שלמה בר שביט, מבכירי השחקנים בישראל וזוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים, הלך לעולמו הלילה. בר שביט נפטר בבית חולים איכילוב, שבו אושפז לפני כשבועיים בעקבות דלקת ריאות. בן 90 היה במותו.
נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, ספד לו: "הלך מאיתנו שלמה בר-שביט, שהיה בן התרבות הישראלית ואחד מסוכניה המובהקים. מהצ'יזבטרון ועד הבימה, שיקספיר ואלתרמן, מוסינזון ואיבסן, מולייר ואלוני - הפנים, הקול ומחוות הגוף של בר-שביט הביאו אלינו את כולם. עבור חלקנו הוא היה ענק, עבור צעירים יותר אולי פנים מוכרות שאי אפשר לשייך אליהן תמיד שם וביוגרפיה ועבור הצעירים מאוד - קולו של הנפלא של דמבלדור בחלק מהגרסאות המדובבות של 'הארי פוטר'. ואכן, לא היה מי שיכול לדובב טוב יותר ולזקק טוב יותר את דמותו של הקוסם הענק הזה, כמו מי שהכיר את קסמי הבמה מלפני ומלפנים. ננצור את פועלו ויצירתו בספר שברי ימיה של האומנות הישראלית תמיד".
שרת התרבות מירי רגב ספדה לו: "הצטערתי להתבשר על פטירתו של שלמה בר שביט, 'שחקן מפתח' בעולם התרבות הישראלי. שלמה זכה לשבחים רבים ולפרסים בחייו ובכללם בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים לשנת 1999. הוא ליווה את במות חיינו עוד טרום הקמתה של מדינת ישראל ותרומתו לעולם התרבות הישראלי תנצץ לעד ככוכב שביט בשמי התרבות שלנו".
השחקנית ליא קניג ספדה לבר שביט בשיחה עם וואלה! תרבות: "מאוד חבל לי וכואב לי. מאוד אהבתי אותו. היינו חברים טובים. כל שבוע, אפילו פעמיים בשבוע, שאלנו זה את זו - מה שלומך, איך את מרגישה, איך החזרות. ופתאום הוא איננו. בשבוע שעבר עוד הספקתי לשאול אותו מה שלומו. הוא אמר לוקחים אותי לבית חולים, אני לא יודע למה. הוא היה חבר טוב. בתיאטרון ביליתי איתו המון שעות, מאז שעליתי ארצה לא נפרדנו, לא בעבודה וגם בחיים הפרטיים. הופעתי איתו הרבה גם מחוץ לתיאטרון, בין השאר במשרד החינוך והתרבות. הוא היה שחקן נפלא, פרטנר נפלא, אהב את התיאטרון ואהב לשחק. הסיפורים שלו היו נהדרים. ידע לספר נפלא על הילדות שלו, על הזיכרונות שלו ועל ההיכרויות שלו. כשחגגנו לו את ה-90 שלו הוא סיפר סיפור שהפיל את כולם על הרצפה, היה לו חוש הומור. הוא היה חלק מהמקום הזה, מהאדמה הזאת ומהתיאטרון. חבל. אבל אין מה לעשות".
השחקן והבמאי עודד קוטלר אמר לוואלה! תרבות: "בר שביט היה אחד מאדוני התיאטרון הישראלי, מעריץ מושבע של אמנות הבמה בכלל והבימה בפרט. קשה היה להפריד בין האיש הפרטי ואיש הבמה, איש התיאטרון. אחד ממפעלותיו הפחות מוכרים היא הערצתו לרובינא המיתולוגית שראה בה מעין אם רוחנית וסעד אותה עד ימיה האחרונים. מחברי הבימה הוא אחרון השרידים. והנה, גם הוא הלך לעולמו".
השחקן ששון גבאי, ששיחק לצד בר שביט בין השאר בסדרה "פולישוק", אמר לוואלה! תרבות: "שלמה היה, אפשר לומר, מילה נרדפת לתיאטרון הבימה. הוא היה בן דור הביניים שם, בין דור הנפילים והצעירים אחר כך. הוא גדל ופרח שם כשחקן ואחר כך כבוגר והיה גם אחד מהמנהלים של התיאטרון. יצא לי לשחק איתו בהצגה 'המלט' בהבימה ובסדרה 'פולישוק' שם שיחק את אבא שלי. שחקן מעולה ומאוד ציורי ומקצוען לעילא. האהבה שלו לתיאטרון שמילאה את כל חייו היתה טוטאלית, מלווה בסיפורים ואנקדוטות אינסופיות. אדם מלא וגדוש בהומור. כשדיברת איתו על דבר מה זה היה מופע שלם. אדם מלא הומור שהוא ותיאטרון היו לאחד. אהבתי לשחק איתו ולהכיר אותו לאורך השנים! אני מאמין שאם יש תאטרון למעלה, הוא כבר נמצא שם. יהי זכרו ברוך!"
מתיאטרון הבימה נמסר: "התיאטרון הלאומי הבימה מרכין ראש בצער עמוק וביגון כבד עם פטירתו של שלמה בר שביט, מגדולי שחקניו ומגדולי שחקני התיאטרון בישראל מאז ומעולם. שלוימלה היה מעמודי התווך הנערצים של הבימה. כולנו המומים וכואבים. לבנו עם בני משפחתו". אודליה פרידמן, מנכ"לית הבימה, הוסיפה: "רק לפני שנה, בחנוכה, חגגנו עם שלוימל'ה את יום הולדתו ה- 90. הכאב על לכתו מאיתנו הוא גדול מאוד מאוד. הבימה היא שלוימל'ה וחייו ופועלו בתיאטרון ובתרבות שזורים יחד עם הבימה יד ביד. בשעה זו אנחנו מצדיעים לשלוימלה וכואבים עם משפחתו".
יו"ר אמ"י (איגוד אמני ישראל), יענקל'ה מנדל, ספד לו: "שלמה היה בעל אישיות נדירה וחבר אמיתי. נהגנו לשבת ביחד רבות וגמעתי בשקיקה כל מילה וסיפור שלו. הוא יחסר לי מאד, אהבתי אותו, ואני גאה שכבר לפני עשור זכינו להעניק לו את פרס מפעל חיים של אמ"י, ולתת לו את החיבוק וההערכה שכל כך הגיעו לו גם מאיתנו חבריו האמנים".
בר-שביט נולד בשכונת שערי צדק בירושלים. כשהיה בן 4 התגרשו הוריו, והחליטו שהילד לא יגדל אצל איש מהם. בילדותו עבר בין מעל ל-10 מוסדות וקיבוצים. בשנת 1947 התקבל לסטודיו האמנותי של הבימה בהדרכת צבי פרידלנד ושיחק לצד צעירי התיאטרון. שנה לאחר מכן, שנת קום המדינה, התגייס לצה"ל ושירת תחילה בלהקה הארצית שבה היו חברים שחקני תיאטרון. לאחר מכן עבר לצ'יזבטרון.
תפקידו הראשון היה בהצגה "בערבות הנגב" מאת יגאל מוסינזון. בשנת 1953 שב להבימה, ולאורך השנים גילם מעל ל-260 תפקידים. בסוף שנות החמישים היה חבר בהנהלת התיאטרון, ובשנים 1977 ו-1978 שימש שמנהלו האמנותי. בין ההצגות בהן השתתף: "פר גינט", "המלך ליר", "איי לייק מייק", "הבט אחורה בזעם", "בגדי המלך", "ממלא המקום", "הכיסאות", "ריצ'ארד השלישי", "הלוויה חורפית", "הקמצן", מרי סטיוארט", "המלביש" ו"טרטיף".
בנוסף שיחק במחזות הזמר "אירמה לה דוס", "קזבלן", "גבירתי הנאווה" ו"סיפור הפרברים". הוא גם העלה הצגת יחיד בשם "שחקן מפתח". הוא הקליט אלבומים עם סיפורים ואגדות לילדים והשתתף בתסכיתי רדיו. בקולנוע השתתף בין השאר בסרטים "הבו בנות לאילת", "הירושה" ו"פובידיליה". הוא גם שיחק בסדרה הקומית "פולישוק".
בר שביט זכה בפרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים, והוכתר על ידי אוניברסיטת בר אילן בתואר דוקטור לשם כבוד.
