אנשים לא נולדים אייקונים אלא אם הם נולדים למשפחות מלוכה, עם עדיפות לזאת הבריטית. בימים אלו מציינים בארצות הברית 20 שנה למותו הטרגי של אחד מבני משפחת המלוכה האמריקנית, ג'ון פ. קנדי ג'וניור, בנו של נשיא ארצות הברית שנרצח בשנת 1963. קנדי ג'וניור נהרג עם רעייתו קרולין ביסט ואחותה לורן בתאונת מטוס פרטי שקנדי עצמו הטיס ביולי 1999.
בתיעוד האחרון שלו צולם קנדי כשהוא לוקח שיעורי טיסה בשדה תעופה קטן בניו ג'רזי. הוא התמיד בשיעורים ובאימונים גם כששבר את רגלו, ועל פי כמה דיווחים גם תחת השפעה של כדורים. ב-16 ביולי 1999 המריא מאותו שדה עם ה"פייפר סרטוגה" לעבר קייפ קוד ואחוזת המשפחה בהיאניס פורט, לנישואי בת דודו רורי שנולדה אחרי רצח אביה בובי. סמוך לחופי מסצ'וסטס איבד כנראה שליטה, נקלע ל"ורטיגו" והתרסק למים. אמריקה לא האמינה שזה קורה לה שוב. אלו בדיוק החומרים שמייצרים אגדות לצד תיאוריות קונספירציה. מדי שנה יוצאים לאור 2,000 ספרים, מאמרים, כתבות וסרטים העוסקים במשפחת המלוכה האמריקנית.
מרתק לראות איך התקשורת, במיוחד זו הדמוקרטית מניו-יורק, שטופת השנאה לטראמפ ומלאת הגעגועים לסמלים הליברלים, בוחרת בימים האלו להצמיד את מות קנדי הצעיר ליום העצמאות האמריקני, על אף שמותו של קנדי מצוין רק בשבוע הבא. פרשני רשת פוקס ושדרני הרדיו הימניים קובעים בנחרצות שההחלטה להצמיד את יום מותו של קנדי ג'וניור ל-4 ביולי אינה אלא מזימה של השמאל הליברלי להרחיק את הזרקורים מהטקס שהפיק הנשיא טראמפ ולהפנותם שוב אל האובססיה הישנה והאהובה: משפחת קנדי.
ג'ון ג'ון, כפי שנקרא בחיבה, היה ידוען עוד לפני שנולד אחרי שאביו נבחר לנשיא. הוא הפעוט הראשון שהתרוצץ בחדר הסגלגל בבית הלבן בין רגלי אביו ושועי עולם שפקדו את המקום. השימוש בילדון החמוד שנהג לפזר את צעצועיו היה תרגיל מבריק של הנשיא קנדי, שאיש לא הצליח לשחזר, ובעיקר בעת פגישות פוליטיות טעונות במיוחד. "לאשתי ג'קי היו התחייבויות קודמות ולא היה לנו סידור לילד", נהג לשקר בחן.
כשהיה בן 3 נרצח אביו, הנשיא ג'ון קנדי. זכורה מכולם היא התמונה האייקונית של ג'ון בן ה-3 מצדיע לארונו של אביו בעת מסע ההלוויה בוושינגטון בנובמבר 1963. הצרות החלו אחר כך. אחרי רצח הדוד בובי קנדי בשנת 1968 נישאה אימו לאיל הספנות היווני אונאסיס. הילדים שעברו מוושינגטון לניו יורק טולטלו שוב, הפעם ליוון, ושוב לניו יורק וחוזר חלילה, עד מותו של אונאסיס בשנת 1975.
אבל ג'ון ג'ון גדל להיות נער שעשועים יפה תואר, אתלטי וחברותי, שאמריקה אהבה לאהוב. הוא הופיע כל חייו ברשימות היפים והנכונים, והשבועון "פיפל" הגדיר אותו פעם כאיש הסקסי בעולם. הוא נהג להטריף את צלמי הפפראצי שהתקשו להשיגו כשדהר על גלגיליות או אופניים חבוש כובע בייסבול הפוך ברחובות ניו יורק. איש לא התייחס לכך שהתקשה לסיים את לימודי המשפטים, והצליח לעבור את מבחני ההסמכה רק בפעם השלישית. וכמו כל הגברים במשפחתו היה פלרטטן רב אומן ששמו נקשר בפרשיות ורומנים עם מיטב הנשים: מדונה, דריל האנה, הנסיכה סטפאני, ואחרות.
הוא הצליח להדהים ולרגש את אמריקה בגיל 28 כשנאם בועידת המפלגה הדמוקרטית. איש לא זוכר את המועמד דוקאסיס, אלא רק את קנדי הבן שהציג את דודו הסנאטור טד. מאוחר יותר היה שותף למיזם תקשורת בדמות מגזין פוליטי קליל בשם "ג'ורג"" על שם הנשיא הראשון וושינגטון. העיתון היה רחוק מלהיות סיפור הצלחה, והתקשורת הימנית מספרת כעת על המשברים והדיכאונות שפקדו אותו בשל כך, במיוחד כשמדונה והנסיכה דיאנה סירבו להופיע ולהתראיין בעיתונו. לאחר מכן הוא כאמור התחתן, ואז החלו להופיע הסיפורים על סמים, מריבות ושמועות על פרידות. ואז הוא נהרג.
אבל יש צד נוסף לסיפור על משפחת קנדי. בבית כלא בקליפורניה נרקב כבר 51 שנה סירחאן סירחאן, בן 75, רוצחו של הסנאטור רוברט קנדי, והאסיר הוותיק ביותר באמריקה. עם השנים גוברות הטענות שמעולם לא ישב איש במאסר ממושך כל כך על רצח בודד שביצע, למרות שהוא מתייצב מדי כמה שנים לפני ועדות שחרורים. "זה מקרה קלאסי של אפליה בגלל זהות הקורבן ומשום שסירחאן היה פלסטיני שרצח את בובי קנדי ביום השנה הראשון למלחמת ששת הימים בגלל אהדתו לישראל", מתעקשים פעילי שמאל.
זוהי ארצות הברית בתחילת שנת עצמאותה ה 244. השמאל הליברלי מצליח לרגש בינתיים רק בעזרת אייקונים מתים. אבל איש מהמועמדים שלו לנשיאות, 20 במספר, לא מצליח לדגדג את טראמפ.