בסוף השבוע הקרוב יעלו כאן שני סרטים העוסקים בקומיקאים שבימי תהילתם נחשבו לגדולים בתחומם, אבל בשלהי הקריירה שלהם נדחקו לשולי עולם הבידור, ונאלצו להתפרנס מחלטורות. הסרט הדוקומנטרי והישראלי הוא "שייקה - החיים הסודיים של שייקה אופיר", והבריטי והעלילתי עוסק בצמד סטן לורל ואוליבר הרדי, שנודע אצלנו בשם "השמן והרזה". כך גם נקרא כאן הסרט (במקור שמו הוא "סטן ואולי"), שמתגלה כדרמה מרגשת להפליא ועשויה לעילא.
אחת המעלות המרכזיות של הדרמה הזו היא תצוגות המשחק הנהדרות של שני כוכביו: סטיב קוגן מגלם את סטן לורל, "הרזה", וג'ון סי. ריילי את אוליבר הרדי, "השמן". הסרט מתחיל בשנות השלושים, שלהי תקופת הזוהר שלהם, בה נחשבו לצמד הקומי המוכר והמצליח בעולם, אך הוא מדלג במהרה לסוף שנות החמישים. באותה תקופה, התעשייה כבר שכחה מהשניים, והם נאלצים לצאת לסיבוב מבזה ברחבי הממלכה המאוחדת, ולהופיע בפני אולמות ריקים בניסיון לקושש כמה גרושים ולזכות בהכרה מחודשת. הצמד גם מבקש להוציא לפועל תסריט חדש פרי עטם, גרסה משלהם להרפתקאותיו של רובין הוד, אך אף מפיק אפילו לא טורח להחזיר להם טלפון. כך חולפת לה תהילת עולם.
בשעה שרוב הסרטים הביוגרפיים מנסים להקיף את מכלול החיים של הגיבורים ומקפצים בחופזה בין נקודת זמן אחרת לאחרת, "השמן והרזה" נוהג אחרת: ברגע שהוא מגיע לשלהי שנות החמישים, הסרט נעצר שם ומתמקד באפיזודה הזו בחיי הגיבורים.
"לא רציתי שזה יהיה סרט אפיזודי. העדפתי להימנע מהקלישאה שמראים את הגיבור כילד ואז עושים קאט ועוברים לראות אותו כאדם מבוגר", אומר הבמאי ג'ון ס. ביירד בריאיון לוואלה! תרבות לרגל עליית "השמן והרזה" לאקרנים. "עשיתי את הטעות הזו בסרט הראשון שלי, "Cass", ולמדתי שהקהל מעדיף שתתמקד ולא תתפזר. בטלוויזיה יש לך את הפריבילגיה לסקור את ההיסטוריה בצורה מקיפה יותר, כפי שעשו למשל ב'הכתר', אבל בסרט עדיף לבחור מקום וזמן מסוימים".
הסרט דרמטי, נוגע ללב, אפילו עצוב לפעמים. לא פחדת מעניין תיאום הציפיות עם הקהל? הרי הגיוני שרבים יבואו לסרט על לורל והרדי בציפייה לקבל קומדיה.
"כבר בשלב מאוד מוקדם, ידענו בדיוק איזה סרט אנחנו רוצים לעשות, אז החשש הזה עבר לי מהר מאוד. חוץ מזה, אני חושב שכל מי שצפה בטריילר קלט שיש בסרט הומור, אבל גם הרבה חמלה".
ביירד החל את דרכו כמפיק בשירות ה-BBC. אחרי 'Cass' ביים את "Filth" על פי ספרו של אירווין וולש ("טריינספוטינג") ולאחר מכן פרקים ב"וינייל" ו"בבילון". כעת, בעקבות הצלחת "השמן והרזה", הוא עומד לביים פרויקט מסקרן במיוחד - סאטירה בשם "רוטשילד", בה יככבו שייה לה-בלוף ולא אחר מאשר מל גיבסון, שבעבר התבטא בצורה אנטישמית נגד יהודים ועושרם.
הבמאי מספר כי תמיד היה מעריץ גדול של הצמד הקומי, ועוד בהיותו ילד נהג לחזור מבית הספר, לפתוח טלוויזיה ולצפות בסרטיהם הקצרים שהוקרנו ב-BBC. "אני זוכר עד כמה הייתי מוקסם מהם", הוא משחזר. "כל כך הערצתי אותם, שהתחפשתי אליהם יחד עם חבר. הוא היה הרדי ואני לורל".
אני מניח שעשית תחקיר מקיף לצורך הסרט, ובטח למדת פרטים חדשים שאפילו מעריץ מושבע כמוך לא הכיר. מה הכי הפתיע אותך?
"הפתיע אותי לגלות שאמנם בסרטים לורל היה הקליל יותר והרדי מי שלוקח את עצמו ברצינות, אבל במציאות זה היה הפוך. לורל היה וורקהוליק, כזה שיושב בחדר העריכה מבוקר עד ליל, והרדי פשוט היה בא לצילומים, עושה את העבודה והולך לשחק גולף. גם לא ידעתי שלורל היה נשוי חמש פעמים והרדי שלוש פעמים, וחשוב מכל: לא ידעתי כמה גדולה היתה המצוקה הכספית שלהם בערוב ימיהם, ולא היה לי מושג שהם נאלצו לעשות חלטורות מבזות".
מה היתרון והחסרון בעשיית סרט על מותג מוכר כמו "השמן והרזה"?
"היתרון זה שהיום קשה מאוד להביא אנשים לקולנוע, בטח כשזה סרט אינדי, אבל זה קל יותר כשאתה מתעסק במותג מוכר, שכבר יש לו איזשהו קהל מובנה, לפחות בקרב בני דור מסוים. החסרון הוא שזה כמובן מלחיץ מאוד. אחרי הכל, לורל והרדי הם הצמד הקומי הכי מצחיק אי פעם, ואולי גם הכי מפורסם והכי משפיע, אז כל דבר שקשור בהם תמיד יעורר ציפיות גבוהות. זה היה לחץ גדול עליי ועל השחקנים".
הלחיץ אותך לעבוד עם כישרונות בסדר הגודל של סטיב וג'ון?
"עבדתי בעבר עם שחקנים גדולים והסוד הוא לא להתייחס אליהם ביראת כבוד מופרזת, כי אז הם לא יבטחו בך. אתה צריך להתנהג אליהם באדיבות ובכבוד, אבל לא יותר מכך. לא הייתי לחוץ מהעבודה איתם, אבל כן רצינו שהסרט יהיה ריאליסטי ככל האפשר, אז הלחץ הגיע משם, מהניסיון לשרטט את הדמויות של לורל והרדי בצורה מדויקת. סטיב וג'ון הם אנשים שונים מאוד, והאתגר היה למצוא את הדרך הנכונה כדי להוציא את המיטב מכל אחד מהם".
בעיני, הסצינה הכי חזקה בסרט היא כשלורל מגיע בלי הזמנה לפגישה עם מפיק כלשהו. המזכירה שלו מייבשת אותו, והוא מנסה להצחיק אותה כדי להותיר רושם, אבל היא מנפנפת אותו. נפח הזמן של הדמות הזו קטן ואף זניח, ובכל זאת נראה שהשקעתם הרבה מחשבה בליהוק שלה.
"שמה של השחקנית הוא סטפני היאם ובחנו עשרות שחקניות עד שליהקנו אותה. אף אחת לא הצליחה למצוא את האיזון הנכון בין הומור ואנטיפתיות עד שהיא הגיעה. בשביל שהסרט יהיה טוב, אתה צריך להשקיע את המיטב בליהוק של כל דמות, אפילו אם היא אומרת רק משפט אחד. אם כל השחקנים טובים - לא מבחינים בכך, אבל אם שחקן אחד לא טוב - ישר שמים לזה לב. מספיק שחקן לא טוב אחד כדי להרוס הכל".
הסרט אמנם נקרא בשמותיהם של שני הגברים, אבל לשתי בנות הזוג שלהן בתקופת התרחשותו יש משקל גדול בעלילה.
"ככל שהגדלנו את הנפח העלילתי של שתי הדמויות הללו, ככה הסרט השתפר. הן הוסיפו לו דרמה והומור. הוא לא היה אותו דבר בלעדיהן, זה ברור".
מישהו מהמשפחה של לורל והרדי היה מעורב בסרט?
"הנינה של לורל. היא לא התערבה בעשייה וגם לא ביקרה בצילומים, אבל היתה מודעת לכל מה שאנחנו הולכים לעשות והביעה בנו תמיכה מלאה".
הרדי מת ב-1957.לורל ב-1965. סביר להניח שרוב קהל שוחרי הקולנוע בימינו אפילו לא חי בתקופה בה עוד פעלו. בן כמה היה הצופה הכי צעיר שראית באחת ההקרנות?
"קראתי בטוויטר לא מעט ציוצים של אנשים שסיפרו שהנכדים שלהם צפו בסרט, ומדובר בילדים בני חמש ושש. חוץ מזה, גם הבת שלי, שגם היא בסביבות הגיל הזה, צפתה בו ואף מופיעה כניצבת. הראיתי לה סרטים של לורל והרדי לפני תחילת הצילומים והיא אהבה אותם. עם זאת, בכנות, אני חושב ש'השמן והרזה' מיועד לקהל בוגר, אולי אפילו בני 35 פלוס. זה סרט על סוף הקריירה, על זקנה, על התמודדות עם המוות, צריך להיות בגיל מסוים כדי להבין את הדברים האלה".
הסרט מתאר את המאמצים העקרים של הצמד להרים את "רובין הוד". איך לדעתך התוצאה היתה נראית לו זכו להגשים את חלומם?
"זו שאלה טובה. קודם כל חשוב להדגיש שהפרויקט נעצר בשלב מאוד מוקדם. היה תסריט, וזהו. מעבר לכך לא קרה עם זה כלום. אני חושב שאם הם היו נהנים משליטה אמנותית מלאה על 'רובין הוד', ואם היה מתאפשר להם להביא לידי ביטוי את היצירתיות ואת הגאונות שלהם, התוצאה היתה מצוינת. אם היו מתערבים להם, ולוקחים מהם את השליטה האמנותית עליו, אז היא היתה אסון, כפי שקרה בסרטים האחרונים שלהם".
אם מישהו שמעולם לא צפה באף סרט של לורל והרדי היה מבקש ממך המלצה עם מה להתחיל, על מה היית ממליץ?
"הייתי מפנה אותו ל-'Block-Heads' מ-1938. לא רק שהוא עומד במבחן הזמן, הוא גם מצחיק מאוד, אפילו אם חוש ההומור שלך מודרני, הוא ערוך בקצב מהיר וזה באופן כללי הסרט הכי רלוונטי שלהם. זה גם הסרט האהוב עליי מבית היוצר שלהם".
אם היית יכול לשאול את לורל והרדי שאלה אחת במהלך העבודה על הסרט, מה היית שואל?
"הייתי שואל 'איך היה?'. היה מעניין אותי לדעת מה דעתם על הסרט, אבל לא הייתי שואל אותם אף שאלה במהלך הצילומים. גם כשעיבדתי ספר של אירווין ולש, חיכיתי עד הסוף לשאול לדעתו".
מה דעתך על זה שבישראל קוראים לסרט "השמן והרזה" ולא "סטן ואולי" כמו במקור?
"בכל העולם יש לסרט שמות אחרים, בהתאם לשם בו מוכר הצמד במדינה הרלוונטית, ואין לי בעיה עם זה. להפך, אנחנו מעודדים את המפיצים לבחור את השם שמתאים יותר".
למי מהשניים אתה מרגיש קרוב יותר - לורל או הרדי?
"לורל, כי אני יודע עליו יותר וגם פגשתי את הנכדה שלו. חוץ מזה, הוא גדל בסקוטלנד, בדיוק כמוני".
גדלת באברדין. אתה אוהד של קבוצת הכדורגל המקומית?
"בטח, אוהד שרוף - גם של הקבוצה וגם של נבחרת סקוטלנד. שיחקנו לא מזמן נגד ישראל. ניצחנו, אבל היה קשה נגדכם. יש לכם כדורגלים שנותנים את הכל".
