האוכל, הנופים ופסטיבל הסרטים: למה חיפה היא העיר הכי טובה בארץ?

בזמן שהעבודות לבניית הרכבת הקלה תוקעות את תל אביב בפקקים איומים שרק הולכים ומחמירים, בחיפה כבר שנים שיש רכבת תחתית, כמו בכל עיר שמכבדת את עצמה ברחבי העולם. מדובר כמובן בכרמלית, שהיא כלי תחבורה נוח גם בלי קשר להיותו אטרקציה, והנסיעה בה היא תענוג כפול - גם כי אפשר להגיע איתה בנוחות ממקום למקום, בלי להיתקע בפקקים או לשלם הון על מוניות, ולהספיק לקפוץ למסעדה בין סרטים; וגם כי אפשר, ולו למשך כמה דקות, להרגיש שפה זה כן אירופה.

מזה עשרות שנים, פסטיבל הסרטים בחיפה מציב את העיר בחוד החנית של עולם הקולנוע הישראלי, וגם שם אותה על המפה של עולם הקולנוע הבינלאומי. אורחים בעלי שם, בכורות של זוכי הפסטיבלים הגדולים ברחבי העולם, הקרנות של קלאסיקות ענקיות, תחרויות ישראליות שוקקות והכל באווירה של תשוקה אמיתית ומדבקת למסך הגדול, וכשנוסף לחוויה הקולנועית, העיר מציעה את כל היתרונות הנ"ל. יש בעולם כל מיני סוגים של פסטיבלי קולנוע משובחים, אבל אף אחד מהם לא מתקיים בעיר כזו.

.

"ושוב חיפה מוכיחה שבשביל לאכול טוב צריך לנסוע אליה", הכריזה כותרת המאמר האחרון של שגיא כהן, שהנציח את מעמדה של חיפה כמוקד עלייה לרגל של שוחרי הקולינריה המקומיים, עם כל הכבוד לזה שבתל אביב אפשר לקבל חצי-פיתה עם משהו תמורת שבעים שקל. המבקר המחמיר כתב על "ליביריה", שהיא רק שם אחד ברשימה ארוכה של מסעדות לוהטות שמחכים למבקרים בפסטיבל, כמנה ראשונה לפני הסרטים או כקינוח אחריהם. רעבים לסושי? מצוין, יש את "רוקו". כמהים לאוכל לבנטיני? מצוין, תזילו ריר ב"רולא". מתבאסים שאין שם מנות מן הים? סעו ל"לוקס". ראיתם סרט איטלקי ובא לכם על מנות איטלקיות? תאמרו בונג'ורנו ל"איטליאנו דה לה קוסטה". אין לכם זמן לשבת ולאכול? "בורקס העגלה" מחכה לכם. אתם בכלל בקטע של שווארמה? הו, זו כבר קטגוריה נפרדת.

טראמפ אולי הכיר בירושלים כבירת ישראל, אבל עם כל הכבוד לשאלה מי מוכרת בתור הבירה השלטונית והפוליטית בידי הקהילה הבינלאומית, כולם יודעים מזמן שאת התואר החשוב באמת, מחזיקה חיפה - בירת השווארמות של המדינה. על כך אין ספק, והמחלוקת היחידה היא איזו שווארמה טובה יותר - אמיל או חזן. בעצם, למה לבחור ביניהם? למי שיבלה כמה ימים בפסטיבל יהיה מספיק זמן ליהנות משני העולמות.

בתל אביב אולי מנופפים בדגלים ליברליים ומטיפים לתיקון עולמי, אבל העיר בשליטה גברית מוחלטת - ויותר מכך, לא רק שחולדאי ניצח בקלילות במערכת הבחירות האחרונה, אלא שעמדו מולו גברים בלבד. גם בירושלים, מן הסתם, המצב דומה. חיפה, לעומת זאת, היא העיר הישראלית היחידה עם ראש עיר אישה, עינת קליש-רותם, שנכנסה לתפקידה לפני כשנה וזה יהיה פסטיבל הסרטים הראשון שלה. כשתראו בו דרמות פמיניסטיות, תדעו שבחיפה מיישמים את המסרים שלהן גם מחוץ למסך.

בשעה שתושבי ערים אחרות מצטיינים בהפרחת ססמאות, בחיפה מיישמים אותן בשטח. אין עוד עיר ישראלית גדולה שמתקיים בה כזה דו-קיום בין התושבים היהודים והערבים, שחיים אחד בצד השני, ובדרך כלל בהרמוניה. באוניברסיטת חיפה, ערבית היא שפה מדוברת לא פחות מעברית, בתחבורה הציבורית, הכרוז קורא את שמות התחנות בשתי השפות, ובאופן כללי חיי היומיום בעיר הם סמל ומופת לאיך שהחיים בישראל כולה היו יכולים להיראות, ואולי ייראו יום אחד.

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר סרטים ישראלים שמצטלמים בחיפה, למשל "היורד למעלה", "את לי לילה" ו"הד", וזה לא מפתיע - מדובר באחת הערים הכי קולנועיות בארץ, אם לא הכי קולנועית שבהם, עם חוף ים מהמם ונופים מפעימים, שלפעמים יפים לא פחות ממה שרואים על המסך הגדול. המלצה שלנו: אפילו אם את עכברי סינמטקים מושבעים, אל תהססו לקחת הפסקה קטנה כדי לברוח לים או לגנים הבאהיים. מבטיחים שאפילו אלוהי הקולנוע יפרגן לכם.

מכבי חיפה היא כמובן קבוצת הכדורגל האהודה בעיר, אבל גם אחת הקבוצות האהובות בישראל כולה, אם לא הפופולרית שבהן. סגנון המשחק האטרקטיבי, ההצלחות חסרות התקדים באירופה והעובדה שצמחו בה כמה מן השחקנים המוכשרים והמוערכים בתולדות המדינה, למשל ראובן עטר, אייל ברקוביץ' ויוסי בניון, גרמו לישראלים מכל רחבי הארץ להפוך לחיפאים בדם, לפחות כל פעם שהירוקים עולים על המגרש. אחרי כמה שנים קשות, הקבוצה נהנית כרגע מפתיחת העונה הכי טובה שלה בשנים האחרונות, מה שמעלה עוד יותר את רף האטרקטיביות שלה ושל העיר כולה. וכדי לא לסכסך, נציין שיש בעיר עוד קבוצה לא רעה בכלל, הפועל חיפה, שגם זכתה לא מזמן בגביע המדינה.