כשצפינו באנאלי נדפקת על ידי "רופא" ערס, התכווצנו מרוב מבוכה ובושה

בשבוע שעבר עלתה העונה השלישית של "צומת מילר" (קשת 12). מבקר הטלוויזיה של וואלה! תרבות נדב מנוחין כתב לאחר הפרק הראשון כי התוכנית "לא בלתי מצחיקה - היא מצחיקה בדיוק במידה הרגילה. מספיקה בשביל לא להשתעמם מדי, אבל לא הרבה יותר". אני חושש שמנוחין היה עדין מדי, שכן אילו ראה את הפרק השני של "צומת מילר", היה ודאי מסכים שמדובר בתוכנית לא מצחיקה ולפרקים אפילו מביכה.

כשארקדי דוכין שאל בפרק הראשון את אדיר מילר אם הוא רוצה להתאבד איתו, הרגשתי כאילו אנחנו חוזרים במכונת הזמן עשרים שנה אחרונה אל בדיחות "ארקדי דוכין דכאוני חה חה חה". חשתי מבוכה בעיקר בשביל דוכין ששיתף פעולה עם התסריט המביך. בפרק השני זה הלך והחמיר כשאנאלי (שמסתבר, אגב, שהקשר התסריטאי שלה עם העלילה הראשית של אדיר מילר ומשפחתו הלך ונעלם לחלוטין בעונה הזאת) חיפשה לקנות רכב. גולן בעלה התלהב כשראה מודעה על "רכב מרופא", אך כשהם הגיעו לרכוש אותו התגלה מוכר עצבני עם קעקועים ושרשראות, שלמרות האזהרות של גולן ("נראה לך שזה רופא?"), אנאלי - טיפשונת צרפתייה שכמותה שלא מודעת עדיין לעובדה שרופא הוא אדם אשכנזי והגון ולא ערס עם שרשרת - מחליטה לקנות את הרכב, שמהר מאד מתפרק לה בידיים.

בעולם שבו ההומור רק הולך ומשתכלל, שבו הבדיחות מפתיעות את הצופים ומתנפלות עליהם מכיוונים בלתי צפויים, שהנושאים שהקומיקאים עוסקים בהם שונים ומגוונים יותר מאי פעם - "צומת מילר" מציגה את הישן והמוכר: התבדחויות צפויות על האופי הישראלי, על הורות וזוגיות. אגב כך היא מציגה דמויות מוגזמות לחלוטין (עופר הסוכן בגילומו של גל זייד, רותם בתו הרעשנית בגילומה של עדי חבשוש, ואנאלי הצרפתייה כמובן בגילומה של גיה באר גורביץ') שקשה אפילו לחבב מרוב קיצוניות. אדיר מילר מחליט ללכת על המכנה המשותף הנמוך ביותר וזה כל כך חבל, כי מדובר באחד האנשים המצחיקים בישראל. כפי ש"רמזור" פרצה דרך בשעתה, הוא יכול לנווט את "צומת מילר" - לפחות בעונתה הבאה - אל כיוונים הרבה יותר מסקרנים ופחות צפויים.

באחד הפרקים הראשונים של התוכנית הנפלאה "80 וארבע" (כאן 11), מועד אחד הזקנים בבואו לשחק עם הילדים על השטיח ונופל לאחור. רגע הנפילה, שהקפיץ ודאי את כל מי שצפה בו בבית, הוא אמנם רגע קטן ולא משמעותי - אותו זקן התאושש מהר וחזר לעיסוקיו - אך יוצרי הסדרה בחרו להתמקד בו ובכך עשו חסד נוסף עם בני הגיל השלישי. וכך, במשך דקות ארוכות פרשו בפנינו המומחים את הסטטיסטיקה העצובה לגבי נפילות בקרב אנשים זקנים; סיפרו כיצד זה משפיל אותם ומלחיץ אותם; נחשפנו לשיחה של שני זקנים שבה הם דיברו על החשש ליפול, בעיקר כשהם "קמים לעשות פיפי בלילה"; ולבסוף צפינו בבדיקה שבודקת את היציבות של הזקנים. נושאים כמו נפילות בקרב זקנים, בדידות ודיכאון מקבלים את הזרקור הראוי להם בתוכנית הזאת. "80 וארבע" מציפה סוף-סוף בעיות גם של אנשים מבוגרים שבמשך כל כך הרבה זמן טואטאו מתחת לשטיח וזכו להתעלמות. וכמו שקורה פעמים רבות, כשדבר-מה מקבל זרקור בטלוויזיה, הוא גם חודר למוח וחודר לשיח. זו לא רק טלוויזיה מרגשת ומעניינת, אלא גם חשובה.