ציור פוליטי פרובוקטיבי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה הוצב הבוקר (רביעי) בכיכר הבימה בתל אביב. זהו ציור שמן על בד, בגודל של מטר תשעים על מטר ארבעים, שבו נראה נתניהו אוחז בכף רגל כרותה ונוטפת טיפות דם המכתימים את עניבתו, לצדו רעייתו שרה המסמנת באצבעותיה צורת לב, ושניהם מחייכים בזחיחות. צייר היצירה הוא הקולנוען מנחם אדלמן-לנדוי, הפועל תחת הכינוי יוזז, ולדבריו הרגל הכרותה שייכת למנהיג העליון של איראן, עלי ח'אמנאי.
לצד הציור ניצב כרטיס ברכה גדול, ועליו נכתב באירוניה: "אדוני ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, מר ביטחון, מלך ישראל והיקום כולו, אני אוהב אותך, אני מעריץ אותך ואני מרגיש שאין זמן טוב יותר לחזק את ידיך. לכן ציירתי לכבודך ציור במתנה! שם הציור: 'ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מחזיק את רגלו הימנית של המנהיג הרוחני של איראן, עלי חמינאי, ובכך מוכיח שהוא אכן מר ביטחון. באהבה, יוזז". באותיות קטנות בתחתית היצירה צויין: "הציור, המיצג וכל הנאמר על ידי היוצר בהקשר למיצג, הם הבעת דעה אמנותית, אישית וסאטירית, ואין לייחס להם כל משמעות אחרת".
אדלמן-לנדוי אמר לוואלה! תרבות כי הוא מתכוון בהמשך לנסוע לבית ראש הממשלה בירושלים עם הציור, כדי להעניק אותו לנתניהו כמתנה. "בציור, ראש הממשלה מוצג בשיא תפארתו מכניע את גדול אויבנו. המושיע של ישראל מציג לראווה איבר כרות של מנהיג איראן. אני אומר באירוניה שאני מעריץ את ראש הממשלה ושזאת מתנה בשבילו. אנשים עם אירוניה וסרקזם יבינו שהמסר לא פשוט. הציור הוא פראפזרזה על דוד המלך מציג את ראשו הכרות של גוליית. אם אתבקש לפנות את הציור אסתובב איתו עם עגלה בעיר, ובערב אסע איתו לבית ראש הממשלה, עטוף כמתנה לביבי עם הקדשה וכרטיס ברכה עליו יוכלו להוסיף לו הקדשות עוברי האורח". אדלמן-לנדוי סרב לפרש את הציור או להסביר מה המסר שלו.
זוהי אינה הפעם הראשונה שבה נערך אקט אמנותי פוליטי מעין זה. בדצמבר 2016, הציב האמן איתי זלאיט פסל מוזהב בדמות נתניהו בכיכר רבין בתל אביב. ובנובמבר 2018 הציב זלאיט בכיכר הבימה פסל בו הוצגה שרת התרבות מירי רגב כדמות מהאגדות, לצד מראה גדולה, על רקע סערת חוק "נאמנות בתרבות".
הציור, בו נתניהו נראה כמתפאר באופן בוטה וברברי בחיסול מנהיג איראן, מוצב בכיכר בבוקר שאחרי שהתדמית הביטחונית שמבקש נתניהו לשוות לעצמו - נפגעה, לאחר שאמש בכנס בחירות באשדוד נתניהו ברח מהבמה למרחב המוגן, בעקבות שיגור רקטות מרצועת עזה ואזעקת צבע אדום, בזמן שהקהל נותר באולם המרכזי. העיתוי על הרקע הזה, הגם שהינו מקרי, מעניק משמעות נוספת ליצירה.