נגמר. והיו כמה בחורים שאיבדו תוכניות בלי שהם עשו שום דבר. קח לדוגמה את כריס הארדוויק (פוטר מרשת AMC לאחר שזוגתו לשעבר האשימה אותו בהתעללות מינית ונפשית. לאחר חקירה של חודש, ולאור העובדה שהמתלוננת סירבה לשתף פעולה, הוא הוחזר לכל תפקידיו - ע.ס). הוא היה במערכת יחסים גרועה, בזה הוא היה אשם.

      "מי מאיתנו לא היה במערכת יחסים גרועה? זה חלק מהמסע שלך למצוא את החצי השני לך. ככה לומדים איך להיות במערכת יחסים. פוגשים אנשים ברגעים שונים בחיים, ואתם לא מתאימים אחד לשני ואתם לא יודעים איך לצאת מזה, ואז אתם עושים דברים גרועים אחד לשני ויש לכם פרידה מכוערת. אבל זה אומר שצריך להרוס למישהו את הקריירה בגלל זה? זה טיפשי".

      אתה מדבר על מעשים, ואני דווקא רוצה שנדבר יותר על מילים. צפיתי לא מזמן בהופעה של ביל היקס וקלטתי שהוא לא יכול היה לספר חצי מהבדיחות היום, ואם הוא היה מספר - היו צולבים אותו.

      "ראיתי איזה דיון על הגרסה האמריקאית של הסדרה 'המשרד', ומישהו שאל איך היו עושים את הדמות הזאת והזאת היום, והתשובה הייתה: 'לא, אי אפשר היה לעשות את התוכנית הזאת היום בכלל'. זה המצב שאליו הגענו. אנחנו מדברים על 'המשרד'!, זאת התוכנית הכי מעוקרת שיש. הדמויות היו אבסורדיות, וכל מה שהיה בתוכנית היה אבסורדי - אם אחד מהבחורים התנהג בצורה סקסיסטית, אז הבדיחה לגמרי הייתה על הבחור כי הוא מתנהג בצורה טיפשית. והיום אי אפשר לעשות אפילו את זה.

      "זה קצת מצחיק לראות פה היום טלוויזיה או ללכת לקולנוע. אפשר לראות סרט שהעלילה שלו מתרחשת במאה ה-19, והם יצליחו איכשהו לדחוף לסצנות של גברים ונשים מ-1800 רטוריקה של 2019 ומשהו. כאילו שאיזו עובדת בבית בושת במערב הפרוע תתחיל לדבר על 'גבריות רעילה' או משהו. זה פשוט כיסוי תחת לתסריטאים, שמפחדים שיאשימו אותם בסקסיזם".

      זה מה שאני אוהב כל כך ב-"F is for Family". אתם מציגים את שנות ה-70 כפי שהם באמת היו. אתם לא מנסים לייפות את המציאות מצד אחד, ומצד שני אתם גם לא עושים איזו רומנטיזציה לגזענות ולסקסיזם של התקופה.

      "מה שאנחנו עושים בתוכנית הזאת, במקרה שאנחנו רוצים לגעת באיזה נושא נפיץ - למשל הומופוביה או גזענות - אנחנו תמיד דואגים שזה לא יהיה קשור ישירות למשפחת מרפי, אלא לדמויות המשנה. ככה, אם מישהו אומר משהו גזעני או סקסיסטי, זה משתקף בשלילה אצל האדם שאומר את זה. זה לא שעשינו תוכנית בשביל גזענים שייהנו לראות איך אנשים דיברו בגזענות בשנות ה-70, אנחנו צוחקים על האנשים האלה ועל איך שהם התבטאו בזמנו".

      אני חייב להודות שבתור ישראלי ויהודי דור שלישי לשואה, אני מאוהב בדמות של אוטו (השכן הגרמני המבוגר של משפחת מרפי, שילדי השכונה חוששים ממנו מכיוון שחושבים שהוא נאצי, למרות שהוא בעצמו ניצול שואה יהודי - ע.ס).

      "לא חשבתי על זה. איך באמת הדמות שלו נתפסת בישראל?"

      אני מאמין שבאהבה רבה. אתם שמים דגש על הבלבול הטבעי של ילדים אמריקאיים מאיזו מפלצת גדולה שהם לא מבינים בכלל, זה לא שאתם צוחקים על יהודים נשרפים במשרפות.

      "אוי לא, ההומור לא מתקיים במקום הזה. מה שאני אוהב בדמות של אוטו זה שהוא ממש איש נחמד ובלתי מובן, ואף אחד לא באמת מקשיב למה שהוא אומר. אני מאוד מתחבר אליו מהמקום שהרבה גברים נשואים מרגישים שהם לא באים לידי ביטוי בבית שלהם. אשתי תשאל אותי 'מה תרצה שנאכל היום?' או 'מה דעתך על הספה הזאת?' ואני בכלל לא מבין למה היא טורחת לשאול, הרי היא כבר החליטה. היא שואלת אותי רק כדי שאני אסכים איתה, לא כדי לשמוע מה יש לי להגיד. מה אנחנו עושים פה? אשתי שונאת שאני אומר את זה, אבל יש בזה הרבה אמת".

      הארווי ויינשטיין (GettyImages)
      יש רק עונש אחד מאז האירוע. הארווי ויינשטיין (צילום: GettyImages)

      המופע החדש של ביל בר, שיגיע לתל אביב ב-6 במאי (היכל שלמה), נקרא בפשטות "50" - על שם הגיל אליו הגיע הקומיקאי בשנה האחרונה. בשנה הזאת הוא גם החליט להיגמל מאלכוהול, לאכול יותר בריא, להתנתק כמה שיותר ממסכים, לקרוא יותר ספרים - וגם לטפל בבעיות הזעם שלו, אולי הסימן המסחרי הכי מוכר שלו.

      שאלתי אותו אם הוא לא חושש שהמופע שלו ייפגע מהשיפור האובייקטיבי באופי שלו. "יש הבדל בין ביל שעל הבמה וביל שלא על הבמה", הוא מסביר, "כשאני על הבמה, הזעם שלי מצחיק. כשאני לא על הבמה, אחרי ההופעה, הזעם שלי ממש לא מצחיק".

      אם בעבר היית מתאר את עצמך במופעים שלך בתור "פסיכופת מתפקד", אז היום למעשה אפשר להגיד שאתה "אבאל'ה מתפקד"?

      "כן! זה הרבה יותר טוב. היום אני בחיים לא אקרא לעצמי ככה. אפילו לא קרוב. אני לא האדם הזה כבר, תודה לאל".

      השאלה היא מה ביל בן ה-20 או בן ה-30 היה חושב על ביל בן ה-50. מה הפסיכופת היה אומר על האבאל'ה?

      "ביל הצעיר היה ממש שמח לדעת שבעתיד הוא יהיה נשוי עם ילדה".

      באמת?

      "כן, תמיד רציתי את זה. אבל הוא היה מאוכזב לדעת שזה לקח לי כל כך הרבה זמן".

      ביל בר (GettyImages)
      ביל הצעיר היה שמח לגלות שבעתיד הוא יהיה נשוי. ביל בר (צילום: GettyImages)

      לא הולך להופיע בשביל נתניהו

      בתקופה בה אפילו הקומדיה הופכת להיות יותר ויותר פוליטית, ואמנים מתוייגים לפי האג'נדות החברתיות שלהם, נעים לפגוש עדיין סטנדאפיסטים כמו ביל בר שלא דופקים חשבון לאף צד במפה הפוליטית. יש מקומות בהם הוא ליברל יותר, ויש מקומות בהם הוא שמרן יותר - אבל הוא בעיקר שומר על הפרסונה של הבחור הממוצע, זה שקם בבוקר וצריך ללכת לעבודה ולהתמודד עם הבעיות הקטנות של החיים.

      התמזל מזלי לדבר עם כמה קומיקאים אמריקאים בשנתיים האחרונות, ונראה שכולם הסכימו במידה כזאת או אחרת לגבי הטענה שאי אפשר באמת לצחוק על הנשיא טראמפ, פשוט מכיוון שכל בדיחה על חשבונו תהיה פחות מצחיקה מהמקור.

      "אוי אלוהים, הוא כל כך מדכא. אני מבין למה הם מתכוונים. ראית אותו מדבר היום על טורבינות רוח?"

      כן, הוא טען שהרעש שלהם גורם לסרטן.

      "אני לא חושב שהוא מבין בכלל איך הטורבינות אוגרות אנרגיה. הוא שאל 'מה קורה אם אין רוח באותו לילה? אני לא יכול לראות טלוויזיה?', אני מת על זה. הוא לא מבין איך דברים עובדים, אז הוא מתנהג כאילו אף אחד אחר לא מבין. והדבר היחיד שיותר גרוע מלראות אותו אומר דברים כאלה, זה לשמוע את האנשים שמקשיבים לו וצוחקים כאילו הוא עלה על איזו נקודה גאונית".

      זה מזכיר לי שהיה גל קור שהיכה בחוף המזרחי, וטראמפ טען שזו הוכחה שאין דבר כזה "התחממות גלובלית".

      "כן… תראה, אני תמיד טענתי שלא יכול להיות שהוא לא איש חכם. הוא נולד למשפחה עם מיליונים והוא הפך אותם למיליארדים, אז כנראה שהוא יודע משהו על מה שהוא עושה ברמה כלשהי. אבל עכשיו שהוא נשיא, קשה לי מאוד להגן על הטענה הזאת. פשוט בגלל שהדברים שהוא אומר, הם דברים מאוד לא חכמים (צוחק)".

      אתה מגיע אלינו כמה שבועות אחרי מערכת בחירות די סוערת, כמה אתה יודע על המצב בישראל?

      "מאיזו בחינה? זה שאתם לא מסתדרים עם השכנים שלכם?"

      מהבחינה הזאת, כן. בעבר הצגת בפודקאסט שלך וגם במופעי הסטנדאפ כל מיני פתרונות יצירתיים והגיוניים, גם אם קיצוניים, לבעיות בקנה מידה עולמי. חשבתי שאולי יהיה לך איזה פתרון קסם לסכסוך בין ישראל לפלסטינים.

      "הממ… וואו… איך אני אפתור את זה… זה קשה, כמו לגרום לאוהדים של הרד סוקס והיאנקיז (קבוצות בייסבול מבוסטון וניו יורק בעלות יריבות היסטורית - ע.ס) להיות חברים".

      תראה, בשלב הזה אנחנו לא בררניים, אנחנו נקבל כל רעיון בברכה.

      "מה שצריך איכשהו לעשות זה לגרום לדור חדש של ילדים להיוולד, בלי שיהיה להם שום מושג על ההיסטוריה של המקום הזה והסכסוך הזה ובלי שהם ילמדו עליו. אתם תצטרכו לשתוק כל הזמן ולא להגיד שום דבר על זה, ולמות עם הסודות שלכם. וזה… זה לא הולך לקרות. (צוחק) אני לא יודע. אולי אתם יכולים לעשות כמו שעשו בדובאי, לשפוך מלא חול לתוך הים וליצור איים מלאכותיים. אולי הם יכולים להקים עוד ישראל באמצע הים איפשהו, ולתת אותה לפלסטינים".

      שמע, זה לא כזה רעיון מופרך, הטכנולוגיה כבר קיימת. זה בטוח יותר קל מלבנות חומת ענק בין ארה"ב למקסיקו.

      "מבחינתי, שתי הבעיות הכי גדולות במזרח התיכון הן נפט ודת. כולם יודעים את זה. הבעיה היא שאנחנו שולחים את החיילים שלנו למקומות כמו עיראק כביכול בשביל 'להציל את העם העיראקי' (צוחק). אחרי שנפתור את הבעיה הזאת, אנחנו נגיע אליכם ונפתור את הסכסוך שלכם עם הפלסטינים".

      אתה יודע שאתה צפוי לקבל שיחת טלפון מרוג'ר ווטרס מהפינק פלויד, שיפציר בך להצטרף לחרם התרבותי שלו נגד ישראל וינסה לשכנע אותך לבטל את ההופעה בתל אביב?

      "אני הולך לקבל מהבחור הזה שיחת טלפון? מי הוא חושב שהוא, פאקינג בונו? לא מעניין אותי מה הוא חושב. שיילך להזדיין רוג'ר ווטרס. שמע, אני לא מסכים עם מה שהמדינה שלי עושה בעיראק, אבל זה לא הופך אותי לחתיכת חרא. אני מגיע לישראל להופיע בשביל ה'ביל בר'ים של המדינה. אני מופיע בשביל האנשים הרגילים של ישראל. אני לא הולך להופיע בשביל הבחור הזה… איך קוראים לו? נתניהו? אני לא חושב שלמנוע מאנשים רגילים קומדיה או מוזיקה זו הדרך לעשות שינוי".

      זו התשובה שהמעריצים שלך פה קיוו לשמוע.

      "אני פשוט מת על היהירות הזאת של האנשים האלה. כאילו שאם הבסיסט לשעבר של פינק פלויד לא יגיע להופיע בישראל, זה סוף סוף יגרום לכל הצדדים לשבת לשולחן המו"מ ולפתור את הסכסוך. פשוט שחצן קלאסי. לפחות זה גורם לי להרגיש טוב בשביל דיוויד גילמור (הגיטריסט של פינק פלויד - ע.ס) שהוא לא צריך לסבול יותר את המטורף הזה".

      אז רגע לפני שניפגש בתל אביב מול אולם של כמה אלפי ישראלים, איך זה מרגיש להופיע במדיסון סקוור גארדן היום עם ג'רי סיינפלד? אתה חושב לפעמים על הדרך שעשית מלהופיע במועדוני לילה קטנים בבוסטון ועד למופעי ענק כאלה?

      "אתה יודע מה? היו הרבה מאוד מדרגות בדרך, אבל אם אני באמת מסתכל אחורה ורואה איזה מרחק עשיתי וכמה התקדמתי, כן, זה די מדהים. אני משתדל לשמור על הכל בפרספקטיבה ולא לחשוב על זה תוך כדי כי זה יפריע לי לעלות על הבמה ולעשות את העבודה שלי, אבל לפעמים אחרי הופעה כזאת אני יושב עם עצמי וחושב: "אלוהים, אני לא מאמין שכרגע הופעתי במדיסון סקוור גארדן".

      הגיוני.

      "מילא זה. אני לא מאמין שאני מדבר איתך עכשיו, ואתה אומר לי שרוג'ר ווטרס הולך להתקשר אליי ולספר לי שהוא כועס עליי! (צוחק) זה אחד מההישגים הגדולים של הקריירה שלי!"

      אני מרגיש שהרסתי לך את ההפתעה, עכשיו יש לך זמן לתכנן מה אתה הולך להגיד לו אם הוא יתקשר.

      "אם הוא יתקשר אני פשוט אגיד לו: 'שמע רוג'ר, אני יודע שאתה כועס עליי, אבל אני חייב להגיד לך ש-Amused To Death זה אחד האלבומים האהובים עליי. באמת, אתה מדהים'".

      רוג'ר ווטרס (GettyImages , Karl Walter)
      יהיר. רוג'ר ווטרס (צילום: GettyImages)

      כשאנחנו מתקרבים לסיום השיחה, בעוד אנחנו חולקים חוויות דומות מחיי ההורות ("אני אוהב את העובדה שאני כבר לא האדם המרכזי בחיים שלי. הבת שלי היא האדם שסביבו סובב כל היקום שלי"), בר לפתע אומר לי שהוא מצא את הפתרון לסכסוך במזרח התיכון. מתברר שהמוח שלו לא הפסיק לעבוד ברקע השיחה והמשיך לחשוב על הבעיה.

      "אני כבר יודע מה צריך לעשות. אנחנו פשוט צריכים להעביר את כל ארה"ב לאנרגיה סולארית, וניתן בתמורה לכל חברות הנפט האמריקאיות את הבעלות על השמש, וככה הם ירגישו שהם מנהלים את העסק. פשוט ניתן לחברות הנפט את כל הכסף שיש באנרגיה סולארית, והם יוכלו להמשיך לערוך את מסיבות הסקס המוזרות שלהם בסטייל של 'עיניים עצומות לרווחה', או מה שהם לא עושים על היאכטות שלהם, ואנחנו נצא בבטחה משם וכל החיילים שלנו יחזרו הביתה".

      ותשאירו אותנו לבד? זה אולי טוב בשבילכם, אבל זה ממש לא טוב בשבילנו.

      "הממ… כן! העולם הוא מקום אנוכי! אני חושב שאתם פשוט צריכים לעזוב ולבוא לפה. יש לנו מספיק קרקע עם נוף לים פה, פשוט נשכתב קצת את ספרי הקודש ונשנה את המיקום של 'ארץ הקודש'. עושים את זה כל הזמן עכשיו. פתאום רואים כתבה בעיתון עם הכותרת: 'עדויות חדשות מוכיחות שהיד הדומיננטית של כריסטופר קולומבוס הייתה יד שמאל' או משהו כזה. איזה עדויות? מצאתם מפית שהוא כתב עליה חבויה מתחת לשלד של שודד ים? אז נעשה את זה ככה, נדחוף לתקשורת איזו ידיעה לפיה נמצאו עדויות חדשות שמוכיחות שישו בכלל לא היה בנצרת אלא ברוד איילנד. ואז כולכם תעברו לכאן, ואז הפלסטינים יתעצבנו מזה שעזבתם ואז גם הם יבואו לרוד איילנד ואז אתם תוכלו לעזוב ותחזרו לישראל".

      חייב לומר לך, זה לא הרעיון הכי גרוע שהציעו לפתרון הסכסוך הזה.

      "שמע, עם ההתחממות הגלובלית כולכם תרצו לברוח משם בכל מקרה בקרוב. ואתם טובים בנדל"ן, נכון? אז פשוט תמכרו את זה עכשיו כשהמקום עוד מבוקש, רגע לפני שכל העסק קורס. זה מושלם. ואתה יודע מה יקרה אז? כל המלחמה שלכם תתחיל מחדש ויהיה כיבוש ברוד איילנד. אתה יודע למה? כי אין שום פתרון".