"ישראלי ולבנוני נפגשים באתר של הומואים". כמה אפשרויות מלבבות לבדיחות גזעניות, הומופוביות ומה לא המשפט הזה טומן בחובו. תחשבו אילו מטעמים מטונפים יכולים לצאת רק מאזכור הסיטואציה בקבוצת הוואטסאפ שלכם עם החברים הקרובים, ואחרי שתסיימו לעטות את החיוך הדבילי על הפרצוף, תגלו שבעצם יש פה סיטואציה מסקרנת למדי. אחרי הכול, בין ישראל ללבנון מפרידה גדר - מפחידה, מאיימת, בלתי עבירה - ועדיין, זו רק גדר דקה אחת שתוחמת פיסת אדמה.
גדרות קיימות היום רק בעולם הגשמי. בזה הווירטואלי הן כבר מזמן נפרצו, וכמו כל דבר שקרה בהיסטוריה של המרחב האינטרנטי, גם כאן הסיבה לפריצה היא סקס. גריינדר, שעונה לשם המכובס "אפליקציית היכרות ללהט"בים" במקום להיקרא בשמה הרשמי "אתה נמצא 400 מטר ממני? יאללה, בוא נזדיין ואני אפילו לא חייב לדעת את השם שלך" פרצה כל גבול אפשרי, תרתי משמע. מאחר שהיא בעיקר מבוססת מיקום, לא נדיר עבור ישראלי שגר בצפון לפתח שיחה עם בחור לבנוני מהצד השני.
כשהמחזאי הצעיר נמרוד דנישמן שוטט בגריינדר יצא לו להיקלע לשיחה כזאת, ועל בסיס ההיכרות המקרית הוא כתב וביים את "הגדר" - הצגה קצרה בת 50 דקות על דיאלוג בין שכנים רחוקים מאוד - הישראלי (יואל רוזנקיאר) והלבנוני (מוראד חסן). מה שבמקור אמור היה להיות שיחת בזק של "שלח לי דיק-פיק ובוא" הופך מהר מאוד לסדרת צ'אטים של שני אנשים סקרנים, שחוסר היכולת שלהם לפגוש אחד את השני מייצר חלומות, שובר אותם, מאחה וחוזר חלילה.
במכוון או שלא, דנישמן העניק מראש לגיבור הלבנוני את הכתר. לרוזנקיאר אין סיכוי מול חסן, ולא בגלל איכות משחק ירודה. הדמות שלו פחות עמוקה, הייסורים שלו יותר שטחיים והתסביכים שלו פחות משכנעים. חסן, גבוה ומרשים, לא רק מתייסר - הוא כועס, כואב ודואב, הוא הולך רחוק (שוב, תרתי משמע), עמוק ומגיע מחברה הרבה פחות ליברלית, מה שהופך את הרקע שלו למעניין יותר.
אי השוויון הזה מייצר חוסר איזון בולט על הבמה, עד כדי כך שאנחנו תמהים מדוע בכלל הלבנוני מנסה, אם כי אתם יודעים, אנשים יצריים לא צריכים סיבה להיות יצריים וחסן מעביר היטב את התשוקה שלו. ובכל זאת, השאלות שעולות, בנאליות ככל שיהיו, משאירות את ההצגה בחיים. כן, תמיד מעניין לדעת איך מקבלים הומואים בדרום לבנון, כיצד נראית הסצנה בביירות ומהי התגובה של אם ערבייה לידיעה שהבן שלה הוא גיי. גם הפתרון המוצע למפגש אפשרי במגרש נייטרלי מייצר סקרנות. האם זה בכלל יכול לקרות? האם זה בכלל צריך לקרות, או שמוטב להם להישאר משני עברי החומה?
על אף בוסריותה, בסך הכול נהניתי מ"הגדר", משום שהיא בכל זאת סיפקה הצצה, גם אם שטחית, לעולם שבאופן אישי איני יודע עליו דבר. ליאור נאור, עורך ערוץ וואלה! גאווה, סיפק זווית אחרת ויודעת דבר שאותה יש צורך להציג משום שנקודת המבט שלו מגיעה מתוך הקהילה עצמה. "זו הצגה שהתאימה יותר ל-2002", אומר נאור, "העולם היום הרבה יותר מהיר". הוא מספר שסיטואציה כזאת של דיאלוג עם שכנים מעבר לגבול לא מאוד נדירה בגריינדר, מה שמקהה את המקוריות והופך את המחזה למיושן. חברים אחרים בקהילה שעימם שוחחתי הביעו דעה דומה. אם אתם סטרייטים, ייתכן שתגלו כמוני עניין ב"הגדר". להט"בים, כך מסתמן, ירגישו שבזבזו 50 דקות מחייהם.