הכל בשקל

הצ'יקי גירלז הן שתי תאומות מרומניה, שנסקו עם שיר הפוסט-טראש שלהן, "צ'יקי סונג", אל המקומות הגבוהים של המצעד הבריטי ההזוי. הן נמצאות שם, מצוידות במכנסונים קטנים, כבר איזה ארבעה שבועות, כשאת הכניסה המלכותית שלהן הן ביצעו תוך השפלתו הקלאסית של המלך של לפני שנתיים, רובי וויליאמס, שהואיל להוציא סינגל וקיבל מהקהל האנגלי סוג של העמדה כוריאוגרפית במקום הרביעי. הרומניות הגיעו למקום השני באותו שבוע, וגם בסוף השבוע המסורתי והצ'יזי של הכריסמס, זה שבנוי לדואטים של וויליאמס וניקול קידמן, עדיין ניצבו האחיות מרומניה באותו המקום השני. שמועות מדברות על כך שהן מסרבות להתפנות משם עד שג'וני קאש יעשה ל"צ'יקי סונג" ביצוע מחודש.

האם זהו המקום לדבר על המגמה החדשה בתחום הלהיטונים, מגמת הייבוא ממזרח אירופה? אחרי טאטו, הלסביות המבוימות מרוסיה, שהביאו אותה בשיר השנה של גל"צ ובאלבום לא רע בכלל, מגיעות כעת שתי הקצבות מבוקרשט, או שאולי הן מטרנסילבניה, ומכריזות שאין מה לעשות, העניין הכי נכון עכשיו זה להיטי פוסט-קומוניזם.

עם כל הפלורליזם, אני לא יודע ממה לפחד יותר: מהמשך המגמה הזו, או מהאפשרות של נדידת ראשי חץ סובייטיים לגורמים מפוקפקים. הקהל הבריטי הוא בהחלט מגניב, וצריך לקבל את כל השאפו על התעקשותו לדבוק בביזאריות קיצונית, ואולם לאלו מבינינו החווים או חוו סוג של מטען מוצאי מרומניה הכולל סבתות או דודות וכיוצא בזה, הצ'יקי גירלז מהוות סוג של פגיעה רגשית רצינית. בהחלט מבעית לשמוע על רקע היורו זבלה הזה את ההזמנה, ובמבטא רומני כבד, "יאללה, תיגע לי בתחת".

וכל זה מבלי שנזכיר שאחת התאומות מתהדרת בסט של שיניים מעט קלוקל, לא דבר להתבייש בו ברומניה, אבל כזה שעדיין גורם לי לתהות בנוגע לנחיצותה של תמת האקסטרים קלוז-אפ על הפה שלה. ואולי זהו העניין שכה מפריע. אתם לא יכולים להרגיל אותי למושלמות נצחית סטייל קיילי מינו, לתת לי לחיות ככה כמה שנים, ואז לשלח בי פתאום את צמד הרומניות המופרעות. יש פה תהליך של רה-סטנדרטיזציה. החברים מהגוש הישן עוד ילמדו אותנו איך להתלבש לטקס פרסי אמ.טי.וי ואיפה בדיוק אפשר לא להתגלח לפני.

אבל אם כבר באמת, אז זה לא העניין. ה"צ'יקי סונג" הוא פשוט שיר כה טראשי, אולי הקיצוני ביותר ברשימת היורו-טראש של כל הזמנים, כך שהוא היה חייב להבליח למקום מכובד במצעדים האנגלים. הסיבה היחידה שאני מבועת ממנו, סביר להניח, היא שאני סחי.