סבבה באדיס-אבבה

"אל תשאלי אותי על אושר/ אולי גם הוא יבוא/ כשהוא יבוא/ - ירד עלינו כמו גשם"

אחרי "בוא", הלהיט החידושי של עברי לידר, התנפץ על הרדיו הישראלי הדבר הבא, "בואי". עידן רייכל הוא הדניאל סלומון של עברי לידר, והוא הוציא אלבום שמורכב משיתופי פעולה עם כל מיני מוזיקאים, חלקם עולים מאתיופיה. אתני אלקטרוני. האם היינו כבר בסרט הזה? ראסטה וחמסה.

גרוניך גם הוא עבד עם עולים מאתיופיה לפני כמה שנים טובות, רק שהוא לא עשה את זה עטוף בהפקה אלקטרונית כזאת, שהיום היא זמינה כמו סמבוסק קר. ובלי הצילומים המוקפדים שהם הכי בנטון. ואיזה יופי של שיר. ממצה בעיניי וכולל בחובו רוחניות ושבטיות ושנטי וצ'אי, וההפקה העדינה הזאת עוטפת אותנו כמו שמיכה בפקקים שאתם אוהבים, כשרק הריח הרע מהראסטה מעיר אותנו שלא לישון.

זו מוזיקה שנוצרה לתבנית החיך של הרדיו הישראלי, ואני עלאכיפאק עם זה. זה הכי קליט, הכי מרגש, נשמע לי מתאים לקחת איזה טראק לקראת הסוף של האלבום ולשים אותו מאחורי הלוגו של ערוץ 2, שיהיה פרומו יפה. והאלבום הזה ימכור. ושימכור אינשאללה, ירד עלינו כמו גשם. עברי מצטלם עם הגופיה הלבנה וגם אבי סינגולדה, הג'ון פרושיאנטה של ישראל, בחוגגים. רייכל ניסה לעשות משהו, אני באמת מאמין, ויצא לו אלבום מתנה קלאסי. לא מאתגר בשום צורה. אלו הן הבחירות וזהו הלך הרוח.

"הנך יפה" ו"שושנים עצובות", השירים היחידים שרייכל שר, בשקט ורגוע, הם הקטעים הטובים בדיסק. חבל שלא הלך בכיוון הזה; שהזריק כל כך את המוטיב האתיופי, שפנה חזק למעטפת השחוקה והמשעממת, לסימפולי הקש. ואולי אין לנו על מה להלין, במקום שבו המתחרה הגדול במכירות של הפרויקט הזה הוא לא אחר מאשר "קינקי לאב 4", אוסף שהוא בעצם שעה של גלגל"צ ביום נועז טיפוסי של העורך המוזיקלי. ואיך כל זה קשור למלחמה?


"הפרויקט של עידן רייכל", הליקון