Tears For Fears - The Hurting
המורכבות של השירים באלבום הזה לרוב מוסתרת על ידי המיידיות של השירה ושל ההוקים האינסטרומנטליים. האלבום הזה ממש מרגיש ומתנגן כמו אוסף "המיטב". בשבילי, הוא גם משמש כארכיטיפ לפופ אינטליגנטי ואקספרימנטלי שמצליח לחצות את הגבולות של המבנים של הרכבי פופ שאנחנו מכירים עד היום. שווה לבדוק את שיר הנושא.
Outkast - Speakerboxxx/The Love Below
אני מחשיב את אאוטקאסט כאחד ההרכבים הכי הרפתקניים ומשפיעים (אם כי גם אנדררייטד בהקשר הזה) של שנות ה-90' ותחילת האלפיים. זה קצת חוטא לדיסקוגרפיה המלאה שלהם (במיוחד ביחס לאלבומים "Stankonia" ו-"Aquemini"), אבל בעיני האלבום הזה כולל את אחד השירים הגדולים בכל הזמנים. עדיין לא התעייפנו מלשמוע שוב ושוב את"Hey Ya" כי הוא פשוט מושלם! הקצב שלו לעולם לא יגווע כל עוד הפופ ימשיך להתקיים. תקשיבו למשל ל-"Shake it Off" של טיילור סוויפט, או ל-"Feel it Still" של פורטוגל דה מאן. אני מת על העובדה שלהקה כזאת שמסתכלת קדימה כל הזמן, נשענת על מקצב פופ שהוא בעצם מהפיפטיז.
The Cars - Candy-O
אני חושב שגם זה אלבום שלא מספיק התייחסו אליו בגלל האותנטיות והצליל האקספרימנטלי שלו. זאת למרות המבנים המלומדים להפליא בשירים שבו והטקסטים המיידיים. בסך הכל האלבום הזה היווה השראה גדולה לאלבום האחרון שלו. יחד עם דיבו, ה-Cars הצליחו לשלב בין פורמט להקות הרוק שהתקבע בשנות ה-50' וה-60' עם כניסת המהפכה הטכנולוגית במוזיקה של סוף שנות ה-70' וה-80'.
D'Angelo - Brown Sugar
כתיבת שירים תמציתית טובה, שירה ומבנים הרמוניים מופלאים וחטיבת קצב לפנים - שום דבר אחר לא נדרש כדי להפוך את זה לאלבום קלאסי וחד פעמי.
The Pretenders - Pretenders
אם כבר מדברים על שירי פופ תמציתיים עם ליינים ברורים וקליטים - כריסי היינד הייתה צריכה להופיע פה מההתחלה. היא הסכין החדה של הפופ, והלהקה הזאת עושה בדיוק מה שנדרש כדי לתמוך ולהעביר את המסר שלה.
Hallelujah Chicken Run Band - Take One
זה היה אחד התקליטים הראשונים שקשרו בין שלושתנו כחברים. נדמה לי שהוא זכה להוצאה מחודשת קרוב מאוד לזמן שבו התחלנו את הלהקה. יש משהו משכר באופן שבו המלודיות פה משתלבות עם האלמנטים הקצביים לכדי יצירה שלמה הגדולה מסך חלקיה. זה קורה באלבום שוב ושוב, שלשירים יש מרחב קטן מאוד בין האלמנטים, אבל זה אף פעם לא מרגיש עמוס או מסורבל. במקום זה הם מצליחים לשמור על הנעה מדהימה לאורך כל הדרך. המפגן הקולי מתעלה על השפה, החשיבות והתשוקה של המסר המהפכני מתורגמים באמצעות הטון והאופי הכלליים.
Paul Giovanni and Magnet - Wicker Man
תמיד הושפענו מאוד מעבודות הפסקול של מוזיקאים כמו ג'ון קרפנטר ("Esacape From New York"), ואנגליס ("בליידראנר"), טנג'רין דרים ("Thief"), הארולד פולטרמאייר ("השוטר מבוורלי הילס"), ג'יורג'יו מורודר ופומיו האיאסאקה ("רשומון"), אם לציין כמה. פס הקול הזה של פול ג'יובאני תמיד היווה אבן דרך עבור הלהקה שלנו. המבנה ההרמוני של השירים מהדהד אצלי, מעורבבים בהם וריאציות של מבנים ממוזיקה מערבית ועד לפולק מזרח אירופאי מסורתי. זו גם תמיד דוגמא נהדרת ותזכורת לנסות לחקור ולהשתמש בכל הצדדים השונים של הקול.
Funkadelic - Maggot Brain
1971 הייתה שנה עגומה למדי בארצות הברית. בבית הלבן ישב נשיא גזען וכל מיני מחרחרי ריב, קנאים וחנפנים החזיקו בכלים של מלחמה ודיכוי. נשמע מוכר? הנה אחת מלהקות הרוק הגדולות בכל הזמנים נכנסת בזה, ועושה את זה חזק.
Yeasayer יופיעו בבארבי תל אביב ב-5 באוגוסט 2019. כרטיסים ניתן לרכוש כאן.