לפני שש שנים, יצאו כמעט בו בזמן שני סרטים על איש אבטחה המציל את חייו של נשיא ארצות הברית ואת המדינה כולה: "וושינגטון על הכוונת", ו"המטרה: הבית הלבן".
מבין השניים, הפרויקט הנוצץ יותר היה "וושינגטון על הכוונת", שהתהדר בתקציב של 150 מיליון דולר, בגב של אולפני סוני, ובשם של הבמאי רונלד אמריך, מי שהיה חתום על שוברי קופות כמו "היום השלישי". גם צוות השחקנים שלו הציג שמות אטרקטיביים, ובהם צ'אנינג טאטום, ג'יימי פוקס וג'יימס וודס. אך בסופו של דבר, הסרט הרווחי יותר התגלה דווקא כ"המטרה: הבית הלבן" הצנוע, שנעשה בידי מילניום, חברת ההפקה חסרת היומרות של הישראלי אבי לרנר. הוא הפיק אותו בתקציב קטן בחצי משל יריביו, וניצל את עמדת האנדרדוג כדי לעקוף אותם בסיבוב.
"המטרה: הבית הלבן" כל כך הצליח, שהוא הוליד סדרת סרטים - "המטרה: לונדון", הפרק השני שלה, יצא לפני שלוש שנים, ובסוף השבוע האחרון הגיע הפרק השלישי, "המטרה: שומר הראש". כרגיל, התקציב לא גדול במיוחד, המפיק הוא אבי לרנר, ובצוות השחקנים אפשר למצוא עוד שני שמות תוצרת הארץ - ספיר אזולאי וגם אורי פפר, המצטרף לרשימה מכובדת של שחקנים ישראלים שבמהלך הקריירה ההוליוודית שלהם זכו לגלות דמויות שמתות תוך דקה (זה לא ספוילר, זה קורה על ההתחלה).
הגיבור, כרגיל וכמשתמע משם הסרט, הוא שומר ראשו של הנשיא, שכבר הפך לאחד האנשים הקרובים אליו וגם מוזכר כמועמד לרשת את ראש השירות החשאי. כרגיל, את הסוכן המיוחד מגלם ג'רארד באטלר. את הבוס שלו משחק מורגן פרימן, השב לתפקיד מנהיג העולם החופשי לראשונה מאז "פגיעה היקפית" משלהי שנות התשעים. המדינאי בגילומו מוצג כאן כאדם שקול, שוחר שלום ונעים הליכות, שאף פעם לא מחרחר ריב או מתקרב לטוויטר - ממש כמו במציאות.
בפרק הראשון, הגיבור המסוקס נלחם במיליציות צפון-קוריאניות. בשני, הגיע תורו של הטרור האיסלמי, והפעם משתמש הסרט בתבנית העלילתית השגורה בתעשייה מאז ימי "האיש הלא נכון" של היצ'קוק ו"הנמלט": כלומר, שומר הראש מוצא עצמו מופלל בעבירה שלא ביצע, ועוד בחמורה מכולן - קנוניה להתנקשות בנשיא. עכשיו, עליו להציל את עורו ועל הדרך גם לחשוף את המפגעים האמיתיים, המעוניינים להיפרע מן המנהיג השקול בשל המדיניות הפציפיסטית שלו. מכאן והלאה מגיעים כמה טוויסטים, שלא נגלה אותם כמובן, אבל בהנחה שראיתם שניים או שלושה סרטים בחייכם, הם יהיו ברורים לכם באותה מידה שקל לזהות מהו צבעו של הבית הלבן.
נוסף לבאטלר ולפרימן, מצטרפים עוד כמה שחקנים לקלחת: דני יוסטון מגלם את חברו מימי הצבא של הגיבור, שהפך לקבלן צבאי פרטי; טים בלייק נלסון, בהופעה משונה ביותר, הוא סגן הנשיא השאפתן - שנראה כאן יותר כמו פקיד דואר יבשושי ופחות כמו אדם שאי פעם יגיע לעמדה הזו; ג'אדה פינקט סמית' משחקת את סוכנת ה-FBI שלא מתקשה לחבר את החוטים ולהבין את הקנוניה; ומעל כולם עומד ניק נולטי כתמהוני עם שיער פרוע, שמתברר כי יש לו קשר יוצא דופן לגיבור (נחשו לבד), והוא עוזר לו להרחיק את שוחרי רעתו באמצעות תעלולים סטייל "שכחו אותי בבית".
הנוכחות של נולטי, בעבר אחד השחקנים המובילים בהוליווד, מוסיפה לסרט חספוס ועוקץ - ובכלל, מדובר אולי בפרק הכי טוב בסדרה, ובכלל באחד מתוצרי האקשן שנראו על המסכים השנה (לא שהתחרות קשה). הבמאי ריק רומן וו הוא שם אלמוני למדי, אבל מספק כאן את הסחורה, עם רצף של קטעי פעולה מעולים. פה ושם, ערכי ההפקה הנמוכים למדי מרימים את ראשם הכעור, אבל רוב המעמדים כאן, למשל סצינת ההתנקשות בנשיא, די מרשימים.
אפשר היה לקטלג את "המטרה: שומר הראש" כ"אחלה סרט אקשן ליומית" ולהסתפק בכך, אלא שיש בו ממד מעניין: התסריט שלו מציג שתי תפיסות, שעל פניו באות מצדדים מנוגדים של המפה הפוליטית.
מצד אחד, "המטרה: שומר הראש" מציג גישה פרו-רוסית, כזו המזוהה בדרך כלל עם הצד הימני בארצות הברית, ומציגה את הממשל של פוטין כשה תמים, שלא היה מעורב בהטיית הבחירות וגם לא בקנוניה המתוארת בסרט, ואם יש בעיות כלשהן מולו, הן באשמתם של פרובוקטורים מתוך אמריקה עצמה. את התפיסה הזו ראינו מוקדם יותר השנה גם ב"לצוד את האויב", תוצר אקשן אחר של באטלר ולרנר, והמפיק עצמו הסביר בריאיון לוואלה! תרבות כי היא נובעת משיקול מסחרי, כיוון שהשוק הרוסי חשוב יותר מתמיד וצריך לקרוץ לקהל שם.
ואם כבר מדברים על אינטרסים מסחריים, הרי שהסרט גם מביא לידי ביטוי תפיסה המזוהה יותר עם הצד הליברלי של המפה. התסריט שלו עומד על הקשר המסוכן שבין אנשי ממשל לקבלנים צבאיים פרטים וטוען כי אם ארצות הברית יוצאת למלחמה, זה מתוך שיקולים כלכליים. נוסף לכך, דמותו של נולטי מציגה את המיליטריזם האמריקאי כדבר חסר תוחלת שפוגע באזרחי המדינה יותר מאשר מגן עליהם, אם כי כמובן שהמונולוגים שלו בגנותו של הפתרון הצבאי לא מונעים ממנו לקצור בחדווה את אויביו.
גמישות אידיאולוגית כזו, יש לציין, תמיד אפיינה את עולם האקשן, למשל בכל אותם להיטים של סטאלון ואיסטווד שעד היום נהוג להתווכח אם הם פרו או אנטי מלחמתיים. בלי שהתכוונה לכך, סדרת הסרטים של באטלר ולרנר נמצאת בדרך הבטוחה להצטרף אליהם בפנתיאון הפעולה, כאחד המותגים הרווחיים בתולדות הז'אנר.
גם "המטרה: שומר הראש" מסתמן כלהיט, אז אין סיבה מיוחדת שלא יהיה לו המשכון גם כן, והשאלה היחידה היא במי הפעם יילחם הגיבור. בצפון-קוריאנים ובטרור האיסלמי הוא כבר טיפל, וברוסים ובסינים אסור לגעת, אז נותר רק להציב אותו מול חייזרים.