בשנת 1980 ייסד עודד קוטלר את "הפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר" ובחר בעיר עכו כמקום מושבו. השנה, הפסטיבל יעלה בפעם ה-40 ברחובות המזמינים של העיר העתיקה - כאשר עשרות הצגות יציגו מאות שחקנים מהארץ ומהעולם, כולל 8 הצגות בכורה שנבחרו מתוך כ-170 הצעות שייקחו חלק בתחרות הרשמית של הפסטיבל.
כחלק מחגיגות ה-40 לפסטיבל, שייערך בחול המועד סוכות (14-17 באוקטובר) יעלה בפסטיבל מיצב אמנות חי בשם "נפוליאון א\12" של היוצר אבי סבג, יליד העיר עכו. היצירה, שמתבססת על זכרונותיו האישיים של סבג, תציב במרכזה שחזור של צריף מעברה.
בנוסף, תעלה בפסטיבל ההצגה "הקללה" בבימויו של עודד קוטלר, אותו אחד שהביא את הפסטיבל לעכו מלכתחילה. ההצגה, שמספרת את סיפור נפילתה של שושלת אטראוס ביוון העתיקה צפויה להתכתב עם שאלות הנוגעות בדמוקרטיה בימינו, לרבות שחיתות בצמרת השלטונית.
זו לא תהיה הפעם הראשונה בה פוליטיקה תמצא את מקומה בלב הפסטיבל, שבמשך השנים ניסה להציג שיתופי פעולה יהודים-ערביים, כיאה לעיר המעורבת בה הוא שוכן. באוקטובר 1995 הפסטיבל היה חלק מאירועי "קיץ השלום", וכלל הופעה בלתי נשכחת של זהבה בן משירי אום כולתום. חודש לאחר מכן הגיע יגאל עמיר והודיע סופית על קץ הקיץ.
"הקהל מוזמן למסע ברכבת הרים"
על תואר "ההצגה הטובה ביותר" יתחרו שמונה הצגות בכורה מסקרנות. "חוסר עניין לציבור" של היוצרת אינה איזנברג מציג את סיפורו של אמן התיאטרון הרדיקלי גיל ברדוגו שנפל לתרדמת; "סילוואן בין הזמנים" של עלמה גניהר יעסוק בגירוש תושבים מבית מגורים כבוש; "תלויים" של מאיה ערד יסעור מביא את סיפורם של מנקי חלונות שתלויים בין שמיים לארץ; "מכוח אותה תנועה" הוא מופע תנועתי של מיקה קופפר; "רב המכר של אלוהים" של נעה פרדר ורומי צרפתית יעסוק בזומבי רגיש במשבר אישיותי בעידן פוסט-אפוקליפטי; "סטו-רי" של נועה בוקר יציג ארבעה צעירים שמחפשים בית, אהבה ושפיות; "המשחטה" מאת וסים כ'יר, שתוצג בשפה הערבית, מבוססת על מחלוקת בין שני אחים שירשו את העסק של אביהם; "ריריברסינג" מאת ואקלקונטקט תציג יוצרים שכלואים בתוך היצירה הויזואלית שיצרו.
בנוסף ייערכו עוד הצגות ומופעי פרפורמנס, מופעי רחוב שכוללים דרקונים ופנסים שהגיעו כל הדרך מסין, מופע קרקס שמבוסס על מוזיקה עברית וגם המסורת של יצירות שמבוצעות על ידי בני נוער תמשיך גם השנה. "הפסטיבל הוא מקור גאווה לתרבות ולחברה הישראלית", אומר השחקן והבמאי שלום שמואלוב שאחראי על הניהול האמנותי של הפסטיבל, "הקהל מוזמן למסע ברכבת הרים שדוהרת במהירות בין מחזות מקוריים דיסטופיים, דרך מופעי פרפורמנס שבהם התנועה מחליפה את 'הנרטיב' והדימוי החזותי את 'הדמויות', ועד למופע שהוא סוג של מסיבת מועדונים עמוסה במוזיקה, עשן ואורות מהבהבים".