שש נשים הציגו את מועמדותן בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית לקראת הבחירות לנשיאות, אך כרגע שני המועמדים המובילים, ובפער גדול, הם צמד גברים לבנים - ג'ו ביידן וברני סנדרס. לפי כתבה בסוכנות הידיעות AP, חלק מן המצביעות אף חוששות כי זו תהיה שגיאה אסטרטגית להעמיד את אחת מן השש מול טראמפ, שכן החברה האמריקאית עדיין לא בשלה לראות אישה בלשכה הסגלגלה, ומה שקרה להילרי קלינטון ב-2016 עלול לחזור על עצמו גם ב-2020.
כן, ככה זה: הבית הלבן כבר ראה נשיא קתולי, נשיא שחור ועכשיו גם נשיא ליצן, אבל נשיאה זה עדיין לא משהו שרואים באופק. כדי לחזות בפלא הזה, יש לפנות לטלוויזיה ולקולנוע, שכבר לא מעט שנים נהנים להציג את האופציה כריאלית ורצויה.
עכשיו זה קורה בקומדיה "מה הסיכוי?" שעלתה כאן בסוף השבוע. שרליז ת'רון מגלמת בה את מזכירת המדינה, המכהנת בממשל הגחמני של נשיא שלא קשה לנחש מי מקור ההשראה שלו - בגילומו של בוב אודנקירק ("סמוך על סול") הוא מתגלה בתור כוכב טלוויזיה שאיכשהו התגלגל לבית הלבן, ועכשיו פורש כדי לפצוח בקריירה קולנועית.
שרת החוץ מסומנת כיורשת שלו, ואפשר להבין למה - היא מבריקה, יצירתית, רהוטה, כריזמטית, מקסימה ואכפתית. הבעיה היא שבשלב מסוים נתקלת המועמדת המובילה באיש עליו עשתה בייביסטר בילדותו, והשניים מתחילים להתרועע. היא אחת הרווקות המבוקשות בעולם והוא בלוגר מובטל וזרוק, ולכן על פניו אין שום סיכוי שהם יהיו ביחד, אבל זה בכל זאת קורה, מה שיוצר בעיה נוספת: יקיר לבה החדש רחוק מלהלום את הפרופיל המצופה מבני ובנות זוג של מועמדות לנשיאות, ובשלב מסוים מתגלה כי הדבר עלול לשמש נשק בידיים של יריביה ולחבל בקמפיין שלה. לפיכך, יהיה עליהם לבחור בין אהבתם ודאגתם לשלום העולם, או למצוא דרך לשלב בין השניים.
את דמותו של הסטלן השמנמן מגלם כמובן סת' רוגן, המתמחה בגילום תפקידים שכאלה. הוא שב כאן לשתף פעולה עם הבמאי ג'ונתן לווין, איתו כבר עבד ב"50/50" ו"הלילה שלפני", ועם התסריטאי דן סטרלינג, שכתב לו את "ריאיון סוף!" השערורייתי. קרדיט מפתיע יותר על התסריט הוא של ליז האנה, שעד כה לא התמחתה בקומדיות, וידועה בעיקר בזכות כתיבתה המצוינת ב"העיתון", הדרמה האידיאליסטית של סטיבן ספילברג.
כיאה לשילוב הזה, גם הסרט מערבב בין כמה ז'אנרים: קומדיה רומנטית קלאסית על רומן בלתי אפשרי מהסוג שיש רק בסרטים, עם שירים של רוקסט והרבה קסם טהור; מהתלה וולגרית ופרועה כמיטב המסורת של רוגן, שיש בה שלל בדיחות על הפרשות, סקס קינקי, אוננות וכיוצא בכך; וגם סאטירה פוליטית רלוונטית ואקטואלית, המצליפה בטראמפ, בפוקס ניוז ובאופן כללי בצביעות של התקשורת והחברה האמריקאית.
כמו מערכת היחסים בין שני הגיבורים, גם השילוב הזה לא אמור לעבוד, אבל איכשהו הקסם קורה. זאת למרות כל החסרונות הרבים והמובהקים של הסרט: התסריט כתוב ברישול כמעט ילדותי; חלק מהבדיחות חוצות את גבול הטעם; וכמה משחקני המשנה, בהם שמות מהימנים כמו אודנקירק ואנדי סירקיס, משחקים כאילו קיבלו את התסריט לראשונה רגע לפני שנדלקה המצלמה.
אך "מה הסיכוי?" מחפה על כך בהרבה אנרגיות ובשלל אלמנטים משובחים אחרים: שרליז ת'רון היא מן השחקניות הטובות והלא מוערכות דיין בימינו, עם נוכחות שמזכירה את גרייס קלי, לא פחות. יש לה כימיה מעולה עם רוגן, עד כדי כך שנוצרת האשליה הקולנועית כאילו הם באמת ובתמים יכולים להיות ביחד. הוא, מצידו, קורע מצחוק כהרגלו, בעיקר בזכות התגובות שלו לכל האירועים הבלתי סבירים המתרחשים סביבו, עם הבעות פנים שהופכות אפילו את השתיקות שלו למצחיקות.
יש בסרט לא מעט בדיחות עלובות, אבל הרבה מהן גם מוצלחות ביותר, והאפקט שלהן מצלצל. מזמן לא ישבתי באולם קולנוע ושמעתי מסביבי צחוק כל כך רועם. הרבה מהן קשורות לשתי דמויות משנה, המוסיפות הרבה צבע: ראש ממשלת קנדה, בגילומו של חתיך-העל אלכסנדר סקארסגארד, שמחזר אחרי הגיבורה וכולם מצפים מהם להיות ביחד, אבל מה לעשות שהוא דושבאג רציני עם צחוק בלתי נסבל; וחברו הטוב של הגיבור, צעיר שחור בגילומו של או'שיי ג'קסון ג'וניור, המתגלה כרפובליקאי נלהב עוד יותר מטראמפ.
בצד ההומור, סיפור האהבה בסרט מקסים, והוא היה יכול לעמוד גם כקומדיה רומנטית נטו, בלי בדיחות פרועות. אם לא די בכל זה, "מה הסיכוי?" מתהדר גם בפסקול נהדר - לא רק רוקסט אלא גם ובעיקר "Dancing On My Own" של רובין, שמזוהה עם הסדרה "בנות" אבל עדיין לא נטחן בקולנוע.
חשוב מכל אלה, יש לסרט גם ערך מוסף, שהופך אותו ליותר מסתם בילוי כיפי, ואולי גם מסביר למה הביקורות בתקשורת האמריקאית כל כך חיוביות כלפיו. יש בו אמירה, שמגיעה בדיוק במקום ובזמן הנכון: לאורך כל הדרך, "מה הסיכוי?" מראה איך כיצד היחס לנשים בארצות הברית מקטין את הסיכויים שלהן להיבחר לנשיאות, כיוון שבוחנים אותן תחת זכוכית מגדלת ושופטים אותן כפי שלא היו עושים לגבר. כפי שהגיבורה אומרת כאן, באחד המשפטים הכי חזקים בסאטירה הפוליטית הזו - "כולנו יודעים איך זה. אם תופסים על חם בן זוג של מועמדת כשהוא מבצע אקט פרוורטי, יבואו בטענות אליה - לא אליו".
משחר ההיסטוריה, היו אלה מוקיונים שהיטיבו להציג לאומה את האמיתות הכואבות ביותר. כך גם "מה הסיכוי?", שבדרכו הליצנית מיטיב להסביר איך זה שכרגע נראה כי בחירות 2020 יהיו בין ג'ו ביידן לדונלד טראמפ. לכן, עד כמה שזה סרט מצחיק ביותר, הוא גם עצוב.
