עד שהמוות יפריד בינינו

מלחמה! מלחמה! מלחמה! כן אבעבועות שחורות, לא אבעבועות שחורות. כן לחסן חתולי אשפה, לא לחסן חיות מחמד. קונבנציונלי, או לא. וכרגיל, איש אינו נותן את דעתו על השאלה האמיתית - מה יהיה עם הזיונים? זיונים מהצד – הס מלהזכיר. אבל בכל המהומה הזאת מישהו חייב לחשוב על המוני זוגות שיאלצו לציית – אי שם באזורי פברואר, אומרים המבינים – לחוקיה המחמירים של המונוגמיה. בני זוג יצטרכו, פשוטו כמשמעו – להזדיין זה עם זה!

הכותבת נושאת באמתחת מערכות יחסים משמעותיות אחדות, והיא יודעת - להזדיין עם אותו בנאדם כמה שנים זה לא פשוט. בהחלט לא פשוט. אלא מה, שלפעמים צריך. לפעמים אין ברירה. בימים של שגרה רגועה, אנשים יכולים לארגן להם פתרונות: עבודה עד אמצע הלילה, סדנת דרבוקות ומקרמה, בית ספר להורים, קבוצת תמיכה, אלכוהוליסטים אנונימיים, מכון ספורט, מספרה, ולך תדע, אולי אפילו המכולת. אבל אלה פתרונות של עיתות שלום. אוושת מלחמה אחת וכל הפתרונות האלה מתפוגגים. אנשים עושים הכל כדי לשכוח את בן זוגם, והנה הם נתקעים איתו בחדר אטום ועוד אחרי 15 שנה ובלי שום הכנה מוקדמת והשנים בהחלט עשו את שלהן.

במצב מעין זה התוצאה הבלתי נמנעת היא השתקעות במשחקי אימפרוביזציה. "בואי נדמיין שאת המזכירה שלי ואני נועל אותך ככה פתאום – המשרד ריק – בתוך התיקיה". מן הון להון, אם את המזכירה שלו ואת נעולה איתו בתיקיה, תעברי לארבע ותארגני לך הרבה רוק בפה. ככלל, השתדלי להציע פנטזיות דווקא בנוסח זה: "בוא נדמיין שממש עכשיו אנחנו רובצים על איזה חוף ים באיים הקנריים ואתה עושה לי נעים בגב".

בסוף, איך שלא תסובבו את זה, תגיעו לפנטזיית הזונה. את תיאלצי למצוא בעצמך את הכוחות להעלות מתוכך את מה שקראת בספרים שבטוח יש לך, אי שם עמוק בלא מודע, ובעצם הרי תמיד רצית להיות גם זונה וגם דו מינית, רצוי בשלישיות של עוד אשה ובעלך החוקי. אצלו, אגב, זה ממש על פני השטח. ואט-אט אתם מתמסרים לזיכרון המתוק הזה שלו מאמסטרדם, כשאז, אחרי הקופישופ והמועדון אס אנד אם, הוא הלך עם המולאטית המדהימה הזאת, שבזמן שהיא הכניסה לו אותו כל הדרך בוושט ובחזרה, היא גם הצליחה לסובב כדורסל על האצבע ולסרוג וילון קרושה. קודם כל, הוא תמיד מוזמן לחזור לשם. אבל בהנחה שיציאה מן החדר האטום לא באה בחשבון ואת מאותגרת מולאטיות נצחית, הקפידי לוודא שהוא לא מתכוון להפוך את העניין הזה להרגל.

זכרי, אם לא תשגיחי, תרגישה בזליגה יומיומית מתמשכת של המשחקים האלה אל תוך חייך. פתאום את מעמלנת סינרי מלמלה ומסתובבת עם ביריות בין הסירים; יום אחד בעלך שב מן העבודה, בועט בדלת, תופס אותך באגנך ומביא לך אותו בתחת; ובערב שישי יתברר לך שהשכנים תקועים לך בסלון כבר שעות, כי בעלך הבטיח להם אורגיה סוערת של חילופי זוגות.