אדונים ומשרתים

היום יוקרן לראשונה בטלוויזיה הישראלית סרטה של קבוצת "וידאו 48", "לא בגינה הפרטית שלי". הסרט (בימוי וצילום: שירי וילק. תסריט: יונתן בן אפרת, שירי וילק וניר נאדר) מביא את סיפורו של הכפר הבדואי הלא מוכר – ראמיה. בשנת 1991 נתבעו תושבי הכפר להתפנות מכל אדמותיהם, כדי שעיריית כרמיאל תוכל להקים עליהן שיכון לעולים חדשים. על האדמות המופקעות של הכפר נבנתה השכונה "רמות רבין", שתושביה, במקרה הטוב, רואים את שכניהם הבדוויים כתוספת אקזוטית ואותנטית לנוף המקומי.

הסרט מתאר מקרוב את מאבקם של אנשי ראמיה בראש עיריית כרמיאל, עדי אלדר, המייצג באופן מושלם את הישראלי האטום, שאינו מכיר במצבם הקשה של תושבי ראמיה, כמו גם באחריותו שלו למצוקתם. אלדר הוא גם זה שתבע את המשפט שהפך לשם הסרט: העיזים של תושבי ראמיה, מקור פרנסתם, יכולות לדבריו להמשיך לרעות, אבל "לא בגינה הפרטית שלי". מדובר בטרמינולוגיה ברורה - יש אנשים, יהודים ישראלים, שיש להם רכוש פרטי (בית פרטי, גינה פרטית...), והם מתגוררים בעיר מוכרזת. לצידם חיים ערבים על גבעה שאינה "פרטית", אלא שטח ציבורי שניתן להפקיע מהם.

קבוצת "וידאו 48" היא קבוצת וידאו עצמאית, שמתמקדת בבעיות האוכלוסיה הערבית בישראל, הנובעות מאפלייתה על רקע פוליטי. הקבוצה, שהוקמה בשנת 2000, מצטרפת בעשייתה לקבוצות וידאו רבות בעולם, שפועלות לחשיפה וביקורת חברתית ופוליטית. בסרט זה היא מתעדת את חייהם הקשים של תושבי ראמיה, שעד היום לא זכו לשירותי מים, ביוב, חשמל, או טלפון.

אך יותר מהנחשלות המכוונת של "החיים בכפר" מצמרר המפגש, החברי כביכול, בין תושבי הכפר ראמיה לבין התושבים היהירים של כרמיאל. תיעוד הקשר המופרך בין היהודיה הישראלית לבין "הבדואית שלה", כשהן יושבות בביתה המרווח של היהודיה בכרמיאל, מייצר תמונה כמעט סוריאליסטית, המעידה על מציאות מעמדית ברורה - בכרמיאל יש גבירות, ובראמיה משרתות.

יחד עם הביקורת על הממסד הישראלי חושף הסרט גם את אזלת היד של ההנהגה הערבית בייצוג בעיות הכפר. מתברר שהמנהיגים הערבים לא פועלים למען הצדק של ראמיה, אלא בעיקר להשקטת השטח.

סצנת הסיום של הסרט היא אחת מאותן תמונות גרוטסקיות שנלקחו מתוך המציאות. על הבמה בכרמיאל מחוללת להקת המחול, המרכיבה באמצעות קוביות את דיוקנו של בן גוריון. זרקורים מאירים את פניו. ייהוד הגליל הושלם, ועדי אלדר יכול לישון בשקט.

"לא בגינה הפרטית שלי", שהושלם זמן קצר לפני פרוץ האינתיפאדה, הוא מסמך צורב המעיד על מציאות קשה ובה יושבים בעלי גינות פרטיות מול כפר לא מוכר. מצפייה בסרט נראה התסכול של האוכלוסיה הערבית בישראל, כמו גם הסיבות לאינתיפאדה האחרונה, ברור מתמיד.


* "לא בגינה הפרטית שלי" משודר בערוץ 8 ביום שני ב-21:30