אחרי שתי עונות בועטות ומופרעות שבמרכזן שירי אזוגי, סוכנת כפולה של המשטרה ושל עצמה, חוזרת "מטומטמת" (ימי ראשון-שלישי ב-22:15 ב-HOT3) לעונה שלישית ועמה הכבוד האבוד של HOT. אנו פוגשים את שירי ואהובה אסי (מוקי), מנהל בית הספר הדפוק בהיסטוריה במנוסה מפני החוק, לאחר שעסקת הסמים האימתנית שלה נחשפה. את יריית הפתיחה מהווה מונולוג לא פחות ממבריק, מפיו של מי שיתגלה כווטרינר שהזמין אסף לחדרם בקפריסין כדי לחלץ כדור מישבנה. בת חן סבג, התגעגענו.
משם מתחיל לזגזג הסיפור לקווי העלילה החדשים שתתקשו לעקוב אחריהם: במקצה האחד, נוסע בשם הלא פוטוגני "איסמעיל הנייה" העושה את דרכו לישראל ומעוכב בדרכים מכווצות בטן בשדה התעופה. גם בעונה הזאת, ברור כבר עכשיו שלא תיחסך מכם אלימות ואכזריות אנושית משני צדיהם של כל המתרסים.
שירי, באקט קלישאתי למדי, גוזמת את שיערה לאות שחרור מעול חייה הקודמים וסימון תחילתם של חדשים. היא נשבעת לאסי אמונים, ועדיין לא לגמרי ברור למה. ההודיה של שירי לאסף על הדאגה לה, דאגה שבוטאה כלפיה בדרכים עקומות, אגרסיביות, רכושניות וחסרות אחריות, נשמעה צורמת בסוף העונה הקודמת וגם עכשיו קשה להתרגש ממנה. שירי עברה, מבחינתה, שינוי מילדה קטנה ותלותית לאישה חזקה וחופשיה, אבל כל עוד היא מתמסרת בעיניים עצומות לדמותו הכה בעייתית של המנהל חובב התלמידות, לא נראה שהיא התבגרה באמת, והשינוי הזה מוכרח להגיע. כמו כן, מומלץ שמוקי יתחיל לשחק אמין, אבל יש דברים מסוימים שכנראה כבר לא ישתנו.
אם בהיעדר התפתחות עסקינן, גם העונה הזו נפתחת בסדרה של בחירות מטומטמות מצד שירי שמובילות אותה להסתבך עם העולם התחתון, הפעם הרחק מהמולדת. הבטיחו מטומטמת - מטומטמת קיבלתם. אזוגי קלת דעת ואימפולסיבית, וזה עובד כשאנחנו מגלים את הטעויות שלה יחד איתה. לעומת זאת, טעויות שאפשר לצפות את תוצאותיהן מרגע שנעשו, מייתרות את העלילה ומפוגגות את המתח. אין עניין בצפייה בכישלון ידוע מראש, כמו זה הזועק למרחק כששירי מזמינה סוחר סמים אליה למלון. דווקא עלילות המשנה הן אלו שידביקו אתכם למסך.
משולש האהבה המוזר בין לירוי, נתי וניסו ממשיך לגרד את תחתית הביוב לאור מתיחות על רקע יום ההולדת של ניסו, והשאלה האם חוגגים ביחד, מי בהרכב ולמה נתי מוכנה שימשיכו להתייחס אליה כמו חתיכת סמרטוט. רבים יגידו שמערכת היחסים הזו קפצה את הכריש כבר פעמיים, פעם ראשונה בסטוץ הפתאומי של נתי ולירוי ופעם שניה כשניסו, מיד אחר כך, ירד לה. אכן, מים מופרכים רבים זרמו מתחת לגשר הזה, אבל הוא עדיין יציב ואיתן בזכות שלוש הדמויות שמרכיבות אותו. קולניות ותקועות במקום ככל שיהיו, הן כתובות נהדר, משוחקות להדהים ופשוט לא נמאס מהן. בינתיים.
אבל מי שמסתמנת כגולת הכותרת של העונה הזו היא אורנה בנאי, תוספת מבורכת של אנושיות נוירוטית בדמותה של עדה שוחט, חוקרת מח"ש בכירה ואם חרדתית. העבודה הדרמטית המצויינת שלה מצטרפת לזו של לואיי נופי בתפקיד איסמעיל הנייה המסקרן, ולכל נקודות החוזקה של "מטומטמת" שהיו בה מהרגע הראשון. הפאנצ'ים עדיין מצחיקים, הדיאלוגים עוד מושחזים, הפסקול ממשיך לייצר רגעים לפנתיאון, החינניות הכללית עומדת בעינה גם ברגעי השפל והסדרה לא איבדה קרן אור אחת מזוהרה. כדי להפוך לקלאסיקה שהיא יכולה להיות - והיא אכן כזאת לרגעים - נקווה שתצליח להשיל ממנה את המשקל העודף שנערם בעונות הקודמות.