עובדיה היה בן 23, בחור צעיר מסלוניקי שאיבד את כל משפחתו וחשב שיגמור את חייו באושוויץ. עליזה היתה נערה בת 16 וחצי, שמסלוניקי הגיעה לבלוק 10 הנורא של ד"ר יוזף מנגלה, שהתעלל בגופה. כשנגלתה לפניו במפעל התחמושת בו עבד, ידע שאם ייצאו משם בחיים - לא יעזוב אותה לעולם. שלוש פעמים הספיקו להיפגש, שבועיים הטמינו פתקים זה לזה בקיר המפעל, בפתק האחרון כתב לה: "אם אלוהים ירצה ונצא מכאן בחיים, נתחתן". כל אחד מהם בנפרד יצא לצעדת המוות, עובדיה שראה את המתים, אלו שלא שרדו את המסע האכזרי מפולין לגרמניה - לא האמין שאהובתו תעמוד בו. בדרך לא דרך שרדו שניהם את המסע ונפגשו שוב בסלוניקי, ובדרך לא דרך נישאו בחתונת פליטים עלובה ועלו לארץ וכנגד כל הסיכויים הקימו משפחה.
זהו סיפורם המצמרר של עובדיה ועליזה ברוך, שבהשראתו כתב והלחין המוזיקאי אביב גפן את "כפרים של אהבה", שיר חדש במסגרת פרויקט "שם עולם 2019" שמאגד שירים שנכתבו בגטאות במהלך השואה. "השיר נכתב בהשראת מכתבי אהבה שנכתבו בגטו", סיפר גפן, המנהל האמנותי של הפרויקט. "מה שתפס את עיני אלו שירי האהבה שקורבנות השואה החביאו אחד לשני, שמלמד אותנו שגם ברגעי התופת האנושית אנשים מצאו נחמה באהבה ותלו בה תקווה גם במקום בלתי אפשרי כמו הגטו. תמיד שירי השואה עסקו במוות ובאכזריות ומעולם לא נגעו בכפרים של אהבה שהם בנו בסתר בין גדרות המוות".
כפרים של אהבה / מילים ולחן: אביב גפן
נחזיק ידיים
נחשוב בשניים
מספיק מבט ודי
שתראי מה עובר עלי
הבאת לי שקט
מנוחה לנפש
שלא פעם בוכייה
שלא פעם אבודה
ורק את יודעת
לאסוף את השברים
וככה זה ביננו
כפרים קטנים של אהבה
אי שם
הכל בא ובורח
ואת כמו סלע שתמיד נמצא
חבל שהזמן הזה לא עוזר
כמו חבר שנשאר איתי
מפליג אליך
אל מחוזותיך
כמו אניה שבורה
על החוף שלך
השאירי אור הלילה
במגדלור למעלה
בסוף המסעות
בתום הרבה לילות
זו רק תקופה כזאת
שלכת אוהבים.
וככה זה ביננו
כפרים קטנים של אהבה
אי שם
הכל בא ובורח
הייתי סלע שתמיד נשבר
חבל שהזמן הזה לא עוצר
כמו חבר שנשאר
חבל שהזמן הזה לא עוצר
כמו חבר שנשאר איתי
