שתיים אוחזות

הלן היא פחות או יותר כל מה שג'סיקה חיפשה בבחור. היא מצחיקה, חכמה, מדברת בלי שגיאות דקדוקיות והחליטה להתנסות עם נשים. ג'סיקה היא יהודיה, ולכן גם שמרנית ומתקשה להתרגל לרעיון הלסבי. "לנשק את ג'סיקה סטיין" מנסה לבחון את מהות הזוגיות. קשה לפרט את מרכיבי המשיכה המינית, והשאלה מה מרכיב זוגיות סבוכה עוד יותר.

גם להלן וגם לג'סיקה זהו הרומן הלסבי הראשון. הלן היא, איך אומרים, משוחררת מינית, והיא מחליטה לגוון את חיי המין שלה עם בחורות. ג'סיקה, לעומתה, פשוט נואשת. אם נצא מתוך ההנחה שלו אחת מהן היתה בחור, זו היתה התאמה מושלמת. אנו ניצבים בפני סוגיה מעניינת. הלן נלהבת ובטוחה ברצונה להיות עם אשה, לכן הסרט לא נקרא "לנשק את הלן". ג'סיקה היא הטרוסקסואלית בכל ליבה. בדידותה מובילה אותה לזרועותיה של הלן, והיא מתקשה להשלים עם הרעיון. סיקוונס מאוד יפה בסרט מראה את ההתקדמות האיטית של השתיים לכיוון יחסי מין מלאים, ומזכיר סצינות דומות בסרטי נעורים.

אני חייבת להודות שהעסק די קוסם. לבת זוג שיכולה לנחש איפה קנית את הנעלים, שאפשר להשוות איתה גווני ליפסטיק וללוות ממנה בגדים, יש יתרונות רבים. בסרט גם דוחפים חזק את העניין שבחורות הרבה יותר רכות מבחורים. חיפשתי וחיפשתי איזה קרם גוף מנסים לקדם, אך לא מצאתי.

הסרט גורס בתחילה כי ניתן לייצר משיכה מינית. ג'סיקה נסחפת לחיק הלסביות ומתכרבלת בה להנאתה. היא אפילו דוחה אהבה הטרוסקסואלית המונחת על שולחנה. לאחר הווידוי המתבקש בפני בני משפחתה,
המתקבל בסובלנות יוצאת דופן, השתיים עוברות לגור יחד. ניתן היה לצפות שהסרט ייגמר פחות או יותר כאן. אבל הוא ממשיך.

קומדיה רומנטית לא אמורה להמשיך. היא מסתיימת כשנגמר המשבר הזוגי, או כשאחת הדמויות לפתע פוקחת את עיניה ורצה לזרועות האחרת. כאן זוכה "לנשק את ג'סיקה סטיין" במלוא נקודות הבונוס. הוא יוצא מגבולות הפורמט הדי משעמם הזה ומנסה לבסס אמירה נוספת.

בפסקה הבאה יש מה שנקרא ספוילר. לשיקולכם.

לאחר כמה חודשים של מגורים משותפים זורקת הלן את ג'סיקה. ג'סיקה מתחמקת ומתחמקת ממין, ומרוצה מאוד בלעדיו. עם הזמן ברור שהן אינן זוג אלא פשוט חברות טובות. הלן מוצאת בת זוג אחרת, ואילו ג'סיקה שבה לחפש בחורים. החזרה של ג'סיקה למוטב עצבנה אותי בהתחלה. הטענה שאהבה וזוגיות אינן מוגדרות ומוגבלות למין זה או אחר היא נועזת יחסית לקומדיה בימים שמרנים אלו. ההימנעות מלעמוד מאחורי הטענה לא מצאה חן בעיני, אבל במחשבה שנייה נראה שהאמירה החדשה, אם חושבים עליה קצת, היא שלמה, אנושית ומתריסה יותר.