עקיצת יבחוש

סרט עוקץ צריך להיות כמו פאזל של אלף חתיכות. כל חלקיו משויפים ומדויקים, והבמאי מניח את קטעי הסיפור לאט-לאט, מתעתע ומטעה, אך לבסוף בונה תמונה בהירה, מעניינת ואפילו קצת מאתגרת. סרט העוקץ הארגנטינאי "תשע מלכות" הוא כמו משחק הרכבה לפעוטות, בו צריך להניח את המרובע האדום והעיגול הירוק במקום המיועד להם. כל אדם מפותח ישתעמם במהרה מהסיפור הבנאלי, ובאשר לפעוטות, הסרט אינו מכיל תכנים ההולמים את גילם.

במרכז הסיפור עומדים שני נוכלים מקצועיים המתפרנסים מרמאויות קטנות. האחד נבל אמיתי, שימכור את אחותו עבור בצע כסף, והשני צעיר ומצפוני שבסך הכל צריך קצת מזומנים כדי להציל את אביו הזקן. כך מסתובבים להם השניים, מרמים להנאתם זקנות חביבות עבור 100 פזוס, עד שנופלת לידיהם הזדמנות חייהם להונאה רצינית. בדרך לקופה הגדולה הכל מסתבך ואירועים בלתי צפויים מתרחשים. כבר לא כל כך ברור מי התחמן ומי הקורבן, אין טובים ורעים; אכן גישה מרעננת בימים טרופי בוש וסדאם.

הסרט מאפשר הצצה קטנה ומפחידה למציאות העצובה בארגנטינה. המחסור מוביל לשחיתות, בנקים מתמוטטים, תסתכלו עליהם ותראו אותנו. אך מלבד נקודת האור האנתרופולוגית הזו אין הרבה עניין ב"תשע מלכות". הסרט איטי ומכביד בפרטים, בעל מראה אפרורי ויומיומי, צילום טלוויזיוני, עריכה מגושמת. דמויות המשנה צבעוניות ומשוחקות היטב אך הן שטוחות ואינן מעוגנות בעלילה, ולכן מתפקדות כתפאורה נחמדה ולא מוסיפות עומק ועניין.

לאורך כל הסרט חיזקתי את נפשי באופטימיות, בציפייה שבתום השעמום יגיע טוויסט עלילתי מנומק שיסביר לי לשם מה כל הטרחה הזו. לצערי נותרתי לא מסופקת מול סוף מתסכל. הסרט דובק בנוסחה די מדויקת של ז'אנר סרטי ההונאה והעוקץ. זו נוסחה שכבר הצליחה ליצור כמה סרטים מרתקים ומחוכמים. אין שום פגם בניסיון לעקוב אחר מתכון בטוח, אבל את "תשע מלכות" שכחו על האש עד שהתייבש.