הטרגדיות המשפחתיות והשנאה לנתניהו: ריאיון עם פר פטרסון לקראת פסטיבל הסרטים בחיפה

פסטיבל הסרטים בחיפה יעניק הזדמנות חד פעמית לצפות ב"יוצאים לגנוב סוסים", עיבוד לרב המכר של הסופר הנורבגי פר פטרסון. בריאיון, הוא מספר על האסונות המשפחתיים שהיו השראה לספר, ומסביר למה ביבי גרם לו לבטל את ביקורו בארץ

אבנר שביט, ברלין
יוצאים לגנוב סוסים (פסטיבל ברלין)

פר פטרסון הוא אחד הסופרים הסקנדינבים המוכרים ביותר בישראל. רבות מעבודותיו תורגמו לעברית לאורך העשור האחרון, תמיד בהוצאת כתר, וזכו להצלחה. עכשיו, לראשונה, כתביו של הנורבגי גם מגיעים למסכים שלנו. פסטיבל הסרטים בחיפה יקרין בשבוע הבא את "יוצאים לגנוב סוסים", העיבוד הטרי לרומן הכי מוכר שלו, שיגיע אלינו לאחר בכורה עולמית במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין, ולאחר שעורר תהודה רבה בסקנדינביה ונבחר לייצג את נורבגיה באוסקר. ככל הנראה, הוא לא יופץ כאן מסחרית, כך שההקרנה בכרמל תהיה ההזדמנות היחידה להתרשם מן האפוס המרשים הזה, שעבודת הצילום שלו מיטיבה לנצל את נופי מולדתו של הסופר.

כמו הספר, גם כאן אנחנו פוגשים את הגיבור, בגילומו של סטלן סקרסגארד הבלתי נלאה, כשהוא באמצע סוף שנות השישים לחייו, בשנת 1999 - אך אז, מפגש מקרי מעורר בו זיכרונות, והעלילה קופצת לשנת 1948, כשהיה נער, וחווה במהלך קיץ אחד אירועים שישנו את חייו לעד.

בלבם של האירועים הללו עומדת טרגדיה משפחתית - נושא שפטרסן, למרבה הצער, מכיר היטב. כשהיה בשנות העשרים לחייו, איבד את הוריו, את אחיו ואת אחיינו, שנספו יחדיו בשריפה על סיפונה של מעבורת. אח אחר שלו מת קודם לכן, גם כן בטרם עת. "האסונות הללו לימדו אותי עד כמה החיים שבריריים. הכל יכול להשתנות ברגע", הוא אומר בריאיון לוואלה! תרבות, המתקיים במלון ברלינאי לאחר הבכורה העולמית של הסרט. "האחים שלי היו כל כך צעירים. החיים היו לפניהם, ופתאום הם כבר לא היו שם. זה היה מפחיד, וקשה לעיכול. אני זוכר ששאלתי את עצמי 'איך זה יכול להיות? איך החיים יכולים להיגמר ככה?'. השבריריות הזו הולידה את 'יוצאים לגנוב סוסים', ההבנה שאתה יכול למות בכל רגע, מכל סיבה שהיא".

ובכל זאת, גם מהספרים שלך וגם מהמפגש עמך, ניכר שאתה מלא שמחת חיים.

"הספרים שלי מלאים בכאב, כי אני יודע שיש בעולם המון כאב. עם זאת, אני לא אדם פסימי".

עוד בוואלה! NEWS

קראו את הפרק הראשון מתוך "אני מסרב"

לכתבה המלאה
הקלאסיקה הספרותית המודרנית הפכה לסרט. מתוך "יוצאים לגנוב סוסים" (צילום: יח"צ, פסטיבל ברלין)

פטרסון מספר כי כבר לפני עשור וחצי פנו אליו מפיקים בהצעה לעבד את "יוצאים לגנוב סוסים" לקולנוע, אבל אז "הם התעצלו או משהו כזה, והפרויקט התמהמה ולא קרה איתו כלום. לא לקחתי את זה קשה, כי זו לא איזו זכות אלוהית מובנת מאליה שהספרים שלך יהפכו לסרטים. זה לא היה לי כזה חשוב. הסוכנת שלי המשיכה לקדם את זה, ובסופו של דבר זה קרה. לא כל כך שינה לי אם יהיה סרט או לא, אבל כשכן התחילו לעשות אותו, אז כן היה לי חשוב לדעת איך הוא ייצא".

והיית מעורב בהפקה?

"לא, בכלל לא. לא רק שלא השתתפתי בכתיבת התסריט, אפילו לא קראתי אותו. אני לא יודע לכתוב תסריטים, אני לא בקיא בתחום, ולא רציתי להשתלט לבמאי על העבודה שלו. אתה צריך להכיר את עולם הקולנוע מבפנים כדי לעשות את זה. גם לצילומים באתי רק פעם אחת. היה מינוס 25 מעלות, וקפאתי".

ואיך הרגשת כשראית כאן את התוצאה המוגמרת?

"אני מאוד שמח מהסרט. הוא שאפתני. זה היה אתגר גדול לעבד את הספר, כי אני קופץ בו פתאום מנקודת זמן אחת לאחרת, וזה משהו שקשה יותר להביא לידי ביטוי בקולנוע מאשר בספרות, אבל אני חושב שהסרט הצליח בזה. זה פרויקט שאפתני מאוד, לא ראינו כאלה סרטים בנורבגיה קודם לכן. כך או כך, כשסיימתי לצפות בו, הרגשתי שעברתי חוויה".

מטבע הדברים, בדרך כלל בראיונות מדברים איתך על ספרות, אבל לאור הנסיבות, אפשר לשאול איתך על הזיקה שלך לקולנוע?

"אני באמצע שנות השישים לחיי. קיבלנו את הטלוויזיה הראשונה שלנו ב-1962, כשהייתי בן עשר, והייתי רואה בה סרטים כל הזמן. אני זוכר איך בימי ראשון בערב, המשפחה היתה אוכלת יחד ארוחת ערב מול המסך וצופה בסרט קלאסי. המפרי בוגרט היה האליל שלנו, וגם אלברט פיני. אני זוכר את היום שאמא שלי צפתה ב'מוצאי שבת ובוקר יום א'' בכיכובו, ונעמדה בסלון וחזרה על השורות שלו בהתלהבות. סרטים עשו לנו משהו. אני זוכר שראיתי את '400 המלקות' של טריפו ואיזה אימפקט עצום היה לזה עליי. בזכותו הבנתי איזה כוח יש לקולנוע, ואיך הוא יכול לטלטל אותך. בנעוריי ובצעירותי היה לי חבורה של שוחרי קולנוע. היינו הולכים לסרט פעם בשבוע, ביום שבת, ואז מדברים על זה כל השבוע ומחכים ללכת שוב בשבת הבאה".

ואיך לו"ז הצפייה שלך היום, יש לך נטפליקס?

"כמובן, ו-HBO, לכולם יש, אבל אני משתדל לא לראות יותר מדי, כי זה מפריע לי בקריאה. הרגלי הצפייה האלה מאוד מסוכנים. אם אתה קצת עצלן, אתה יכול בקלות להיסחף לתוכם ולא לעשות שום דבר אחר".

נזהר מצפיית בינג' בנטפליקס. פר פטרסן (צילום: GettyImages)

את הסרט ביים הנס פטר מולנד, שיגיע לחיפה לרגל ההקרנה ויציג בה גם תוצר קודם שלו, "בסדר ההיעלמות", אותו עיבד בשנה שעברה למותחן אמריקאי בשם "מרדף קר". חוץ מסטלן סקרסגארד, מככבים בו כמה שחקנים סקנדינביים מוכרים פחות וכיאה לשמו, גם הרבה סוסים ושלל חיות אחרות. "גדלתי קרוב ליער, וכל יום ראשון היינו יוצאים לבלות בו", נזכר הסופר כשאני שואל על זיקתו לטבע. "בזמנו, לא כל כך רציתי בטיולים הללו והייתי מצטער בכל פעם שלא ירד גשם והם לא היו מתבטלים, אבל בדיעבד אני מודה לאבא שלי עליהם. יש לי הרבה זיכרונות יפים. אני זוכר את המגע של העצים, של האבנים, של המים הזכים, הכל היה מאוד טהור. לאחר מכן חזרתי לגור בעיר הגדולה, אבל בעקבות זוגתי, שבתי לטבע ושם אני גר גם עכשיו. המעבר הזה היה כמו מפגש מחודש עם חבר ותיק, ומשם גם עלה הרעיון לספר".

יש רגע בסרט בו נראה שהוא מקביל בין הרג חיות והרג בני אדם. זה מסר מכוון?

"אני לא כל כך אוהב מטאפורות וסמלים. אני לא מסמן לעצמי מראש מטרות ומסרים ואז כותב לפי זה. הכתיבה שלי היא תהליך אורגני. אני פשוט כותב דברים שחוויתי, סיפורים ששמעתי ואת הרעיונות שעלו בי. במקרה של 'יוצאים לגנוב סוסים', רק אחרי מאה עמודים הבנתי בכלל לאן הספר הזה הולך. לשאלתך, למרות שהיו לי הזדמנויות לכך, אף פעם לא השתתפתי בציד חיות. אני לא אוהב לצוד ולא מסוגל להרוג אף אחד. אני פוגש הרבה איילים וצבאים ליד ביתי והם חברים שלי".

גם ספרו הבא של פטרסון עתיד לצאת בהוצאת כתר. "הם מאוד נאמנים לי, אז אני שמח לשמוע ממך שהם אחת ההוצאות הטובות בארץ", הוא אומר. "נדמה לי שהם גם הוציאו את עמוס עוז".

יצא לך לפגוש אותו?

"כן, באוסלו, הוא היה מאוד סימפטי, וכמובן גם סופר טוב. אהבתי את הכתיבה שלו. לפני שבאתי לישראל בפעם הראשונה, ליריד הספרים בירושלים, קראתי את 'סיפור על אהבה וחושך' כדי לקבל תחושה של העיר. וואו, איזה ספר. הוא מצליח לבנות עולם ולהכניס אותך לתוכו בצורה כזו, שאתה לא רוצה לעזוב. אם כבר מדברים על עיבודים קולנועיים, ראיתי את הסרט שנטלי פורטמן עשתה על פיו, וגם אותו אהבתי מאוד. אני לא מבין את האנשים שמשווים בינו לספר ושופטים אותו כך. אלה שני דברים שונים. הסרט יכול לתפוס רק חלק קטן מהספר, וזה מה שהוא עושה, גם במקרה של עוז וגם במקרה שלי".

מהטבע הנורבגי לכרמל. מתוך "יוצאים לגנוב סוסים" (צילום: יח"צ, פסטיבל ברלין)

מה עוד אתה זוכר מהביקור בישראל?

"אני זוכר חוויה משונה מיד ושם. המדריך סיפר לנו ארוכות על גורלם של היהודים בסקנדינביה ואז אמר בנחרצות 'אתם בטח לא שומעים על זה באירופה'. האמת היא, שכבר בגיל שבע למדתי על זה בבית ספר. זה היה מאוד משונה מצידו לומר כך".

אתה שוקל לבקר שוב?

"לפני כמה שנים הזמינו אותי שוב, ליריד הספרים. זה אמנם לא אירוע ממשלתי, אבל נתניהו בדיוק נבחר לראשות הממשלה פעם נוספת, ואמרתי לעצמי שאם זה כך, אין לי עניין לבקר בישראל. הוא איש אפל. אני שונא אותו. אני לא אוהב אותו. כתבתי לשגרירות 'נתניהו בדיוק ניצח אז אני לא רוצה ללכת', והם אמרו שהם מבינים אותי".

אמרת שאתה לא פסימי, אז מה החוויה הכי מרוממת רוח שהכתיבה מזמנת לך?

"המפגש עם אנשים. לפעמים ניגשים אלי ברחוב ואומרים לי שאהבו את הספר האחרון שלי. פעם הייתי במסעדה והלכתי לשירותים. כשחזרתי, חיכה לי פתק על השולחן 'אהבתי את ספרך. תודה'. זה מחמם לב, אני מאוד אוהב אנשים".

עוד בוואלה! NEWS

המדריך המלא לפסטיבל הסרטים בחיפה

לכתבה המלאה

"יוצאים לגנוב סוסים" יוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה בראשון 13.10 ב-14:00 ובחמישי 17.10 ב-22:00. לפרטים נוספים והזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי.

איש נחמד. פר פטרסן (צילום: GettyImages)
אוהב: חיות, ספרות וקולנוע. לא אוהב: את ביבי. פר פטרסון (צילום: יח"צ, אבנר שביט)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully