(למעלה: הריאיון המלא של מירי מסיקה באולפן וואלה! NEWS)
לפני כשבועיים הוציאה מירי מסיקה את "כמה כמה", שיר חדש שאת מילותיו היא עצמה כתבה. לפני מספר חודשים יצא שיר אחר בשם "אוקיינוסים" שגם אותו היא כתבה. לקח לה הרבה שנים - כך מסתבר - עד שהיא הרשתה לעצמה לכתוב את המילים של השירים שהיא שרה. "לקח לי הרבה שנים כי אני פרפקציוניסטית. אם אני לא הכי טובה במשהו אז אני לא רוצה לעשות אותו בכלל. כל השנים אמרתי לעצמי 'אם את לא מתי כספי או שלום חנוך, אז אין צורך', כי אלו אנשים שהכתיבה נובעת מהם. גם קרן פלס כתבה לפני שהיא שרה כי עלה בה צורך לכתוב שיר. לי היה צורך לשיר. גם כשהציעו לי לשחק בסרט היה צריך לשכנע אותי. ניתקתי את הטלפון ואמרתי להם 'סליחה, אני לא שחקנית'. אני חושבת על זה היום וזה לא ייאמן. הרי אם היום היו מציעים לי לשחק בסרט קולנוע, הייתי רצה. בעלי אורי, שהוא המנטור הכי גדול של החיים שלי, כל הזמן דוחף אותי לעשות דברים שצריך קצת להתאמץ כדי להרוויח אותם. אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות זה שאפשר להרחיב את הכישרון".
אז השלב הבא הוא גם להלחין את השירים שלך?
"כן, גם להלחין".
מה חשבת על כל פרשת מופע ההדרה של הרב פירר?
"הרב פירר הוא האדם הכי קרוב לקדוש שאני מכיר, לכן זה נורא שכל הסיפור הזה יצא דווקא עליו. עם זאת, צריך לדבר על ההדרה העמוקה יותר: כשאתה רואה זמרות לא מושמעות, כשאתה רואה שאין במצעד אפילו אישה אחת - אתה מבין את עומקה. לי אין תלונות. התקשורת מפנקת ומחבקת אותי, אבל אני לא לבד בעולם. אני מסתכלת על הזמרות ועל מה שקורה. זו מדינה של חבר'ה, של חיילים ובנים וכולם בחבר'ה. בנות לא בחבר'ה. אין להן מילואים. צריך להדגיש את השוני בין גברים לנשים, לא לטשטש אותו. אבל מה שחייב להיות זה שוויון הזדמנויות. קח למשל את חנן בן ארי, ישי ריבו, עמיר בניון, שולי רנד, אביתר בנאי. כל כך הייתי שמחה לשיר איתם ואני לא יכולה! זה קיצוני! וזה עוד בגלל הדת, אבל זה הרבה מעבר לזה. צריך לעשות תיקון".
אז איך פותרים את זה?
"בעיני צריך להחזיר את זמר השנה וזמרת השנה לא להגיד אנשי השנה. שיהיה מגדרי".
צפו למעלה בריאיון הווידאו המלא עם מירי מסיקה, שבו היא מדברת על חווית "אביב או אייל", השעמום כצופה ברוב תכנית ריאליטי המוזיקה, הפחד מנטישת הקהל, החרטות על החלטות בקריירה ועל החלום המקצועי לשתף פעולה עם קרן פלס
ביצוע מיוחד של מירי מסיקה ל"כמה כמה" באולפן וואלה! NEWS
לפני כשבועיים יצא שיר חדש שלך "כמה כמה", שאת כתבת את המילים שלו. את מדברת שם על "כל מי שחייב להיפצע כדי להרגיש חי", "מי שמעריץ יופי אבל נכנע לכיעור", "אוהב את השלם וזקוק לשבור", "מי שלא מפחד להתרסק" וכו' וכו'. את בעצם מונה שם את סוגי האנשים שאת מתחברת אליהם?
"זה כמו חלקים אפלים בתוכי, שגם סותרים אחד את השני. אני נורא אוהבת דברים שלמים, אבל זקוקה לשבר הזה. אז בבית הראשון בשיר אני קוראת לכל השבורים לבוא אלי. הבית השני הוא דווקא ממקום יותר מפוכח של 'בואו, אני ארפא אתכם'. כלומר, אני יכולה לתקן את עצמי ודרך זה גם לתקן אתכם. משהו כזה".
זה אומר שגם את בעצם לא מפחדת להתרסק? לא אכפת לך לאבד את הכל בשביל רגע אחד בלתי נשכח?
"באישיות שלי אני כזו. סתם, לדוגמא, אני יודעת שיש אוכל שלא יעשה לי טוב אבל בשביל רגע אחד כדי לחוות - אני אטעם. לא אכפת לי לשלם את המחיר על זה".
ומה באומנות?
"זה מתנגש עם היומיום של משפחה. בשביל זה צריך שקט ושעמום. ילדים לא צריכים דרמות אלא שקט. יש את ההתנגשות בין האמנות לבין החיים. אגב, רוב השירים הכי יפים, גם כאלו השמחים, יוצאים מנקודה של כאב ומשבר. אמנות דורשת קצוות, משפחה דורשת מישור רגוע ונעים".
בפברואר את הולכת להיות מורה "בבית ספר למוזיקה" איזו מירי מסיקה נראה שם מול ילדים?
"אימהית. אני חייבת להגיד שכשופטת בתכנית עם ילדים זה טיפה משעמם כי אי אפשר להגיד דברים רעים לילדים, אבל יש שיעורים איתם ושם יש דינמיקה והחיבור אליהם יותר כיפי".
מה עם "אביב או איל"? זה צפוי לחזור?
"לא, קשת מאוד רצו אבל יש שם עניינים. הם לא רצו לחזור מבחירה".
את מתחרטת שהלכת לשם?
"ממש לא, היה לי כיף. אני נורא אוהבת לדבר, נורא אוהבת כשיש דיונים באולפן, כשאני נמצאת בין שני קצוות שאני מכילה בתוכי את שניהם. אני נורא נהניתי, אבל כשריאליטי מציאותי מדי וזה מתערבב בחיים, אז זה כבר לא נעים".
גם דה וייס די צלעה השנה ברייטינג. אולי תם עידן ריאליטי מוזיקה או שהוא לקראת דעיכה?
"לא יודעת, כצופה גם לי קצת משעמם, בגלל זה נורא אהבתי את הדיבורים של השופטים. אבל הכוכב הבא מאוד מצליחה".
אולי זה בגלל האירוויזיון.
"כן, הם מצאו שם איזה עניין, זה כבר נהיה קדם-אירוויזיון. יש מטרה נורא מסוימת. אנשים הבינו שזה עוד תחנה ויש משהו קונקרטי. אתה יכול להתחבר לזה ככה. אולי התכנית הזו תישאר".
ביצוע מיוחד של מירי מסיקה ל"מפחד עליך" באולפן וואלה! NEWS
עוד שבועיים חוזרת העונה השנייה של "זה לא הגיל" (קשת 12) בכיכובך. פגעו בך הביקורות הלא כל כך מפרגנות לעונה הראשונה?
"אני קיבלתי ביקורות מדהימות, אבל יכול להיות שאני מבקשת מהיחצנית שלי רק לשלוח את הטובות. איזה מבקרים קראת?".
המבקר של וואלה תרבות פחות התחבר.
"כתבו עלי שאני לא משחקת טוב?".
לא, את מצוינת.
"אז אם כתבו עלי שאני מצוינת, לא מעניין אותי שיקטלו את כולם. סתם, סתם".
מירי, מפה לשם את מציינת כבר 15 שנות קריירה. זאת הצלחה שממש לא מובנת מאליה. השירים שלך מצליחים, את ממלאת אולמות, עוד שבועיים ב-5 בדצמבר את מופיעה בהיכל התרבות, איך מצליחים להישאר רלוונטים כל כך הרבה שנים?
"קודם כל יש עליות וירידות כל הזמן, לי יש נטייה לנוח ולהבין דברים תמיד באיחור. ואותו דבר גם פה העניין של להישאר רלוונטית, של למצוא את הקול שלך, אז עובדים עם עוד אנשים שלא עבדת איתם בעבר. אני עובדת עם רוני בראון ואיתי צוק, אנשים שלא מכירים אותי ולכן היתרון של זה, שלוקחים אותי למקומות אחרים ואז אני נשארת, הם עוזרים לי להישאר יותר רלוונטית. אבל האמת היא שאני מרגישה שהתשובה האמיתית של זה היא השטח. מהשירים "מלך" ו"אישה חרסינה" עד "מפחד עליך" זה כמעט שש שנים שלא היה לי להיט שצעירים מתחברים אליו, ובשש השנים האלו לא ראית הבדלים בהופעות, איזו נפילה, מכיוון שהבמה אצלי זאת האמת. חוץ מזה יש לי עוד הרבה על מה לעבוד והרבה יעדים לכבוש שלא כבשתי אותם".
יש בך חששות? מפחידה אותך המחשבה נגיד שפתאום הקהל יפסיק להגיע להופעות?
"מה זאת אומרת, בכל הופעה זה קורה. צריך פשוט לחיות את הרגע, אני נורא לא כזאת, אני הכי לא חיה את הרגע והכי כל הזמן מסתכלת על מה יהיה ומה שהיה אבל זה השיעור הכי מדהים שיכולתי לקבל. גם אם יבואו 100 אנשים להיכל התרבות אני אתאבד ואתן את הופעת חיי. אחר כך אני אפטר את כולם".
עשית טעויות בקריירה?
"מלא, סירבתי יותר מדי להמון הצעות שקיבלתי כי פחדתי. אני אוהבת להתקבל כשרוצים אותי, זה מרגיע לי את הלב, אבל ממש לעשות, ליזום, להגיד 'כן' ולעבוד מתוך פחד שלא יהיה מושלם - זה לא עשיתי. אמרתי 'לא' להמון דברים שיכולתי לעשות ויש דברים שהייתי צריכה לעשות".
יש גם שירים שאת מתחרטת עליהם?
"כמעט ולא, מכיוון שמה שלא באמת התאים אז גם לא באמת הצליח. אבל סמכתי על עצמי ואמרתי 'אני אהפוך את השיר הזה למשהו כי אני עמוקה', אז גם אם השיר לא כזה עמוק אני יכולה להכניס עם התדר שלי וההבנה שלי ולשדרג אותו".
איזה חלום מקצועי את חולמת להגשים?
"שאלה יפה, שאני לא כל כך יודעת לענות עליה. פשוט כבר הגשמתי כמה מהם והייתי רוצה עוד אחד, למשל תפקיד בתיאטרון או בקולנוע".
יהיה מופע משותף עם קרן פלס?
"יהיה מופע כזה, בטח, אנחנו מאוד מחוברות. פשוט כל אחת צריכה למצוא את המקום שלה באמת ואז אתה מתחבר. אחד ועוד אחד לא שווה שתיים הוא שווה חמש".
הצעות מחו"ל?
"היו המון המון הצעות, אבל כדי להיות מירי מסיקה באיזושהי ארץ צריך לגור שם, אנרגטית אתה צריך להיות במקום".
קרדיטים:
במאי: דובי קליין, צילום סטילס: ראובן קסטרו, סאונד: אילן לוי, צלם: מתן גולדשטיין, תאורה: יוסי אדיזס - לייטויזן, הפקה: רוית כהן צפרירי וחגית ברק, עיצוב אולפן: אביחי ברוך, עורכת וידאו: נועה לוי