מיס נוירוזה

מרב מיכאלי נעדרה ממסך הטלוויזיה לאורך השנתיים האחרונות, וזה ברור מדוע: מפני שהיא אשה, מפני שהיא פמיניסטית, מפני שהיא שמאלנית ומפני שהיא אינדיבידואליסטית בעלת עמדות רדיקליות וחתרניות להחריד. כך עולה מתוך הראיון שהתפרסם עמה ב"מוסף הארץ" בתחילת נובמבר 2002.

בתוכנית הבוקר החדשה שלה מתבטאת רוח החופש הקיצונית הזו שלה בעיקר באלמנט אחד: מיכאלי פונה אל עם ישראל רוב הזמן בלשון נקבה - "אנחנו מפתחות את טיל החץ... אנחנו משגרות הבוקר ארבעה טילים". בתוכנית הרביעית היא כבר נכנעת מעט למוסכמות, ומאפליה מתקנת עוברת לשוויון אוטופי - פיפטי פיפטי ביחסי המינים - "צופות וצופים יקרים ויקרות", כשענייני הטילים, כיאה, מופנים יותר אל הזכרים.

בתיקון הלשוני שהכניסה מיכאלי אל השפה העברית יש בעיני קודם כל, אני מודה, משהו מצמרר, מוזר, כמעט דוחה. כשפונים אלי כ"צופה יקרה" זה מעלה בי אוטומטית אסוציאציות של שיחה על טמפונים ודליות ברגליים. השפה העברית היא סקס-מניאקית, אמרו כבר לפני, הניסיון לתקן את השיח מוביל מיד לסטראוטיפים חדשים, וההתעקשות של מיכאלי נראית מעט מגוחכת. יחד עם זאת לא התלוצצתי כשטענתי: בפמיניזציית השפה שלה יש בהחלט גם משהו אמיץ. זה נשמע דוחה עכשיו, אבל יכול להיות שבמבט לאחור זה ייראה כמו שפעם נראה לנו מצמרר לשיר ברי"ש לא גרונית.

בכל מקרה, ייאמר לזכות התיקון הלשוני הזה, שהוא האלמנט המעניין היחיד בתוכנית. אך בעוד היא מאמצת בשורה נשית משעשעת אחת, זונחת מיכאלי בשורות רחמיות קצת יותר עמוקות כמו למשל סובלנות - היא לחוצה פחד, נראית כאילו מעולם לא ראתה לפני כן אולפן טלוויזיה, מזמינה מרואיינים (ומרואיינות) יחסית מעניינים (ומעניינות) אך משאירה אותם בצד ללגום תה, רק מדי פעם נזכרת בנוכחותם, מגניבה אליהם איזו שאלה ולא מקשיבה לתשובה. כל לחשוש באוזניה מביא אותה לאובדן ריכוז טוטאלי, והטון שלה ציני, קר ומרגיז כל הזמן; בין אם היא מדברת על פיגועים ובין אם היא מדברת על השיער של אדיר מילר. למרב מיכאלי יש כל מיני פנטזיות על "שיחה פתוחה" וכאלה, אבל בפורמט הזה, בשיתוף עם הפרסונה הטלוויזיונית הנוירוטית שלה - זה פשוט לא עובד.

כמו כל תוכנית בוקר שמרנית, גם "על הבוקר", תוכנית הבוקר החתרנית של מרב מיכאלי היא תוכנית אקטואליה שסדר יומה נקבע על ידי העיתונים המובילים. כן,כן, אותם סיפורים גבריים. היא מסתתרת מאחורי הדפים הגדולים, משווה כותרות ראשיות ומביעה על כל דבר את דעתה השמאלנית-פמיניסטית-מזדהה עם מיעוטים בסיסמה אחת חותכת, ומיותר לאמר - צפויה מראש. אין צורך לקום בשבע בבוקר כדי לדעת מה תהיה דעתה של מרב מיכאלי. היכולת הפרשנית והניתוחית שלה נופלת מזו של משבצת הבחורה שמיכאלי כל כך לא רוצה להיות, וכשהיא מתקשרת לארנס לשאול אם אי אפשר היה להשקיע את המיליונים שהושקעו בטיל החץ בדברים יותר מועילים, הוא עונה לה משהו שמשמעו: "מה פתאום? תסמכי עלי, מיידלע", והיא נותרת חסרת אונים.

אל האקטואליה הפאלית נוספות אמנם עוד כמה פינות "ייחודיות" שאמנע מלהרחיב עליהן את היריעה. אומר רק שיש מי שיקרא להן "שיחות בנות". וכדי לדפוק את העסק עד הסוף מצטרפים לחגיגה גם צוות האולפן והצלמים (והצלמות) שמשום מה מתעקשים (ומתעקשות) לצלם בקלוז-אפים ושוטים סגורים, שמעבירים תחושה קלסטרופובית ומעניקים לתוכנית צורה של תמונת פספורט אחת מתמשכת של מרב מיכאלי.

יכול להיות שעמוק בתוכה, בעברה, בפעולותיה למען נפגעות אונס, או בין כותלי המכללה, מרב מיכאלי היא באמת אשה עמוקה, מעניינת, אוהבת אשה ואדם. יכול להיות שגם בערוץ 10 דפקו אותה עם תוכנית מעפנה ותנאים מגבילים מסיבות כאלה ואחרות. אבל הדימוי הטלוויזיוני שלה ממש לא מעביר את כל מה שהיא חושבת שהיא. מרב מיכאלי שבטלוויזיה עושה תוכנית שמרנית ושטוחה, ואולי זה מה שכל כך מרגיז אותי כשהיא מדברת בלשון נקבות - זה שנדמה לי כאילו היא מתיימרת לייצג גם אותי. אבל היא לא.


* "על הבוקר" עם מרב מיכאלי משודרת בערוץ 10 בימים ראשון-חמישי בשעה 06:45