כיבוש נאור

איזה אוקסימורון כבר בשם המפעל החדש של מדיה דיירקט. מצד אחד "האוסף השלם". מצד שני "100 שירים נבחרים". ממש כמו התפישה הפוליטית של היוצרת - מצד אחד ארץ להד"ם ומצד שני ירושלים של זהב. שב איתנו כבן בית, לפחות עד שנחליט שחבלי משיח הנה זה בא ומן האבנים האלו ייבנה המקדש. יש אנשים טובים באמצע הדרך, אבל הם בהיאחזות הנח"ל בסיני. אל נא תעקור נטוע אבל גם תן להם לשוב הלום. מה הפלא שהתוצאה היא עוד לילה לבן בשדות בית לחם.

נעמי שמר מלחינה ארוטיקה פטריוטית נוטפת דיבור אוניברסלי מזויף. התמות שלה לכאורה הומאניות, טובלות ברוח האדם, ביפי הטבע, במעשה האהבה כזהה ליפי הטבע, בהיקסמות ממוזיקה, בהתפעמות מקני סוף, שדות, שקיעות וזריחות, אבל בעצם זו ארוטיקה של מנצחים, כובשים, מתופפי תופי מלחמה, עם בולמיה לגבי נופים וטריטוריות.

רבים מהשירים הם פייבוריטים של אחרי פיגוע ושל ימי חג לאומיים, ממלכתיים. רבים מושרים על ידי להקות צבאיות ומזוהים עם אירועים מדיניים (כיבוש מזרח ירושלים, פינוי ימית). השירים באוסף אינם מתוארכים, כך שאין כל אפשרות (מלבד זיכרון היסטורי פרטי של כל אחד מאיתנו) לדעת מה נכתב ב-67', מה לפני ומה אחר כך, לבדוק את ההתפתחויות ביצירתה, את התקופות, את השינויים הפוליטיים והאחרים. גם החלוקה לפרקים, לפיה חולקו השירים לחמישה דיסקים, לא ברורה (זו לא חלוקה לשירי דרך, אהבה, טבע, קינה ותפילה, וחג, למשל). כך שכל ה-100 מרחפים במין הווה מתמשך, חסר עבר, נצחי, נטול ספק, בלתי ניתן לבחינה ובדיקה אלא רק להשמעה לא קטגורית, נהנתנית. וכמובן, ירושלים של זהב - סמלו הגדול של הכיבוש, על הבית השלישי, בית המריבה ("כיכר השוק ריקה..."), שיר שבעצמו הוא כיבוש נאור ("נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו"), ומתמשך כמוהו - השיר הכי מזיק בהיסטוריה של הציונות.

לעומת זהבה של ירושלים, אין באוסף הזה את "שלומית בונה סוכה". זה חשוב לא מפני שהאוסף החדש של נעמי שמר כל כך קריטי. זה חשוב מפני שאנשים כמו נעמי שמר ומדיה דיירקט תמיד מנצחים. הם הרוב. הם המיינסטרים. הם אלה שמושמעים, הם אלה שעושים את הכסף, הם אלה שקובעים. מתק השפתיים הא-פוליטי שלהם מכתיב מה פוליטי, כלומר מה קונצנזוס ומה בסך הכל "שוליים סהרוריים". מסתבר שהרצון שלכולם יהיה מקום הוא האג'נדה של השוליים הסהרוריים. הבחירה של נעמי-דיירקט, באמצעות יורם רותם העורך, היא בחירה באחדות סכרינית, במכנה המשותף הלאומני. הם החליטו שהשכנים לא מוזמנים לבוא בהמונים. שסוכת שלום זה פאסה, לא ראוי. "הי טיריליי" כן, "פרדס חנה בשבת" כן, "סמוך על התרנגול" בפנים ושלומית לא. אתם יודעים מה, זה כל כך מבעס שלא בא לי להמשיך לכתוב עליהם. לא מגיע להם.


* נעמי שמר - האוסף השלם, מדיה דיירקט