הזוכה בתחרות הסיפור הקצר השלישית של וואלה! תרבות

גולשים יקרים,
יבול הסיפורים שהגיעו למערכת בתחרות הסיפור הקצר השלישית שלנו, תחת הכותרת המנחה "אובססיה", היה, איך לומר מאוד-מאוד בעדינות, מעט מאכזב, וכידוע ליהודים "חוסך שבטו – שונא בנו". לכן אנו מודיעים הפעם קבל עם וקהילה כי בידינו רק זוכה אחד – "היהלום שלי", שכתב הגולש המצטיין רוברט – ומשגרים אתכם למקצה שיפורים לקראת תחרות הסיפורים הבאה, עליה נודיע בזמן הקרוב. למרות הכל, אנחנו ממשיכים לאהוב את כולכם כמו תמיד. אפילו יותר. וואלה! תרבות

מה כבר ההבדל בין מספר 44 למספר 45? אז ילחץ לי קצת בקצות האצבעות. זה לא מה שחשוב, כך הסברתי למוכרת הנעליים, העיקר זה המידה. אם שאול יהלום נועל 44 אז אני אנעל 45??? האמת, ראיתי שאחרי זה היא הסתכלה עלי במבט, ככה, קצת חשדני, אבל מה אכפת לי אני, הרי כבר התרגלתי. לפני שבועיים, למשל, נכנסתי למסעדה בדרום העיר, שם מגישים אוכל "יהודי", כלומר אשכנזי - קישקעס ממולא, קיגעל, קנישעס, גרעבאלאך וגפילטע פיש - שם שאול יהלום אוכל כל יום שישי. אני תמיד יושב בשולחן מאחוריו וככה יוצא לי להקשיב לשיחות שלו. הכי אני אוהב את השיחות בפלאפון עם אשתו, איך הוא מדבר אליה יפה ובצורה מתחשבת. בקיצור, אז המלצרית באה לשאול אותי מה אני רוצה, ואמרתי לה: מה ששאול יזמין תביאי גם לי. אז שוב קיבלתי את המבט המוזר הזה. אני מצפצף עליה.

כששאול מופיע במהדורת הלילה של החדשות, אני מקליט. יש לי כבר המון קלטות שלו. נורא כיף לי כשהוא מחייך למסך ואומר את דעותיו הפוליטיות. יש לו דעות מאוד נחרצות והוא כל כך מבין בהמון נושאים. האמת היא שאני לא מתעניין בפוליטיקה ולא כל כך מבין תמיד מה בדיוק הוא אומר, כי אני מתעניין בעיקר בחולצה שהוא לובש. יש לו כמה חולצות לבנות (אני מבדיל ביניהן לפי הכפתורים והצווארון, ויש אחת עם כתם קטן מתחת לכיס) וגם משובצות. הוא גם מתאים את הכיפה לחולצה, והמון פעמים רציתי להתקשר אליו ממש באמצע התוכנית ולהגיד לו שההתאמה יצאה מושלמת. מעניין אם אשתו בוחרת לו או שהוא בוחר לבד.

נדמה לי שהכל התחיל בגלל השם שלו. שאול המלך היה גיבור ילדותי מסיפורי התנ"ך. והיהלום הוא גם אבן יקרות שאני משוגע אחריה, וגם אח של גיסי עובד ביהלומים בבורסה ברמת-גן ופעם לקח אותי לראות מלטשה והסתנוורו לי העיניים. שאול יהלום, שאול יהלום, אני מגלגל את השם בפי תמיד כשקורה איזה קושי, כמו סיסמה כזו סודית, ותכף הכל מתבהר לי.

בחודש שעבר הגיע צו מילואים לשלושים יום. תמיד אני מבקש לשרת באזור של אלקנה, איפה ששאול גר. השנה זה גם יוצא בול ביום ההולדת שלו וכבר יש לי תוכנית מצוינת. אני אסדר לעצמי אפטר באותו יום ואביא כמה חבר'ה ונעשה שמח. הייתי גם בבר-מצווה של הבן הגדול, התפלחתי פנימה והסתובבתי בין המוזמנים כמו איזה חתן. כמה פעמים גם נכנסתי לפריים של הצלם-וידאו, ואחר כך הצלחתי לסדר לי עותק של הסרט. יש לי סרט וידאו עם שאול יהלום, מי יכול עלי? גם תמונות. בוודאי. אלבום מלא תמונות. כל פעם שיש כנס של המפד"ל אני בא. שם כיפה ובא. אין לי כוונה מיוחדת להפוך דתי, אבל אולי פעם זה יקרה, בגלל שאול. שאול יהלום. אני תמיד מבקש מהצלם שיבוא איתי, שם לו איזה עשרים שקל והוא נותן כמה תמונות שלנו ביחד, כאילו אני אחד הפעילים. ממילא אף אחד לא יודע מי זה מי.

אני נורא אוהב לגלוש באתר הכנסת. "שאול יהלום. נולד בשנת 1947 בתל אביב". תל אביבי שכזה. "בוגר אוניברסיטת בר אילן במקצועות חינוך וכלכלה". גם איש חינוך וגם כלכלן. "דובר שפות: עברית ואנגלית". איש העולם הגדול, זה ברור. "שירות סדיר בין השנים 1966 - 1969, השתחרר בדרגת סגן". אני עשיתי אותו מסלול, אבל השתחררתי בדרגת סמל כי לא נמצאתי מתאים בדיוק לקורס קצינים. פה אנחנו אמנם קצת שונים, אבל אני מתנדב למשמר האזרחי ומשלים את השנים.

אתמול חרב עולמי. אמרו ברדיו שבערב תתקיים חגיגת האירוסין של הבת הקטנה וכל המקורבים מוזמנים. ואני שומע על זה ברדיו. איך הוא יכול, אחרי כל השנים, ואני תמיד הייתי שם לצידו. נאמן תמיד למשפחה. אז נסעתי לשם וחיכיתי בחוץ עד הסוף. פתאום יצאו זבולון אורלב ורעייתו. זבולון לבש חולצה אפורה עם עניבה מקסימה. נסעתי אחריהם עד הבית בירושלים. בעל עיטור מופת במלחמת יום הכיפורים. זבולון אורלב, זבולון אורלב, מילמלתי כל הדרך הביתה, ומצב רוחי השתפר פלאים. יש עתיד ורוד.