הממזר

עוד לפני שהתפרסמו סיכומי השנה במוזיקה ובתרבות, כבר ידעתי ששנת 2002 היתה שנה משעממת. זאת היתה השנה שבה ישראל ויתרה כמעט לחלוטין על העולם החיצון, כך שלסכם כאן את סוף השנה הלועזית זה למעשה די פאדיחה. המסיבה הטובה האחרונה שהתקיימה בישראל היתה לפני יותר משנתיים, ובסופה אכלתי נקניקיה בפינת הרחובות אלנבי-קינג ג'ורג'. הייתי אז יותר צעיר ממה שאני עכשיו, אבל לא פחות חתיך. השנה לחתולה שלי היו תולעים ויצא התקליט של בק. “Sea Change” הוא אחלה, אבל מה הוא אומר לי על החיים שלי? לא הרבה.

"בסך הכל עמדנו שם, לא הפרענו לאף אחד, וזה המשיך והמשיך. כולנו מחייכים, כולנו שרים. החלשים הופכים לגיבורים ואז הכוכבים מסתדרים בשורה. כולנו שרים, כולנו שרים, כולנו שרים" (“Weak Become Heroes”, דה סטריטס).

פעם גם אני חייכתי ושרתי. “Original Pirate Material” של הסטריטס הוא תקליט השנה שלי, והוא גם התקליט של החיים שלי, לפחות עד שכבר לא יהיה לי כוח. מייק סקינר הוא ווייס אוף א ג'נריישן, משורר הדלות של הטו-סטפ, פואטיקן, להטוטן סלנג בלתי נלאה, הממזר הכי גדול ששמעתי. “Original Pirate Material” הוא תקליט שמישהו צעיר היה חייב לעשות. זה אחד התקליטים הכי אישיים שיצאו מסצנת המועדונים. הוא הריאקציה הטבעית לקרימינל ג'אסטיס ביל, החוק הדרקוני שלמעשה ניסה לחסל לחלוטין את כל תופעת הרייבים בבריטניה; תקליט על האכזבה מהאקסטזי, תקליט של מי שחווה את הדיכאון הגדול שבלגלות שמקורות החיים התרבותיים שלך נותקו כמעט לחלוטין עד כדי כך שאין לך איפה לרקוד; תקליט שתבע את המושג "סקס, סמים ודמי אבטלה"; שמדבר על פלייסטיישן, ריזלה, כדורגל, טייק-אווי, אם.טי.וי וכוסיות.

סקינר בסך הכל בן 22, אבל התמה של המילים שלו היא נצחית. שהרי בכל דור ודור הצעירים עושים חיים ואוכלים חרא. הוא לא המציא כמעט שום דבר חדש, הוא פשוט יצא החוצה לאכול המבורגר. עם יכולת אבחנה של מוכר בשוק, ג'ורה של אבוללה ואותה מידה של ציניות ואירוניה עצמית, הדבר הכי טרי במייק סקינר זה שהוא אמר בשיא הנונשלנטיות את הדברים שצריך היה להגיד על ההתנהלות התרבותית של הדור הצעיר מאמצע הניינטיז ועד היום, אם בברמינגהם ואם ברעננה.

"תפסיק לחלום, אנשים שאומרים את זה מזיינים את השכל. הם עובדים מהבוקר עד הערב ונאנחים. הם לא רוצים שתצליח במקום שבו הם פספסו. והאלילים שלך, מי הם? גם הם חלמו שיומם יגיע" (“Stay Positive”, דה סטריטס).

כשסקינר כתב את השירים האלה הוא היה ילד נאיבי. היום הוא בטח כבר לא כזה. “Original Pirate Material” הוא לא מהפכה, הוא מעשה שכדרך הטבע. אם אתה אדם צעיר, מייק סקינר הוא האופן שבו אתה צריך להתבטא. זה התקליט הכי טרי שיצא מתעשיית פופ בריטית שחבל על הזמן שלה; הוא לא נשמע כמו שום דבר אחר שיצא לפניו, הוא הגיע מחדר המיטות ויצק תוכן בז'אנר שלם; הוא חברתי כמו הקלאש, אישי כמו מוריסי ומנענע הרבה יותר מהארטפול דודג'ר.

“Original Pirate Material” הוא התקליט שכל אדם צעיר צריך לשנן בזמן שהוא חושב מחשבות חטא על נעמי בלומנטל; הוא הפרופורציה בחיים שלכם כחיילים בשירות הוד מלכותו. יש דברים יותר חשובים מקדושת הארץ – יש באנגים ומסיבות וכוסיות ורד-בול וודקה – אז לטס פוש ת'ינגס פורוורד.