זמרת של גרפיקאים

ביורק היא האשה היחידה של הפופ האירופאי בניינטיז. בעשור מלא גחמות, מרכזים מסורסים ושוליים מדומיינים, לא צצה אף הצעה שהכילה מקוריות, התפתחות מתמדת, אותנטיות ולוק משובב נפש בתוך פרסונה נקבית אחת. לאחר היפרדותה מלהקת האם שוגר-קיובס, ובעקבות אחד מטובי אלבומי הרמיקסים שיצאו ("The Sugercubes - its - it"),
טוותה לעצמה הנערה הנצחית מאיסלנד קריירה מרתקת המושתתת על אלקטרוניקה ופולקלור. את החומרים האלקטרונים היא הפכה לכוסות רוח, ומהגוף חסר הגיל והמעובד שלה הוציאה מים. עם שבעה אלבומי אולפן שמגרדים כל אחד בדרכו (חוץ מ"Post" החלש) את חציו השני של הכוכב הרביעי, חומרים חזותיים מהממים וז'רגון של גיאולוגית עם לפטופ, אין זה פלא שהפכה לחביבה כל כך על גרפיקאים ולא ברורה בעליל לבני התשחורת.

לקראת 2003, שנה המציינת עשור שלם לקריירת הסולו שלה, ביורק וחברת התקליטים שלה מוציאים אוסף ראשון. כהרגלם ובנוסח הקפיטלזם הידידותי האופייני להם כל כך (השקענו בעיצוב, באיכות הנייר ובקיפולו. אנחנו נחמדים אז רוצו לקנות גם את הרמיקס ותביאו עוד 10 שקל), ישנו טריק. את שירי האוסף בחרו מעריציה בעזרת שירותה האדיב של רשת האינטרנט. חברת התקליטים אספה, עיקלה, עיצבה, צרבה ושלחה, והבחירות, אין מה להגיד, די טובות ולגמרי צפויות: נוכחות בולטת מאלבומה הראשון "דביוט", שני השירים מהמוצלחים ביותר מכל שאר האלבומים, רמיקס אחד, שיר מפסקול ושיר חדש.

ולמה כל זה צריך להטריד בנאדם שמלכתחילה יכול לסבול את ביורק? כי אין באוסף הזה שום דבר שהוא מעבר לנכסים של הלייבל "וואן ליטל אינדיאן בע"מ". כי חסרים קטעים מצוינים וראויים יותר לאוסף שבאים מחוץ לאלבומי הסולו שלה (איפה לכל הרוחות "אופס" עם 808 סטייט?). כי בשל היעדרם של קטעים מתקופת השוגר-קיובס ונוכחותם הדלה של אלו מ"סלמה סונג" ומ"וורספרטיין" אי אפשר להבין כלום מהמהלך שעשתה בעשר השנים האחרונות. כי עם כל הסיפור הזה של אינטרנט, דמוקרטיה ופנטזיות של גרפיקאים, גם לאוסף של ביורק החמודה יש ריח של זיוף בחירות. כי ה"גרייטסט היטס" הזה קטן מסך חלקיו, מבעס ומשעמם בתור 72 דקות של מוזיקה.

* "Bjork - "Greatest Hits, הליקון