מה יש, ספי כבר לא מספיק טוב?

היום (שלישי, 5 בדצמבר, 23:00) תעלה בישראל בפעם הראשונה סדרת טלוויזיה של אחד מענקי ההומור הבריטי, שבארץ שמו בלתי מוכר לחלוטין. ואני מדבר על מישהו שהיום מתייחסים אליו כקומיקאי בסדר גודל של ג'ון קליז נגיד. האיש הוא סטיב קוגן, והיום בבי.בי.סי פריים תתחיל הסדרה "המרוץ של קוגן", שבה בכל פרק משחק סטיב קוגן דמות שונה ולכל פרק יש סגנון אחר שמתאים לדמות (סרט שחור-לבן למתקן השעונים הזקן, דרמה היפר ריאליסטית לסיפורו של היאפי, וכך הלאה).

כל הדמויות גרות באותה עיירה וחוצות את הפריים אחת בסיפורה של השנייה, אבל לכל פרק יש סיפור עצמאי ונפרד. וזה יפה כי זה מראה מה אפשר לעשות בפורמט הזה של חצי שעה בטלוויזיה ואיך הנוסחה השחוקה של סיטקום אמריקאי היא רק אופציה אחת.

אחרי "המרוץ של קוגן" עשה סטיב קוגן את הסדרה הקומית שעליה כבר אמרו שהיא "המלון של פולטי" של שנות התשעים. בסדרה (שאולי פעם תגיע לבי.בי.סי פריים) פיתח סטיב קוגן את האלטר-אגו האולטימטיבי שלו: מנחה טלוויזיה חנפן, כושל ופתטי ששמו אלן פרטרידג'. אותו אלן פרטרידג' קיבל תוכנית אירוח טלוויזיונית קיקיונית וכושלת, ואחרי שתי עונות הועף מהבי.בי.סי. במשך שתי עונות שיחק סטיב קוגן את אלן פרטרידג' בסדרה שפשוט שחטה לגזרים את הקונספט של תוכניות טוק שואו של אוף פריים טיים. שמה היה Knowing Me - Knowing You, ובסופה פוטר אלן פרטרידג' בשידור חי בזמן התוכנית שלו.

במקום להתחיל סדרה חדשה, סטיב קוגן החליט לעשות סדרה על איך אלן פרטרידג' מוצא עבודה, אחרי שפוטר, ברדיו אזורי נידח, מתגורר בבית מלון ישן ועלוב וחולם על דבר אחד - שתהיה לו שוב תוכנית אירוח בטלוויזיה. לסדרה הבאמת מופלאה הזאת קוראים פשוט "אני אלן פרטרידג'", ואפשר להזמין את הקלטות שלה בכל החנויות המקווננות. בינתיים, כאמור, משודרת בבי.בי.סי פריים "המרוץ של קוגן", המוקדמת של קוגן. שווה לראות בשביל להכיר את סטיב קוגן. הזיקית האנושית. גאון קומי של תזמון ודמויות.