פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אל.תעזו.להציץ.ביומן: חמישה סרטים מפחידים לחגוג איתם את יום שישי ה-13

      הסקסי, העברי, הממוזג וזה שאי אפשר בלעדיו: התאריך הכי מפחיד על לוח השנה כבר מסומן, אז בואו נעביר אותו בדרך היחידה האפשרית, לא?

      אל.תעזו.להציץ.ביומן: חמישה סרטים מפחידים לחגוג איתם את יום שישי ה-13
      טוליפ מדיה

      המעודכן: "זה 2"

      איך קופצים מעל משוכת "סרט האימה המצליח בהיסטוריה" בלי לאבד אפקטיביות? עד כמה באמת אפשר לחדש שנתיים אחרי גל הליצנים המפחידים שהגיע עד פתח תקווה? התשובות היו יכולות להיות מהוססות, ממוחזרות, מפוהקות, אבל במקום זה קפצנו רגע לקולנוע הממוזג ו… אנחנו לא מצליחים להירדם מאז בלילה (שלא לדבר על לראות ליצנים). הטריק - המאוד יעיל, חייבים להודות - היה להביא קאסט שחקנים בוגר ומרשים לתוך הסליפ-אובר האימתי שהיה החלק הראשון. התוצאה - פגישת מחזור שהיא קצת מצחיקה, קצת עצובה והמון(המון!) מקריפה. ככה זה כשנותנים לביל היידר וג'סיקה צ'סטיין להתעסק עם ליצנים.

      המתוארך: "יום שישי ה-13"

      איך הפך מקרה טביעה אחד באגם קריסטל לסמל הצמרמורות האולטימטיבי ולשרשרת סרטים בלתי נגמרת, 62 שנים לאחר שהטרגדיה שקעה במצולות? התשובה מתחילה באופיו הנקמני של ג'ייסון וורהיס, במשפחתו הענפה והמתוסבכת ובשורת הצעירים האמריקנים שאחראים למעשה עצמו - ולכל המחדלים המדממים שהגיעו בעקבותיו. בכל זאת, אי אפשר להתחיל מרתון אימה ביום שישי ה-13 בלי המקור, ובטח שאי אפשר להיכנס לאווירה בלי ביקור במחנה הקיץ שהתחיל את כל הסיפור (והביא לנו את המסכה הכי מרעידה שיש).

      הישראלי: "כלבת"

      סרט הבכורה של אהרון קשלס ונבות פפושדו עשה קיק-סטארט מתבקש לאימה הישראלית. הוא ייבא מהקולנוע העולמי כל מה שצריך בשביל להפחיד - סיפור טוב, הפקה מהוקצעת, שיווק חכם ולהקת שחקנים שגרמה לנו לרייר דם - וסחף את הקהל הישראלי המעט מפונק להרפתקה מצליחה בקופות המשעממות בדרך כלל. זה התחיל כמו הרבה סרטי אימה אחרים - צעירים ויפים בדרך לסיטואציה צעירה ויפה, ונגמר כמו שאנחנו אוהבים (את סרטי האימה שלנו, כן?) - פחות צעירים, והרבה פחות יפים, בסוף סיטואציה אדמדמה.

      הנבואי: "פרויקט המכשפה מבלייר"

      הסרט שחתם את המילניום הקודם הקדים את זמנו כמעט בכל תחום שבו הוא העז לגעת - ספוילרים שאסור להוציא מחוץ לאולם? צ'ק. תיעוד אובססיבי של צעירים את עצמם? צ'ק. פאונד-פוטז' כז'אנר קולנועי פורה וכמעט חסין מנפילות? צ'ק. אימה שמקורה אינו ברור והיא בכל זאת אימה אפקטיבית? צ'ק. שובר הקופות הזה (250 מיליון דולר בהכנסות, על תקציב של שישים אלף) סיפק לנו הצצה לאלף הבא והוריד טיפות של זיעה קרה בכל פעם שיצאנו מאז לקמפינג, אבל זה היה שווה את זה. אחרי הכול, יצא מזה סלפי שכל העולם ראה.

      הפסיכולוגי: "המשחקים של ג'ראלד"

      התחלנו בסטיבן קינג וגם נסיים בו, כי אם אמרתם אימה פסיכולוגית, אז כמעט בטוח התכוונתם "מבוסס על ספר של סטיבן קינג", אבל גם פה - כמו כל דבר בחיים, בעצם - צריך לברור את האיכות מהכמות. סרט הנטפליקס המבעבע הזה מתחיל באחת הנקודות הסקסיות ביותר שאפשר לחשוב עליהן - קארלה גוג'ינו אזוקה למיטה, בעיצומו של משחק מקדים עם בעלה - ומשם מטפס עוד יותר גבוה, עמוק לתוך הראש החרד של הצופים. באמצע, טוב, בואו לא נדבר על האמצע ורק נדגיש שוב את שלוש המילים המאיימות ביותר על הראש באשר הוא ראש - סטיבן. פאקינג. קינג.