נגמר בית הזונות

אין כמו גירסת כיסוי טובה כדי להוכיח נקודה, להראות איך דברים היו אמורים להיות באמת במקור. עד עכשיו הקאוור החביב עלי היה גירסת הגאבה של ריוט ניישן ל"דנסינג קווין" של אבבא (שנקראה, נכון, "אבבא-גאבה"), אבל דיסק שנחת על שולחני לפני שבועיים שינה את זה, וזה לא הדבר היחיד שהוא שינה.

"קאטס יו אפ" הוא אוסף שהופק על ידי הלייבל הישראלי אם.די.אם.איי, שמתמחה בטראנס פסיכדלי ומטאל, שהם, בעיקר בישראל, שני צדדים של אותו המטבע. ב"קאטס יו אפ" מחדשים מטאליסטים כמו פארדייז לוסט, קריידל אוף ווילת' ואורפנד לאנד הישראלים קלאסיקות של פיטר מרפי, א-הא, דה אנימלז, דפש מוד וטניטה טיקראם (!). ואכן, אין כמו מנגינה מוכרת כתזכורת לעוצמה המחשמלת של הדיסטורשן ולחריטות של הסולו-גיטרה (הטי.בי 303 של פעם), ואין כמו דיסטורשן למסע קצר במנהרת הזמן: כמה דקות אחרי הפעם הראשונה שהכנסתי למערכת את "קאטס יו אפ" הגיח בחלוני ראש מקריח וזעוף. תחילה הנחתי שזה השטן, אבל הוא הציג את עצמו כשכן מלמעלה, והודיע לי שבפעם הבאה הוא מוריד לי את המערכת על הראש, מה שהפך את חוויית ההאזנה למושלמת באמת.

מטאליסט ותיק שמכיר מקרים דומים הבטיח לי שאם קדחת המטאל לא עוברת תוך שבוע, אני אבוד. בשבוע שעבר כבר קניתי דיסק של ספולטורה, ואני בשלבי השלמה מתקדמים.