פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      באמצע המופע של אבישי כהן קלטנו את סוד הקסם של פסטיבל הג'אז באילת

      הימים ימי סוף אוגוסט, הטמפרטורה מרקיעה שחקים ופסטיבל הג'אז באילת שמתקיים זו השנה ה-33 עוד בועט ומושך קהל. אחרי הופעות של טובי הג'אזיסטים, תחרות סקסופון בינ"ל וכיתות אמן של יוצרים מוערכים, השאלה היא האם אנשים ימשיכו להצביע ברגליים ויגיעו גם בשנה הבאה?

      פסטיבל הג'אז באילת אבישי כהן (יח"צ , איתי קדוש)
      מטובי הג'אזיסטים בארץ בעולם. אבישי כהן (צילום: איתי קדוש,יח"צ)

      לכאורה מדובר בשילוב בלתי אפשרי. המיקום - אילת, התקופה - סוף אוגוסט, החודש המסויט ביותר להורים והטמפרטורה עומדת על 41 מעלות, ואין צל. ובכל זאת, בכל שנה בתקופה הזו מתקיים פה פסטיבל הג'אז - אחד מהפסטיבלים הבינלאומיים הכי נחשבים שנעשים בישראל. השנה נדמה שהשילוב הזה קיבל אתגר נוסף בדמות סגירת שדה דב, מה שהופך את ההגעה לאילת לקצת יותר מסובכת וארוכה.

      אחרי דרמה קטנה של ביטול, ואז רה-ביטול, פתח השנה את הפסטיבל אבישי כהן, נגן הבס והגא'זיסט כנראה הכי מפורסם בישראל. כהן, שהיה ממפיקי הפסטיבל בעצמו לפני כמה שנים, הופיע בהאנגר בנמל אילת יחד עם המתופף נועם דוד והפסנתרן האזרבייג'ני אלצ'ין שירינוב ואירח את המוזיקאים שם טוב לוי ואבי לייבוביץ'. במהלך ההופעה המצוינת שלהם שנערכה על רקע הים האדום, היה פתאום נורא מובן מדוע יוצרי הפסטיבל בחרו לקיים את הפסטיבל הייחודי הזה דווקא כאן. יש בג'אז שורשים מדבריים שרק מתחדדים כשהוא מתקיים עם תפאורה של הים האדום והרי אילת.

      פסטיבל הג'אז באילת אבישי כהן (יח"צ , איתי קדוש)
      שלמה גרוניך במופע של ה"לא סטנדרטיים" (צילום: איתי קדוש,יח"צ)

      אם לשפוט לפי הקהל במקום, הג'אז יחסית חי ובועט. מאות אנשים הגיעו לצפות בהופעה של כהן, וביניהם כמות גדולה של צעירים שאכלסה גם את ההופעות שאחריו, של הזמרת הספרדייה זוכת פרס הגראמי הלטיני BUIKA בעלת הקול האדיר ושל ה"לא סטנדרטיים", פרויקט של הצוללת הצהובה, שאירח בפסטיבל את היוצרים האדירים אלון אולארצ'יק, שלמה גרוניך, שלומי שבן, יוני רכטר ורונה קינן. למרות ההתלהבות של הקהל בתוך ההופעות, מחוצה להן, בהאנגר בנמל אילת, התנועה הייתה דלילה יותר והמקום הגדול שכלל דוכני מזון ודוכנים לממכר מתנות הרגיש מעט ריק.

      ליד דוכן המזכרות של הפסטיבל פגשנו את טוביה אורבך ואורי טבילה, שני חברים מתל אביב שהכירו בפסטיבל לפני 15 שנים, ומקפידים להגיע אליו מדי שנה. "אני מגיע לפה מהפסטיבל הראשון", סיפר לנו טבילה, "אבל זה לא מה שהיה פעם". לטענת השניים כמות קהל פחתה בחמש השנים האחרונות והפסטיבל שהביא קהל פעם של כל "המי ומי", לדברי אורבך, הוא כבר לא אותו הדבר. הסיבות לכמות הקהל ההולכת ופוחתת הן מגוונות, אבל המרכזית שבהן, כך לפחות לדעתם, היא העלויות. והם מתכוונים לעובדה שבמתכונת הנוכחית של הפסטיבל אי אפשר לקנות כרטיס להופעה אחת, אלא רק פאסים ליום שלם - מה שמייקר את העלויות משמעותית. "לפחות השנה הורידו את מחיר המים מעשרה לחמישה שקלים", הוסיף בחיוך.

      BUIKA (יח"צ , איתי קדוש)
      קול אדיר. BUIKA (צילום: איתי קדוש, יח"צ)

      אמש, בערב השני של הפסטיבל הופיעו חווה אלברשטיין ושלומי שבן במופע איתו הם רצים בכל הארץ, "שלומי מנגן, חווה שרה". המופע של אלברשטיין, שפתחה את המופע כשהיא "מודה לכל השורדים את מזג האוויר" ושבן, הוא אולי זה שהצליח למשוך הכי הרבה קהל, ולראיה לא נותרו בו מקומות פנויים בהשוואה לשאר המופעים. הוא אולי גם המופע היחיד, לפחות זה שאנחנו ראינו, שאנשים ישבו מחוצה לו בכסאות מאולתרים רק כדי לשמוע את השניים.

      בבמות נוספות במהלך הערב הופיעו המנהל האמנות של הפסטיבל, הסקסופוניסט אלי דג'יברי, שפרק את כתפו, אבל הופיע בכל זאת לצד שתי אושיות הג'אז והמנטורים שלו, רון קרטר ואל פוסטר. בבמה אחרת התקיים מופע הגמר של תחרות הסקסופונים הבינ"ל על שם מייקל ברקר, שנערכה לראשונה בפסטיבל וכלל למעלה מ-110 סקסופוניסטים צעירים מכל העולם שהתחרו, ושמונה שעלו לשלבים הסופיים והגיעו לפסטיבל להתחרות בחצי הגמר והגמר.

      הערב ינעל הפסטיבל עם הופעת הסיום של אמדו ומריאם, מי שהוכתרו לא פעם כהרכב האפריקאי המצליח ביותר של המאה ה-21, הופעה של הסקסופוניסט קרי גאראט ומפגש פסגה בהפקת מקור של הפסטיבל של ארבעת הפסנתרנים המובילים בג'אז הישראלי - יונתן אבישי, עומרי מור, עומר קליין ותום אורן. בשיאו של הערב אמורים הארבעה לנגן בשמונה ידיים כשהם ישובים כתף אל כתף.

      על אף הקשיים שניצבים לפני מפיקי הפסטיבל, יש כמה דברים שאי אפשר לקחת מהם, אחד מהם היא האהבה האמיתית למה שהם עושים, וההצלחה לצד זה, להפוך את פסטיבל הג'אז באילת למותג ששמו שגור בפיהם של אוהבי ג'אז בארץ ובעולם, אבל גם כאלה שלא, ועל כך כבר מגיעות להם מחיאות כפיים. עכשיו רק נותר לבקש מזג אויר נוח יותר לפעמים הבאות.