המפיק האגדי רוברט אוונס הלך לעולמו. אוונס היה דמות מפתח בתור הזהב ההוליוודי, וחייו היו סוערים כמו בסרט ואף הפכו בסופו של דבר לסרט. לפי דיווחי התקשורת האמריקאית, הוא מת היום (שני) בגיל 89 מסיבה שטרם התבררה. למוות הזה קדמו חיים שהיו מספיקים לעשרה אנשים שונים.
כמו הרבה אושיות הוליוודיות, גם אוונס היה יהודי. הוא נולד בניו יורק בשם רוברט שפירא, וכבר בילדותו ובנעוריו פיתח קריירה מרשימה כשחקן, בעיקר בתסכיתי רדיו. נסיבות בריאותיות גרמו לו לפרוש בצעירותו מעולם הבידור ולעבור לעסקים, אך הוא חזר לשחק באמצע שנות החמישים והחל לככב בסרטים.
אוונס לוהק ב-1957 לעיבוד ההוליוודי ל"וזרח השמש" של ארנסט המינגווי בידי מפיק העל דריל זאנוק. השחקנים האחרים דרשו שיוחלף, אך המפיק התעקש והצהיר "הילד נשאר בסרט", מה שבסופו של דבר יהפוך לכותרת של האוטוביוגרפיה של אוונס וגם של הסרט עליו.
אוונס היה פוטוגני אך לא כל כך מוכשר, כך שבסופו של דבר נאלץ לחזור לעסקים, עד שמצא את הדרך לשלב בין שתי אהבותיו - כסף ועולם הקולנוע. ב-1969 לקח את העניינים לידיים באולפני פארמונט, שהיו כושלים למדי באותה תקופה, אך עם הזמן היה חתום על כמה מן ההצלחות המסחריות ו/או האמנותית הגדולות של אותם ימים, הנחשבים לתור הזהב של הקולנוע האמריקאי: "תינוקה של רוזמרי", "צ'יינהטאון", "הסנדק" וההמשכון שלו, "השיחה", "איש המרתון" ועוד.
אך עם הזמן, התעשייה התחילה לדעוך, ועם ובלי קשר, כך גם הקריירה של אוונס. משנות השמונים והלאה, הרזומה שלו כולל בעיקר כישלונות מביכים, למשל "מועדון הכותנה" ו"סליבר", אם כי בערוב ימיו היתה לו עוד הצלחה אחת אחרונה - "איך להיפטר מבחור בעשרה ימים", שהיא גם אחת הקומדיות הרומנטיות הגדולות האחרונות.
בצד זאת, חייו האישיים של אוונס משכו לא פחות תשומת לב מאלה המקצועיים - בשל גירושיו המתוקשרים מן הכוכבת אלי מקגרו והעובדה שבסך הכל התחתן שבע פעמים; בגלל ההתמכרות שלו לקוקאין, שגרמה לו להסתבך עם החוק; בגלל המחלוקות הידועות לשמצה שלו עם הבמאים שעבדו איתו, למשל פרנסיס פורד קופולה; בשל נטייתו להסתבך בחובות; ובגלל שנהיה מעורב הן בפרשת הרצח של האמרגן רוי רדין, אותו פגש במהלך הפקת "מועדון הכותנה", והן בפרשת היידי פליס, מנהלת בית הבושת שסיפקה שירותים לכל המי ומי בארצות הברית.
"הילד נשאר בסרט", האוטוביוגרפיה של אוונס, היתה אם כך עסיסית ביותר. ב-2002 היא הפכה לסרט תיעודי ולאחר מכן נוצרה גם סדרת אנימציה על פי דמותו. נוסף לכך, כמה דמויות בדיוניות היו מבוססות עליו - למשל, דמות המפיק שמגלם דסטין הופמן ב"לכשכש בכלב" וככל הנראה גם דמותו של בוב ריאן בסדרה "הפמליה".
גם בשני העשורים האחרונים ניסה אוונס להמשיך לפתח פרויקטים, אולם אף אחד מהם לא יצא לפועל. כבר ב-1998 סבל משבץ ובריאותו המשיכה להידרדר עם השנים, אך הוא לא איבד את התאווה לחיים, לעסקים ולשעשועים והאריך ימים. במותו הותיר אחריו ילד, משותף לו ולאלי מקגרו.
