1. "נעורים בקצב מהיר", אחד מסרטי ההתבגרות האיקוניים של שנות השמונים, מציב במרכזו את קורותיה של חבורת תיכוניסטים הוללים ופורקי עול (בין היתר שון פן, ג'ניפר ג'ייסון לי, פורסט וויטאקר וניקולס קייג'). חלק ניכר מהרפתקאות החבורה מתרחש בקניון בעיר רידג'מונט. אחת מהסצנות הזכורות ביותר מתוכו הוא לינדה בארט (פיבי קייטס) שיוצאת מהבריכה בביקיני אדום, כחלק מפנטזיה מינית של בראד המילטון (ג'אדג' ריינהולד).
"דברים מוזרים" הופכת את הפנטזיה הזאת על פיה, ומציגה אותה מנקודת מבט נשית. בפרק הראשון זהו בילי (דייקר מונטגומרי) שצועד בבגד ים אדום ומהווה ממתק לעיניהן של אמהות הוקינס, המצילות ומתבגרות העיירה. ברקע מתנגן "Moving in Stereo" של The Cars, שליווה גם את הסצנה המקורית.
קריצות נוספת לסרט מתרחשות כשדסטין מנסה לתאר את חברתו החדשה, סוזי, וטוען שהיא "לוהטת יותר מפיבי קייטס", ובפרק האחרון כשסטיב מפיל דמות קרטון של קייטס בחנות הוידאו שבה הוא מקווה להתקבל לעבודה. בנוסף, מדי החובלים שלובשים רובין וסטיב ב"סקופ'ס אהוי" הם מחווה למדי הפיראט שלבש בראד כשעבד בדוכן מאכלי הים "הפיש אנד צ'יפס של קפטן הוק".
2. בפרק 7 מחפשים דסטין ואריקה מקום בו יוכלו להחביא את סטיב ורובין, שנמצאים עדיין תחת השפעת הסם שהוזרק להם על ידי החיילים הרוסים. הם מסתננים לתוך אולם קולנוע, בדיוק ברגע בו דוק בראון (כריסטופר ל. לויד) מסביר למרטי מקפליי (מייקל ג'יי פוקס) כיצד איינשטיין הפך לנוסע הראשון בזמן. או בקיצור, ההומאז' הכל כך מתבקש ל"בחזרה לעתיד", שיצא לאקרנים ב-3 ביולי 1985 והפך לאחד מהסמלים הבולטים ביותר של שנות השמונים. כמו בסדרה, גם הסרט האיקוני כלל סצנות חשובות שמתרחשות בקניון העירוני - טווין פיינס מול.
מחווה קטנה נוספת היא שעון החתול עם העיניים שזזות מצד לצד בביתה של גברת דריסקול, שזהה לשעונים התלויים על הקיר בביתו של דוק בראון בסצנת הפתיחה של הסרט. גם ההאצה של בילי כדי להתנגש במכונית של הילדים במגרש החנייה הנטוש של הקניון, מזכירה ביותר מרמז את הדלוריאן שמאיצה אף במגרש הקניון ל-88 מייל בשעה. לא פחות מכך, עם מגרש החנייה האפל והמכונית מעוררת האימה עם האורות הגבוהים, מדובר במחווה גם ל"כריסטין", ספר האימה של סטיבן קינג מ-1983 על אודות רכב עתיק בעל כוחות על ורצונות זדוניים משל עצמו.
3. באפריל 1985 שחררה קוקה קולה לעולם את "New Coke", בניסיון לעצור את נטישת הלקוחות לטובת פפסי ומתחרות אחרות בשוק המשקאות הקלים. מבחני טעימה שערכה החברה גילו כי הצרכנים העדיפו טעמים מתוקים יותר, ולכן המוצר החדש הציג טעם מתוק ודומיננטי יותר מאי פעם. אף שקארן ווילר נראית שותה אותו בבריכה (ולוקאס מציג אותו בהקבלה שהוא עורך בין "היצור" המקורי מ-1951 והרימייק ב-1982), המשקה נחשב לכישלון גדול, נדחה על ידי הלקוחות וגרם לחברה להחזיר את המתכון המקורי כעבור שלושה חודשים בלבד. שמה של "קולה חדשה" שונה ל"קולה 2", עד שכעבור מספר שנים נגנזה סופית.
4. הבחירה של "מצליף המוחות" להתחזות לאנשים אחרים (כפי שמציגה הסצנה שבה בילי מגלה כי הוא עומד מול עצמו בתחילת פרק 2) אינה מקרית. סרט האימה "פלישת חוטפי הגופות" מ-1956 מציג כיצד חייזרים מנסים להשתלט על כדור הארץ באמצעות לבישת צורה אנושית. האחים דאפר קרצו מן הסתם לרימייק של הסרט מ-1978, שם מדובר באלגוריה לחשש הלאומי מפני השתלטות סובייטית חשאית, שרדף את ארה"ב במהלך המלחמה הקרה, וכמובן מהווה חלק גדול מתמת העונה השלישית של "דברים מוזרים".
החנות "נעלי קאופמן" בקניון, שבעזרתה מצליחה רובין לפצח את הקוד הרוסי, היא מחווה בפני עצמה לפיליפ קאופמן, שביים את הרימייק.
5. סצנת ההידחקות של דסטין לתעלות האוורור בפרק 4 היא עקיצה/קריצה לסרטי "מת לחיות", בהם הצליח ג'ון מקלין להידחק אל השטח הצפוף שאפילו דסטין לא מצליח להיכנס לתוכו - גם לא כשסטיב "עוזר" לו בניסיון. גם "הנוסע השמיני" מציע גרסה משלו לזחילה בתעלות אוורור, אם כי היא נגמרת הרבה פחות טוב.
מחווה קטנה נוספת לסדרת סרטי האקשן בכיכובו של ברוס וויליס, מתרחשת כשהמתנקש הרוסי אומר להופר: "אתה שוטר. לשוטרים יש חוקים". זוהי כמעט חזרה מושלמת על משפט שנאמר לג'ון מקלין במהלך הסרט מ-1988.
6. סרטי "ליל המתים החיים" של הבמאי ג'ורג' רומרו נחשבים לסדרה מכוננת בז'אנר האימה. הסרטים שנעשו בתקציבים נמוכים הציגו את האיומים כחלק אינטגרלי מחיי היום-יום, היו מחלוצי ז'אנר הספלאטר (Splatter) - סרטי אקספלויטיישן שעשו שימוש בעזרים ואפקטים מיוחדים כדי להציג כמויות מוגזמות של קרביים ופרצי דם. סרטים כמו "יום שישי ה-13" ו"סיוט ברחוב אלם" שאבו השראה רבה מעבודתו של רומרו. מבקרים וסופרים ייחסו לסרטיו של רומרו ביקורות על המעורבות האמריקאית במלחמת וייטנאם וההפקרה של מדינות "מרכז ארה"ב" על ידי הממסד.
האחים דאפר מציגים שלל נרחב של מחוות לסרט לאורך העונה השלישית. בפרק הראשון מסתננים מייק, לוקאס, וויל ומקס ל"יום המתים", הסרט השלישי בסדרה, שיצא לאקרנים ב-30 ביוני, 1985. ה"מוצלפים" מהווים קריצה לז'אנר הזומבים, ש"המתים החיים" היה הראשון להציג בגרסתם המוכרת כיום כמתים מהלכים אוכלי בשר אדם. גם הסצנה שבה נראות החנויות בהוקינס נטושות לאחר פתיחתו של הקניון החדש, היא מחווה לסצנה דומה על רחובותיה הריקים של קליפורניה בסרט. סצנת הסיום של הפרק הראשון, בה בילי נאחז בדלת המחסן לפני שהוא נגרר למטה על ידי כוח מסתורי, היא שחזור מדויק של סצנה מהסרט.
7. המתנקש הרוסי האימתני שמטיל את אימתו על ראש העיר, הופר והמדענים הרוסים, נראה כמו מחווה ברורה לסייבורג בכיכובו של ארנולד שוורצנגר מ"שליחות קטלנית", שיצא לאקרנים באוקטובר 1984. כמו ה-T-800' גם המתנקש הרוסי נראה לאורך תקופה ארוכה חסין מהרס וממוקד עד אימה במרדף וחיסול מטרותיו.
8. בשיאה של הדרמה בפרק השמיני, כשהופר זקוק לקוד שיפתח את דלת המעבדה הרוסית, מאתר סוף סוף דסטין את סוזי ומפציר בה לעזור לו. בתמורה היא מבקשת ממנו להצטרף אליה לדואט של "Never Ending Story", שיר הנושא של "הסיפור שאינו נגמר" (1984) - פנטזיית ההרפתקאות המצליחה שגרפה הכנסות של מאה מיליון דולר בקיץ 1984. הסרט מבוסס על ספרו של מיכאל אנדה מ-1979.
שיר הנושא, שביצע לימאל, סולן להקת קג'אגוגו (Kajagoogoo), זכה להצלחה גדולה בפני עצמו והגיע למקום הראשון במצעדים בארה"ב, בריטניה, שבדיה, גרמניה ואיטליה. גייטן מטראצו וגבריאלה פיזולו (סוזי), שניהם בוגרי ברודוויי, מבצעים את השיר בקולם האמיתי.
9. "הזבוב", סרט האימה הגרוטסקי של דיוויד קרוננברג מ-1986, שימש כהשראה לתהליך בנייתו של "מצליף המוחות" בעונה הזו. קרוננברג התמחה בהצגת עיסות קרביים ודם, וסצנת פיצוץ העכברים נראית כמו לקוחה מספר המהלכים שלו. הדיבוק שאוחז בגברת דריסקול בסיומו של פרק 4 מזכיר את זה שאחז בד"ר בראנדל (ג'ף גולדבלום) בסרט.
10. המבחנות שבתוכן החומר הירקרק והמסתורי שסטיב, רובין ואריקה מוצאים בחדר האחסון של הכוחות הרוסים, הן מחווה לסצנה שבה דניס נידרי (וויין נייט) גונב עוברי דינוזאורים ב"פארק היורה". גם הסצנה שבה "מצליף המוחות" רודף אחרי רכבם של הילדים הוא הומאז' לסצנת המרדף האיקונית של סאם, אלי והילדים מהדינוזאורים בפארק.
קטנות
* קרי אלווס, שמגלם בעונה השלישית את ראש העיר לארי קליין, גילם את דמותו של ווסלי ב"הנסיכה הקסומה" (1987), מסרטי שנות השמונים האהובים בכל הזמנים.
* השיר אותו מתעקש וויל לצעוק במהלך סצנת הנשיקה עם אילבן הוא "Never Surrender" של קורי הארט, ששוחרר בחודש בו מתרחשת הסצנה - יוני 1985. בשיאו הגיע השיר למקום ה-3 במצעד האמריקאי.
* הסדרה שהופר צופה בה בזמן שהוא משגיח על אילבן ומייק היא "מגנום, בלש פרטי", בכיכובו של טום סלק כבלש החוקר פשעים בהוואי בעודו לבוש בחולצות צבעוניות. בדיוק כמו זו שהופר ילבש בהמשך העונה.
* "סמירנוף", הכינוי אותו מדביק הופר לאלכסיי הוא מן הסתם קריצה למותג הוודקה הפופולרי, אך סביר להניח שהאחים דאפר כיוונו גם ליעקב סמירנוף - קומיקאי שהיגר מאוקראינה לארה"ב וזכה להצלחה בשנות השמונים, בזכות הבדיחות שסיפר על החיים בברית המועצות.
* כשדסטין, רובין וסטיב מגלים את המחסן הסודי של החיילים הרוסים, דסטין מזכיר מיד את "שחר אדום", סרטו של ג'ון מיליוס מ-1984 על אודות חבורת בני נוער שיוצאת למאבק בקומוניסטים על רקע איום פלישה לארה"ב.
* "חבית שומן" ("Lard Ass"), העלבון שמטיח בילי בילד שמנסה לקפוץ לבריכה בפרק הראשון, הוא קריצה ישירה ל"אני והחבר'ה". בספרו של סטיבן קינג ובקלאסיקה הקולנועית שמבוססת עליו, זהו כינויו של דיוויד הוגאן, "גיבור" סצנת תחרות אכילת העוגות הגרוטסקית.
* הסצנה שבה צופה ג'ויס בזמן שהיא חווה את הפלאשבק לבוב ניובי, לקוחה מ"חופשי על הבר", בה ניהלו סם (טד דנסון) ודיאן (שלי לונג) מערכת יחסים מורכבת שבה התקרבו והתרחקו זה מזו פעם אחר פעם. קריצה ברורה למערכת יחסים אחרת שמנהלת ג'ויס בסדרה כבר מתחילתה.
* כש"מצליף המוחות" נוהם על ננסי ממרחק אפס באחד מהרגעים הדרמטיים בפרק השישי, מדובר במחווה למפגש דומה בין ריפלי לחייזר ב"הנוסע השמיני 3".
* כשדסטין חוזר ממחנה הקיץ ומנסה לקרוא לחבריו בקשר, הוא מכנה את עצמו בשם "מנהיג הזהב" (Gold Leader). זהו הכינוי של ג'ון "דאץ'" ונדר, שהוביל את המתקפה על כוכב המוות ב"מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה". גם לאנדו קלריסיאן משתמש בכינוי הזה ב"מלחמת הכוכבים: שובו של הג'דיי".
* "משפחת גריזוולד", הכינוי שמעניק דסטין לחבריו הנצורים בקניון, הוא קריצה למשפחה שעומדת במוקד "נסיעה נעימה, המפתחות בפנים" (National Lampoon's Vacation), קומדיית אייטיז אהובה בכיכובם של צ'בי צ'ייס ובברלי דיאנג'לו.
* כשסטיב עובר את "ריאיון הקבלה" שלו בחנות הווידאו, הוא טוען שהסרט האהוב עליו בסדרת מלחמת הכוכבים הוא "זה עם הדובונים". הכוונה היא כמובן לאיווקס מ"שובו של הג'דיי".
* "מלכות הכיתה" (Heathers) היה הסרט שבזכותו פרצה ווינונה ריידר לתודעת המיינסטרים. הסרט מ-1989 מציג שלל דמויות בשם הת'ר, שאחת מהן היא גם הראשונה למות בו. לא מקרי שגם שם המצילה שנופלת קורבן בידי בילי נקראת הת'ר.
* אחד מהרובוטים ש"קמים לתחייה" בחדרו של דסטין, בעזרת כוחותיה של אילבן, הוא לא אחר מ-R2D2. הקופיף הקריפי שמכה במצילתיים הוא מחווה לסיפור בשם "הקוף", מתוך קובץ הסיפורים הקצרים "צוות שלדים" מאת סטיבן קינג שיצא לאור ביוני 1985.
* כשג'ויס מגיעה לביתו של סקוט קלארק, המורה למדעים, כדי להתייעץ בסוגיית המגנטים ה"מקולקלים" - היא מוצאת אותו מאזין ל"My Bologna", קאבר פארודי של ווירד אל ינקוביץ' ל"My Shrona" של The Knack מ-1979. כזכור, השיר המקורי כיכב באחת מהסצנות האיקוניות בסרט "מציאות נושכת" בכיכובה של ווינונה ריידר. השחקן הראשי לצדה היה אית'ן הוק, אביה של מיה הוק (יחד עם אומה תורמן), שמגלמת בעונה השלישית של "דברים מוזרים" את רובין.
* אחד מהסרטים האחרים שמוקרנים בבית הקולנוע בקניון סטארקורט הוא "Fletch", קומדיית פעולה מ-1985 בה מגלם צ'בי צ'ייס כתב שיוצא לחקור פרשיית שחיתות, ומוביל בכך לאיום על חייו. העלילה הזאת מזכירה ביותר מרמז את המסלול שעושה הופר בחקר הקשר בין עיריית הוקינס לסובייטים מסתוריים.
* באחת מהסצנות הראשונות של "מלחמת הכוכבים: תקווה חדשה" עולה דארת ויידר על סיפונה של ספינת מורדים, בחיפוש אחר התוכניות של "כוכב המוות". הוא מניף את אחד מאנשי הצוות בזרוע אחת וחונק אותו למוות, בדיוק כפי שנעשה למדען הרוסי שנכשל בניסוי שפתח את העונה.
* סריברו, מכשיר הקשר שבנה דסטין במחנה המדע, הוא שמו של מתקן ביקום "אקס-מן", המעצים את כוח מוחו של פרופסור אקס ומאפשר לו לאתר מוטנטים ברחבי העולם.
* על שער המגזין שאותו קוראת אילבן בתחילת פרק 3 מופיע ראלף מאצ'יו, כוכב "קראטה קיד", שמגלם בימים אלה את הגרסה הבוגרת של דניאל לרוסו בסדרת הספין אוף "קוברה קאי".