בגיל 79, מרקו בלוקיו פעיל ונמרץ מתמיד. מי שעוד ב-1965 פרץ עם סרטו הארוך הראשון, "אגרופים בכיסים", נמצא גם כיום על מרכז הבמה הקולנועית. לפני כארבעה חודשים, הציג במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן את סרטו החדש, "הבוגד", שזכה לביקורות מעולות ולאחר מכן שבר קופות במולדתו, איטליה, ונשלח לייצג אותה באוסקר. כעת הוא גם עובד על סדרת טלוויזיה חדשה שתעסוק בפרשת חטיפתו ורציחתו של ראש הממשלה אלדו מורו, נושא בו עסק כבר באחד מסרטיו המצליחים ביותר, "בוקר טוב, לילה".
כל זה הופך את בלוקיו לאחד מאחרוני דור הנפילים שעדיין חיים ובועטים, בטח במדינתו. ברטולוצ'י, אנטוניוני, זפירלי ורוסי כבר אינם, למרבה הצער, אך הוא פורח ומלבב כנער צעיר. בקרוב אפשר יהיה ליהנות מכך גם אצלנו: פסטיבל הסרטים בחיפה, שנפתח בסוף השבוע, יציג בהקרנת בכורה מקומית את "הבוגד", שככל הנראה לא יופץ לאחר מכן בישראל, כך שזו תהיה ההזדמנות האחרונה לראותו כאן על מסך גדול.
"הבוגד" מתרחש בשנות השמונים, אחת התקופות המדממות בהיסטוריה של איטליה, כשהמאפיה הסיציליאנית היתה בשיאה, ומציג סיפור שטילטל את ארץ המגף באותה תקופה: קורותיו של תומאסו בושטה, מבכירי הקוזה נוסטרה, שהתיר את נדריו לה, והסכים לשתף פעולה עם הרשויות במאבקם נגדה. את כל זה מתאר בלוקיו בסגנון אופראי, לעתים גם תיאטרלי, עשיר בפרטים ובאמוציות.
אני פוגש את בלוקיו יום לאחר הפרמיירה המוצלחת של סרטו בקאן, ובמסדרון שמוביל לחדר בו מתקיים הריאיון, עוצרת אותו אישה ונופלת על צווארו - "הסרט שלך הוא קולנוע בשיאו! יש לי כרטיסים לסרטים נוספים בפסטיבל, אבל אני הולכת הביתה, כי אני כבר לא מרגישה צורך לראות שום דבר נוסף". המחמאות הללו משפרות עוד יותר את מצב רוחו האופורי מלכתחילה, ובשילוב עם הפריבילגיות שגילו ומעמדו מאפשרים לו, כל זה מוביל אותו להתנהג בריאיון בצורה יוצאת דופן. בין השאר, הבמאי לא מהסס לענות במהלכו לטלפון ואף לפצוח בשיחה עם החבר שהתקשר.
כשהתפנה לשוחח עמי, הסביר בלוקיו את המוטיבציה מאחורי עשיית הבוגד. "דמותו של בושטה כבר הופיעה בלא מעט סדרות וסרטים, למשל 'איל דיבו' של סורנטינו, אבל תמיד היתה משנית למדי, ונותרה די בשוליים, אף שהיא ראויה להרבה יותר. רציתי לתת לה את המקום שמגיע לה, כדי שיהיה מספיק מרווח נשימה לפתח אותה כמו שצריך".
אתה זוכר את הסיפור הזה בזמן אמת?
"כן, כמובן, הוא תפס את כל הכותרות, אם כי בזמנו היה ידוע מעט מאוד. ידענו רק כי מדובר באדם שהיה בכיר במאפיה, ועכשיו מעיד נגדה. רק עם הזמן, הבנו איזו משמעות עצומה היתה לבגידה שלו. שיתוף הפעולה שלו עם השופט פלקונה, דמות אגדית נוספת, הוביל לניצחון משפטי דרמטי נגד המאפיה. נכון, היא לא הובסה לחלוטין, אבל זה בהחלט היה הפסד משמעותי"
למה בעצם בושטה בגד כך בחבריו?
"זו כמובן היתה החלטה מאוד קשה מבחינתו, אבל מבחינתו המאפיה שינתה את פניה באותה תקופה. המאפיה שהתחילה לרצוח את כל מה שזז לא היתה המאפיה בה גדל, שחנכה אותו. הערכים שלה כבר לא היו הערכים שלו, והיא התנהלה בצורה שלא היה יכול להשלים איתה. עם כל ההערכה אליו, צריך לזכור שהוא לא שינה את עורו והתכחש לעברו, אלא הפנה עורף למאפיה ברגע שצורת ההתנהלות שלה כבר לא נשאה חן בעיניו".
ובכל זאת, אתה רואה בו כגיבור?
"בוודאי, כל מי שנלחם נגד השחיתות הוא גיבור, קל וחומר מי שלוקח את הסיכון להיאבק במאפיה. אנחנו זקוקים לגיבורים כאלה, לאור כל מה שקורה בעולם ובמיוחד באיטליה, שהיא אחד המדינות הכי מושחתות שיש. אנחנו זקוקים לאכיפה הדוקה יותר של החוקים, ובאופן כללי לחברה שיהיו בה יותר ערכים".
מה אתה חושב על היחס באיטליה לייצוג התרבותי של המאפיה? מצד אחד, היא הותירה כל כך הרבה קורבנות במדינה. מצד אחר, כשאתה מטייל ברומא ובפירנצה אתה שומע נגני רחוב מנגנים את המנגינה של "הסנדק", כאילו שתרבות המאפיה היתה משהו פולקלוריסטי ובידורי.
"ובקורליאונה, העיירה שהיתה השראה ל'הסנדק', היה בר שבו ניגנו בקביעות את מנגינת הנושא של הסרט. אני חושב שההערצה הזו למאפיה נובעת מכך שבאיטליה, הכבוד כלפי המדינה והחוקים שלה מאוד שברירי. אי אפשר להאשים לבוא בטענות לאזרחים הפשוטים. היה לנו ראש ממשלה, ברלוסקוני, שאמר שמי שמשלמים מיסים הם פראיירים. כשפוליטיקאים מדברים בצורה הזו, ברור שזה מחלחל למטה, וכך השתמרה אצלנו מנטליות אנטי-סמכותית".
מה אתה חושב על הייצוג של המאפיה בסרטים ובסדרות תוצרת אמריקה, למשל "הסנדק" ו"הסופרנוס"?
"כן, יש הרבה כאלה, אבל לרוב הם מתבססים על סיפורים מומצאים, זו פיקציה. 'הבוגד' מספר על דברים שהתרחשו באמת, גם אם הוספנו פה ושם קווי עלילה. 'הסנדק' ודומיו לא אמיתיים, הסרט שלי כן".
במהלך הסרט ניתן לשמוע בין השאר ביצוע ל"L'Italiano", המוכר אצלנו בעיקר בזכות העיבוד הישראלי שלו, "אני חוזר הביתה" של דורון מזר. אני שואל את בלוקיו על הפסקול של "הבוגד", הכולל מוזיקה מסגנונות שונים, בעיקר קלאסית, והוא עונה על כך בהתלהבות, שכן הנושא קרוב ללבו. "כשהתחלתי את דרכי בקולנוע, הנוהג היה לקרוא למלחין רק אחרי שסיימת לערוך את הסרט, ואז הוא היה מוסיף לה את המוזיקה. בעיני, זו גישה לא הגיונית, כי אתה צריך לדעת מה תהיה המוזיקה לפני שאתה עורך את הסרט ואז לבנות אותו בהתאם. לכן אני גם לא כל כך משתמש במוזיקה שהולחנה במיוחד, אלא בקטעים שכבר היו קיימים, אם זה השיר שציינת או קטע מהאופרה 'מקבת' של ורדי".
כשלושה עשורים לאחר המתואר בסרט, מה מעמדה של המאפיה האיטלקית כיום?
"היא קיימת, אבל פועלת בצללים וכבר לא נוהגת ברצחנות כמו בשנות השמונים והתשעים. יש לה הרבה פחות דם על הידיים. השופט פלקונה אומר משהו מעניין במהלך הסרט - המאפיה זה משהו שנוצר בידי בני אדם, כך שמטבע הדברים, אם היא נולדה, היא חייבת גם למות יום אחד".
"הבוגד" יוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה בחמישי 17.10 ב-14:00 ובשבת 19.10 ב-19:30. להזמנת כרטיסים ראו האתר הרשמי.
