שימי ונינה פותחים שולחן

אם מחפשים את מקורות ההשראה של "הבורגנים", איתן קנין צריך לתפוס מקום גבוה ברשימה. איתן קנין (Ethan Canin) הוא סופר אמריקאי מוערך שלא כל כך מוכר פה, ובמיוחד הייתי מכניס לרשימה את הספר "נהר כחול" (Blue River), שמספר על שני אחים שנפגשים אחרי 15 שנה שלא ראו אחד את השני. לורנס הוא האח הרע שכל חייו מצולקים ורעים, ואדוארד הוא האח הטוב שהצליח וחייו טובים וכולם אוהבים אותו. אבל מסתבר שלא תמיד זה היה ככה. במקום ללכת קדימה, הסיפור הולך אחורה - מהמפגש בין האחים אל עברם, מתעד את הקרע שהלך ונקרע לאורך השנים בין האח "הטוב" והאח "הרע".

העולם של איתן קנין מאוד קארברי, אבל הוא מחפש שם דברים אחרים. איתן קנין הוא מורליסט. סיפוריו הם תמיד סיפורי מוסר. והוא ציניקן איום ונורא. הוא אמר פעם יפה בראיון שבסופו של דבר כל הסיפורים שלו מתעסקים בשאלה אחת: "מה נהייה ממך בסוף בחיים?". יכול להיות שזה קשור לזה שקנין הגיע לכתיבה בגיל מאוחר, רק אחרי שפרש מלימודי רפואה. הוא היה בכלל אמור להיות רופא, לא סופר. קוריוז אחר מחייו שאוהבים לספר הוא שהמורה שלו בתיכון היתה דניאל סטיל, לפני שנעשתה מחברת הרומנים הרומנטיים המפורסמת בתבל. היא זאת שלימדה אותו את השיעור הראשון שלו על כתיבה: לכתוב כל יום.

הוא כתב את "הנהר הכחול" ושני קבצי סיפורים נפלאים ( The Palace Thief הוא היפה והחשוב בין השניים). הספר האחרון שלו הוא על רופא שיניים שפוגש סופר שמאס בכל והחליט לנסוע להוליווד לעבוד כתסריטאי (For Kings and Plants). את הסגנון של איתן קנין כינו Self obsessed fatalism וכמה שלא ניסיתי לא הצלחתי לתרגם את ההגדרה הקולעת הזאת יפה, אז נישאר איתה. איתן קנין הוא סופר של דמויות. אני נורא אוהב אותו. את Blue River היפה אפשר להשיג בכל החנויות המקווננות.