פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מה זה משנה חוקי או לא? הסיפור על אייל גולן מסריח ורקוב

      נכון, התחקיר החדש על פרשת אייל גולן לא הפך את עולמנו, ולא הציג הוכחות משפטיות לקיומם של יחסי ניצול בין גולן לקטינות דאז. בסך הכל דובר בסיפור מסריח מהראש שהתגלה כמסריח גם מהתחת. טוב שנחשפו ניואנסים חדשים שבזכותם יהיה אפשר להתעקש לגלות את האמת

      אייל גולן אורלי וגיא (צילום מסך)
      למתלוננות אין מעריצים ותומכים. אייל גולן ואורלי לוי (צילום מסך)

      "ותיזהרי עם אייל גולן, הוא תובע סדרתי" - זה המשפט שליווה אותי בעת כתיבת טור הדעה שלי בנושא כתבת התחקיר ששודרה אמש ברשת 13, ובה הבטיחו לנו אורלי וגיא פרטים חדשים ומטלטלים על פרשת אייל גולן והמעריצות. את המשפט הזה שמעתי לא פעם בבואי לכתוב על דמויות פופולריות בישראל, אך מעולם לא שמעתי בהקשר של מותקפות מינית. מכאן אפשר להניח שהיחסים בין התוקף לכאורה - אייל גולן, לבין המותקפות, מיסודם אינם סימטריים. מלבד הבדלי הגיל, המעמד וניסיון החיים, גולן עטוף בסוללה אימתנית של עורכי דין שרובנו לא נרשה לעצמנו גם בגלגול הבא.

      ואף על פי כן, טענות רבות נשמעו ברחבי הרשת נגד הצגתם הלא-שוויונית של גולן והמתלוננות. הטענות נכונות: הגברים המואשמים לכאורה הוצגו חשופי פנים, והמתלוננות - מוצללות. חבריו של אייל גולן אינם מקבלים את הבמה להציג את הסיפור שלהם, והמתלוננות מגוללות את זכרונותיהן על פני שפע של זמן מסך. מה שהמבקרים שוכחים הוא שלאייל גולן יש במה תמידית לומר את אשר על לבו וקהל אדיר של תומכים. למתלוננות, לעומת זאת - לפחות על פי המתואר בכתבה - אין מעריצים, תומכים, או מבוגר אחראי בעברן שלימד אותן כי יש להן ערך מלבד הגוף שנולדו אליו. הן, בניגוד לגולן, זקוקות לאורלי וגיא כדי להוציא את הסיפור שלהן החוצה.

      ההיתפסות למה שחוקי ואינו חוקי גם היא לא רלוונטית בסיפור הזה; אורלי וילנאי וגיא מרוז מעולם לא הבטיחו להרשיע עבריין. מה גם שהחוק במדינת ישראל, לפיו גיל החוקיות לקיום יחסי מין הוא 16, אקראי לחלוטין. רובנו בגיל הזה לא ידענו איך לדרוש תנאים בסיסיים בגלידריה שעבדנו בה בחופשים, שלא לדבר על דרישת יחס מכבד בחדר המיטות.

      אייל גולן אורלי וגיא (צילום מסך)
      זקוקות לאורלי וגיא להוציא את הסיפור החוצה. אחת המתלוננות (צילום מסך)

      אבל בואו נלך רגע על התסריט שבו החוק במדינת ישראל הגיוני, ואנחנו מתייחסים אליו כשווה ערך למוסר. לפי התחקיר ששודר אמש, גולן הכניס לביתו בחורות שהצהירו שהן בנות 18 (עד כאן הכל בסדר, על פי חוק) ודחק בהן "לפנק" את חבריו, דהיינו למצוץ להם. בסוף האקט הוצעו להן הסעות על חשבון הברון, ופעם אחת נשלחו הבחורות גם עם כמה שטרות של כסף, מה שמריח כמו "שידול לזנות". אופסי. אם הדברים שנשמעו מפי המתלוננות נכונים, ויש לומר שגולן לא הכחיש אותם בצורה משכנעת במיוחד ("לא יודע", "לא זוכר". סבבה, גם אני לא זוכרת ששוכבים עם אבא שלי ואז איתי ואז עם חברים), הסיפור שלו לא רק רקוב מוסרית, אלא גם ברמה החוקית.

      אז נכון, התחקיר החדש על פרשת אייל גולן לא הפך את עולמנו, ולא הציג הוכחות משפטיות לקיומם של יחסי ניצול בין גולן לקטינות דאז. בסך הכל דובר בסיפור מסריח מהראש שהתגלה כמסריח גם מהתחת. ובכל זאת, כולנו יודעים שמשהו כאן לא בסדר, ואף גולן עצמו מלמל במהלך הכתבה בדרכו האניגמטית שעשה "דברים לא בסדר". התחקיר לקה בחסר, והוא רחוק מלחתום את הפרשה. הוא רק הציף אותה מחדש, בטונים רמים יותר ובפריים טיים - אבל זה לא מעט. כוחה של הכתבה ששודרה אמש הוא לא בקבילותה המשפטית, אלא בחשיפת ניואנסים חדשים בדינמיקות של המשתתפים בסיפור, בזכותם אנו עשויים להתעורר, לצלול לעומק הפרשה מחדש ולהתעקש לגלות את האמת.

      בעידן שבו הציבור עייף כל כך מסיפורי הטרדות מיניות ותנועות נגד למי-טו צצות מכל עבר, תלונות על פגיעות מיניות עלולות בקלות להידחק הצידה. גם אם לא ברור עדיין על מה מהפרטים שסופרו אמש אפשר לסמוך במלואו, ה"לא בסדר" הזה זועק למרחוק, בסירנה חדה וצורמת. התחקיר הזה עשה את שלו ולו רק אם הצליח לשנות את תגובתם של מספר טוקבקיסטים ממוצעים מ"יאללה יאללה עוד בנות שמחפשת צומי" ל"וואלה, לא שולל".