ערב חלוקת פרסי תמוז 2000, שהתקיים אתמול בערוץ 2 (ובסינרמה בתל אביב) מוכיח כי את שלב האשליות החביב בהחלט כבר עברה התעשייה. תור הזהב של החולמים נגמר, ועתה יש לנצל את הזמן להשלמה. הייתי אומר שהמוזיקה הישראלית נמצאת עכשיו בדאון, אבל נדמה לי שהבעיה היא שאף פעם היא לא לקחה שום דבר.
ועם מה אנחנו משלימים? טוב ששאלתי. אנחנו (מוזיקה) בארץ משלימים כי נגזר עלינו למות כאן כמו פגרים באמצע הדרך, כשריטה ורמי ושלמה עושים לנו באוזן שיר ערש דווי. ואנחנו יודעים כי יש רק דרך אחת, ומוטב לקבל את חיבוק הדוב של האספלט מאשר ללכת לבדוק, אולי קילומטר הצידה יש מסיבה פצצות (בכל זאת, מדבר). אז הקלישאה מדברת על תרבות רוק שהיתה כאן בארץ ויום אחד התיישבה לאכול צ'יפס. ושרידים ממה שהיה פעם ברוקסן, כמו דנה ברגר, תפקידם היום לבזות לי את האישונים וללמד אותם השלמה מהי. ברגר (עכשיו לרשרש ברעשנים, ילדים), על שיריה מעוררי מיצי הקיבה והתערטלותה הקונצנזוסאית, מוכיחה עד כמה מבוכה היא עניין סובייקטיבי. בסך הכל, הקרוס אובר והנצנצים שלה הינם תולדה של התבגרות אמנותית שמשמעותה רצון (לגיטימי) להרוויח כמה שקלים. לומר שהיא מכרה את התחת שלה לא יהיה מדויק. היא פשוט השלימה עם המצב. ניחא.
ואתמול חולקו פרסים למשלימים, לוותרנים, ולמהלכים בין הטיפות. אמנם מחלקי הפרסים ועורכי הרדיו וחברות התקליטים (ופישמן המניאק) הם כביכול האשמים, כי הם אלה שקובעים את הטון, והם אלה שמתעלמים שיטתית מכל מה שבא להם, כולל ז'אנר זניח כמו המוזיקה האלקטרונית. אולם אי אפשר שלא להבין את היותו של התהליך, בסופו של דבר, מעגלי. כי גם לאמנים, עד כמה שיתפנקו על שדיפות כוחם, צריכות להיות ביצים להשתמש באמנות כדי לסחוב גבוה יותר. (וגם) אתמול זה לא קרה. כמה לקחו התזמורת האנדולוסית?
זמר השנה: אסף אמדורסקי - הבחירה היחידה בה תומכת וואלה! תרבות. ולא רק בזכות הביצוע הרובוטי ל"החדר האינטימי שלי". מסתמנת נוכחות ביצים. תודה למר די.ג'יי.
אלבום השנה/זמרת השנה: דנה ברגר - פרס מיוחד על פיתוח מניירות ווקאליות מבריקות. שרית חדד היתה צריכה לקחת בסיבוב, אבל כולם פה גזענים.
להקת השנה: שוטי הנבואה - מה? זכיות אזוטריות הן תמיד חיוביות, אבל אני באמת חשבתי ששלמה ארצי ייקח את הקטגוריה הזאת. הבחירה שלנו: התזמורת האנדולוסית.
תגלית השנה: שלומי שבן - הדג נחש יכולים להיחשב כמפסידים הגדולים; לא זכו בתואר הלהקה, וגם לא בקטגוריה הזו, ובצדק. מברוק לשלומי, אריק ובנץ.
שיר השנה: אביב גפן, "עורי עור" - מה נאמר, קיפחו את דנה ברגר. ואם מדברים על בחירות שמתואמות עם מה שהאנשים שומעים, ליאור נרקיס ושלומי שבת היו לוקחים בגדול עם "לכל אחד יש". אבל אלה שבחרו מנותקים מכל הצדדים ("ניתן להם לזכות בדואט").
מופע השנה: עברי לידר - תמוה. האין ללהקת היהודים את השואו הכי גדול? האם אביב גפן כבר לא הפרפורמר הכי גדול בארץ? ומה עם המופע של אמדורסקי?
תמלילן השנה: אביב גפן - אחד האנשים הראשונים בהיסטוריה שלא הפסיד בטקס לאדם מת (מאיר אריאל).
ולקטגוריות המוזרות:
תרומה למוזיקה הישראלית בחו"ל: אחינועם ניני. מה עם אינפקטד מאשרום?
אלבום ביצועים מחודשים: שלמה ארצי, "אהבתיהם" - האם הם באמת המציאו את הקטגוריה הזאת בשביל האיש הזה?
ביצוע קולי מיוחד: ריטה ורמי קלינשטיין - אני לא רוצה להגיד בכלל על מה אני חושב.
מוקדש באהבה לכל ילדי אור הירח
7.12.2000 / 12:25