העולם הוא קופסת גולגולתי

יזהר הר לב, קופירייטר צעיר עם שארם יאפי מובהק, כתב ספר גדוש בתובנות פוסטמודרניסטיות ובמינוחים אינטרנטיים. נשמע בעייתי, ללא כל ספק. אם נוסיף לכך את העובדה שהספר בערך בן חמש מאות עמודים, אז אפשר להניח שגם מי שנושא בעול השיק האינטלקטואלי-אופנתי עשוי לסגת מהסיפור. כי, ויאמרו מה שיאמרו כל צרכני הספרות האדוקים, חמש מאות עמודים זקוקים להצדקה קיומית ממש טובה. על סמך נתוני הפתיחה האלה, נראה שקל לבטל מראש את הר לב כעוד צאצא ספרותי מקומי לא מבטיח. העניין הוא שלמרבה ההפתעה "פובידליה" מצליח להיחלץ מביצת הפסבדו מגניבות הכבר לא כל כך אופנתית שהוא טבוע בה, ולהתממש כיצירה ספרותית שלא רק חושבת אלא גם מרגישה.

הגיבור האנונימי של הר-לב הוא בן לאם, שבשם הרדיקליות המינית והאנטי בורגנית של שנות השישים הזדיינה עם כל מגודל שיער חולף והפקירה את בנה, המשלשל הכרוני, כקורבן להתעללות ילדים. הילדון המופנם, שחוזה בקריסת התודעה ההיפית של אימו וניזון מהנחמה הקפיטליסטית של הטלוויזיה, מבין בבגרותו כי למעשה כל מתכון לחיים הוא לא יותר מפיקציה פרשנית סובייקטיבית, וכי במרדף הנצחי בעקבות "המציאות האמיתית" לעולם לא יגיע לשום מקום מלבד לתובנה שדבר כזה כלל לא קיים בנמצא. ואם גם המציאות המכונה ממשית היא בדיה, מדוע להמשיך ולסבול את תמורותיה השרירותיות וההפכפכות כשאפשר במקום למצוא לה אלטרנטיבה פרטית תפורה לפי מידה.

במקום להמשיך ולשחק ב"כאילו", מחליט הגיבור לפרוש בשיא. וככפירה מרדנית באותה אשליית מציאות, הוא מפתח פוביה לא מוגדרת, שמחייבת אותו להסתגר בדירתו המצחינה, שם הוא מכונן מציאות אידילית שמכירה בוירטואליות שלה עצמה. כעת, במקום ללכת למכולת, הוא מזמין הכל בטלפון, התרחשויות ממשיות מספקת הטלוויזיה, זיונים ואינטימיות מוחלפים בשיחות רשת פורנוגרפיות ואירועים בעולם נחזים מבעד לשמשות החלון. אפילו האנשים בשר ודם שמדי פעם גולשים לדירה המעופשת מאבדים את שמם הפרטי (כסמל של זהות) לטובת כינויים, בהתאם לפוטנציאל הטלוויזיוני שלהם.

רק מסתבר שגבולותיו האוטונומיים של הסייבר-ספייס אינם כה יציבים וה-real life (מושג שכיח בסצינת עכברי האינטרנט) חייבים לחדור מתישהו לאוטופיה של ממלכת פובידיליה. ספוג באימה, מסתובב הגיבור בחלל דירתו הסגורה תוך ניסיונות שווא לפענח את קודי המציאות המאורגנת היטב, שהשתנתה לפתע. רק שלמלוא בהלתו מסתבר לו שלא רק החוץ שפלש בכפייה מפר את האידיליה, אלא שגם הבידוד המיני-רגשי שגזר על עצמו לא שורד את התשוקה והאהבה שמעוררת בו הבחורה היחידה שלא נענית לציווי הממוחשב-.delete

מה שהופך למוצלח את הטקסט של הר-לב הוא האופן שבו החוליות שמרכיבות את הסביבה ההיסטורית-תרבותית שמקיפה את הגיבור עומדות אחת מול השניה. כך, למשל, סיפור האם ההיפית, שכתגובה להזנחה המוצדקת אידיאולוגית מבחינתה, מגדלת בן שבאופן אירוני הופך להיות צרכן טלוויזיה כפייתי, אובייקט המסמל יותר מכל את התרבות נגדה היא יוצאת. בה במידה עושה דברו של בעל הבית, סוכן הנדל"ן הישיש, ששרד את השואה חבוי בבור שתן, מנסה לגרש את הגיבור מביתו דווקא משום שהוא מזדהה עם התחושה שרק הסתתרות מפני העולם תשאיר אותך בחיים, אך בו בזמן מתנכר אליה ומנסח אותה מחדש כסימן לאי קיום. ואפילו נערת האינטרנט, המתפשטת בתשלום, שקיימת לכאורה אך ורק כאוסף פיקסלים, מסרבת להכריז ולו גם תמורת כסף, על אי-ממשותה, כשם שהגיבור, שמייסד לעצמו עולם אידילי וירטואלי, מתקשה להיפתר מהכמיהה להגיע למגע בלתי אמצעי עם מציאות ממשית.

ואם כל הנאמר עד כה נשמע כוורסיה של סיפור מוכר, הרי שזה לא לגמרי כך. הר-לב אמנם בוחר בתובנות משומשות על מציאות ממשית מול בדויה וכו', אבל מצליח להפיח בהן רוח חיים ולהשיבן למהותן המקורית. זאת אומרת, את מה שבדרך כלל מזוהה כניסוחים פילוסופיים מיובשים וממוחזרים שהקשר שלהם לחיים ניטל ונשכח מהם, הוא מעורר והופך למצוקה אנושית אמיתית ברת הזדהות. בכך הוא לא רק מצליח לייצר סיפור שהדמויות בו אינן וירטואליות ומחוסרות דיוקן פסיכולוגי כמשוער, אלא גם להציע תהליך חשיבה מחודש על מה שכבר הפך לפתגמים פילוסופים סתומים אך שגורים על כל לשון.

ויותר מזה, "פובידליה" מצליח להיות ספר לא ישראלי אבל בלי להתחפש למשהו אחר, ובכך מזכיר לנו את הפוטנציאל האוניברסלי של הספרות המקומית מבלי ליפול במלכודת של אנחנו כמו באמריקה אבל בתל אביב. וכבר בגלל זה שווה לתת לו צ'אנס.