אם יש משהו שניכר במהלך הצפייה ב"פנטום האופרה", הוא עד כמה כל מה שקורה על הבמה פשוט מתפקע מרוב כישרון. השחקנים/זמרים, הרקדנים, מעצבי התלבושות והבמה, וגם כמובן השירים שהלחין המחזאי אנדרו לויד ובר - שילוב שמפתיע עד כמה קשה לעמוד בפניו בין רוק גותי אייטיזי לאופרה קלאסית. הכישרון של כולם פשוט נשפך מהבמה, ניתז על הצופים, מעורר השתאות. המראה שלהם מבצעים את שיר הנושא הלהיטי, או את "Masquerade" המרהיב שכולל עשרות אנשים על הבמה, מספק חוויה מהממת גם למי שאין לו דבר וחצי דבר עם מורשת אופראית.
הסיפור - המבוסס על הרומן הגותי באותו שם של גסטון לרו, שראה אור ב-1910 - ידוע: אהבתו הטרגית של הפנטום, גאון מוזיקלי בעל מראה חיצוני מעוות, בזמרת אופרה צעירה ויפה באופרה המלכותית בפריז. המחזמר מציג סיפור אהבה לצד רגעי מתח ואימה, עם מוזיקה סוחפת המגובה בתפאורה מושקעת ומתחלפת, תלבושות מרהיבות וססגוניות, ובשלל זמרים וזמרות, רקדנים ורקדניות. האקסטרווגנזה הזו מבהירה שוב ושוב איך ולמה גרף "פנטום האופרה" מאז ועד היום מיליארדי דולרים, שהפכו אותה למחזמר הרווחי ביותר בכל הזמנים עד ש"מלך האריות" עקף אותו ב-2014. באוקטובר 1986 עלה "פנטום האופרה" על במת תיאטרון הוד מלכותה בלונדון ומוצג שם עד היום. ב-1988 הוא עלה גם בברודוויי, שגם בה הוא רץ עד ימינו, שובר בכך שיא עבור מחזמר ומותיר את כל היתר הרחק מאחוריו. בדרך הוא גם גרף שבעה פרסי טוני.
לאורך העשורים צפו כ-140 מיליון איש במחזמר ברחבי העולם. ההפקה הבין-לאומית החדשה, שב-12 באוגוסט מגיעה לישראל, עשתה את הפרמיירה שלה במנילה בחודש פברואר האחרון, ומלבד ארץ הקודש היא מגיעה לאורך השנה גם אל סינגפור, קואלה למפור ודובאי. מדובר בעיבוד חדש שנאמן לכל מרכיב של המקור, מהטקסט ועד לתפאורה, ולשם כך ליקט אמנים מכל רחבי העולם. את הפנטום למשל מגלם ג'ונתן רוקסמאות' הדרום-אפריקאי, ואת כריסטין דאאה מגלמת מייגן פיצ'רנו האמריקאית. גם הפעם, הכישרון על הבמה כביר.
פיצ'רנו בפרט נראית כמו מישהי שכדאי לסמן ככוכבת ברודוויי בהתהוות. היא כובשת את הבמה עם כריזמה ממגנטת וקול סופרנו רב עוצמה. אל "פנטום האופרה" היא הגיעה דווקא מהצגת ההמשך, "האהבה לעולם לא מתה", שבה גילמה את כריסטין דאאה המבוגרת-בעשור. אל התפקיד הזה היא כמעט נקלעה - הבמאי המקורי וזוכה הטוני של "פנטום האופרה" בברודוויי, הרולד פרינס, עבד עם פיצ'רנו באופרטה "קנדיד" של לאונרד ברנשטיין, והמליץ לה לצפות בהפקה המקורית של המחזמר שובר הקופות. היא עשתה את זה, ושבוע לאחר מכן קיבלה זימון לאודישן לתפקיד הראשי בהצגת ההמשך. זמן מה אחר כך היא נבחנה מול אנדרו לויד ובר, ובאותו יום קיבלה את התפקיד.
אפשר להבין למה. גם על הבמה וגם מחוצה לה, פיצ'רנו מהלכת קסם, כפי שחוותה קבוצת עיתונאים מישראל שהקיפה אותה בהיכל התרבות במנילה, הפיליפינים, בחודש פברואר האחרון. אפשר לקרוא להלן את מילותיה ולהתרשם מחמידותה, אבל הן לא מעבירות את ההתרגשות העולצת ששרתה עליה, כמו גם את חִנה העצום, ובוודאי לא את צחוקה המתגלגל, כאשר דיברה איתנו והסבירה את החוויה של לגלם דמות כה משמעותית בדברי ימי הז'אנר. "זה פשוט מופלא", היא אומרת. "וזו לא מילה מדויקת, למען האמת. זה כל כך הרבה יותר מזה. זה כבוד ועונג כל כך גדולים, ההזדמנות לשחק בתפקיד כה איקוני, שגולם על ידי הרבה אמניות נפלאות לאורך הדורות. כלומר, זו ההצגה שרצה הכי הרבה זמן בברודוויי, ויש לזה סיבה, והאפשרות להיכנס כל לילה לעור שלה - זה בלתי רגיל ומאוד מרגש".
איך אתם שומרים על רעננות בקלאסיקה מהסוג הזה?
"לא עבדנו ביחד בעבר, וכשיש לך קבוצה כזו בפעם הראשונה, אתם לומדים אחד על השני. וכן, אנחנו הדמויות כל ערב, אבל תמיד יש שארית ממייגן, תמיד יש שארית ממאט (לייזי, שמגלם את ראול, ע"י) וג'ונתן בכל התפקידים, אז זה מצד עצמו ישמור על הרעננות. ומשהו שלמדתי כשגילמתי את כריסטין דאאה המבוגרת, זה שאת אף פעם לא יודעת מתי עשויה להגיע התגלות על הבמה. זו הייתה ההצגה ה-400 ואמרתי את השורות שתמיד אמרתי, ופתאום זה הכה בי: 'זו הסיבה שהיא אומרת את זה'... מעניין לראות את חלקי הפאזל מתחברים.
"מובן שזה קורה במסגרת האילוצים של המוזיקה וההעמדה והסגנון, אתה חייב לדבוק בזה, יש מסורת ב'פנטום האופרה', שעבורי כזמרת אופרה זה נפלא. יש כזאת מסורת שמושרשת בפסקול הזה ובהצגה הזו, ולכן חייבים חייבים חייבים להיות ערים למסורת הזו ולכבד את אנדרו לויד ובר ואת כל מי שהוא חלק מזה. אז זה מאוד מרהיב, ואני לא יכולה לחכות לראות את זה צומח, ואני לא יכולה לחכות לגלות מה אגלה על כריסטין. כבר עכשיו גיליתי כל כך הרבה עליה, וכשחקנית שבאה מ'האהבה לעולם לא מתה' שמתרחשת אחרי עשור, ואז מגלמת את עצמי בת ה-18, אני לא יכולה לתאר לך איזה תרגיל נפלא זה כפרפורמרית, כי יש לי עכשיו רעיון תלת-ממדי של מי היא האישה הזו.
"אם להיות כנה, אני מגלה שקשה יותר לעטות את עורה כצעירה, כי היא חווה רגשות ואתגרים לראשונה, ובנוסף מות אביה מאוד טרי. היא צעירה! היא נערה, וכשאני חושבת על השנים שלי כנערה - וזה טוב שאני כבר לא נערה - יש דברים בשנים האלה שהם כל כך רעננים ונפלאים, אבל גם מאוד מפחידים. כמישהי שיש לה ניסיון מסוים מעבר לשנות הנעורים שלי, לכריסטין הצעירה לא היה כזה, אז אני חייבת לגשת אל מקום של פגיעות שבתור מייגן גורם לי להרגיש לפעמים לא בנוח, כי אני תופסת מעצמי אישה מאוד חזקה. אבל אני גם חייבת לקלוט שאנחנו בשנת 2019. כריסטין דאאה לא חיה ב-2019, אז איך אני - במסגרת האילוצים שדיברנו עליהם של המופע והמסורת - יכולה לגלם אותה כאישה חזקה".
חברי הקאסט קרובים כולם, מספרת פיצ'רנו. היא נהנית מאוד ללמוד מהם על הבדלים תרבותיים בשפה ובהתנהגות, וזו אחת הסיבות שהיא כל כך רוצה להגיע לישראל, שבה מעולם לא הייתה על אף שיש לה כאן חברים, זמרי אופרה. "מה שאת מגלה עם החברים בקאסט זה שלמרות ההבדלים יש לכם הרבה דברים במשותף. ככל שאני מסתובבת ושרה ברחבי העולם כך אני קולטת שאדם הוא אדם, ולכולנו יש צרכים בסיסיים ואהבות ורצונות, ורוב האנשים הם אנשים טובים, והם רוצים לדאוג זה לזה ולהיות חלק מקהילה ולתמוך זה בזה. זאת הסיבה שאנשים הולכים לתיאטרון, ואני חושבת שלכן אמנים הם דבר כל כך חשוב, במיוחד בתקופה שאנו חיים בה, שלמרבה הצער מלאה בהרבה פחד ושנאה כלפי הבלתי נודע".
המסע הבין-לאומי שלה ושל עמיתיה גובה מחיר מהחיים הפרטיים, אבל זה שווה את זה, אומרת פיצ'רנו. "לדעתי האישית כאמנית צעירה שפורצת בתחום, אני לא רואה דרך שזה לא ישאב אותך לתוכו. אני איטלקיה במקור, אני מונעת מתשוקות, אז אני פשוט לא רואה דרך באמנות ובמוזיקה - זה בכל נים בהווייתי, אני פשוט לא יכולה להפריד בין השניים". וכשהיא על הבמה, היא מרגישה את כל הקהל שם איתה. "יש החלפה הדדית של אנרגיה שהוא כל כך קסום וכל כך אוניברסלי, וזה שווה כל הקרבה שאני וכל העמיתים הנפלאים שלי נעשה".
אבל יותר מכל, מדגישה פיצ'רנו הנלהבת, "זה פנטום האופרה! זה פנטום האופרה! איזה חלום לגלם את כריסטין דאאה ולהפיח בה חיים משלי. זה באמת כבוד. ואני לא יכולה לחכות להגיע לתל אביב ושתראו את זה גם אתם".
הכותב היה אורח של הפקת "פנטום האופרה" בישראל.