גשש בלש בפעולה

קאנון הספרות הוא אדונות מהזן האכזר ביותר. הוא פותח את שערי טירת מסיבות החשק שלו - שלא לדבר על מרתפי היין, שם מאוחסנת ההיסטוריה עצמה - רק בפני סריסיו המכובדים והמקובלים. הללו נוהגים להופיע למשתים חנוטים באותם צווארונים שחנקו את הוריהם הספרותיים, לרגליהם שני כלבי רועים מתלמדים ועדר של עכברים שוטים הצועדים סומא אחר החלילן, רק מפני שתואר האצולה שלו מסתיים ב"טולסטוי", "בלזאק", "ג'ויס" או "עגנון". הם צועדים אחריו מבועתים, מתייראים מפני כל משפט, נגזרת פסקה, חלקיק סאב-טקסט שאדונם רשם בנוצה, כמו היה זה דברו של האל המיטיב עצמו.

לעומתם, מוקצים ומנודים, מצויים בני האיכרים שעלו לגדולה. סופרי תתי הז'אנרים שאינם אמונים על אחרונת הססטינות שנשרו מקולמוסו של פרנסיס בייקון, ושבמחילה על כבודם של בעלי האחוזה מבכרים לעסוק בכתיבת בלש מהוגן, ריגול מדויק או מדע בדיוני מתפלמס. הללו לעולם לא יצליחו להישיר מבט אל בעלי האחוזות ולהלך ביניהם כשווים. ספר ריגול - כך אומרת האקסיומה הספרותית הקאנונית - לא יצליח לעולם לקלף אותן שכבות, לחרוץ אותן תמיהות בקרקע המציאות ולהקשות על הלשון בחיוניות מכאיבה. כך גם בלשים, רומנים רומנטיים וכו' וכו' ושות' בע"מ. מוטב להם, אומרים בעלי הקפיטל האינטלקטואלי, שיעבדו את אדמתם בשקט, אולי תצא מהארץ בשורה, חצי גבעול ששווה להציגו ביום מן הימים בפני מבקר הספרות של "הגארדיאן", או יורם ברונובסקי שלנו. מבקר ספרות לאנשים שחושבים את עצמם.

"המוקצה" של ג'ון באנוויל (הוצאת הספריה החדשה) שייך לז'אנר ספרי הריגול. אפשר לחלוק על כך, אפשר להיתמם, תוך כדי משיכת כתפיים, אפשר אף להדביק לו את רצועת הלשון הניידת "חותר תחת הז'אנר בתוכו הוא פועל", אך דבר מכל אלה לא ישנה את העובדה שבאנוויל כתב ספר ריגול. מכיוון שג'ון לה-קארה אינו ריימונד צ'אנדלר, הריגול נתפס תמיד בתודעה כעיסוק לחרמנים של טכנולוגיה, פוליטיקה ואמביוולנטיות רגשית על גבול הפסיכוזה. שנינות של ממש, אירוניה עצמית במינון מדויק וסקס אפיל אמיתי לא צורפו מעולם לרשימת המכולת של סופרי הריגול הטובים. בוותרם על האפשרות להיכנס לקאנון, ויתרו גם על המאמץ הנדרש לכתוב משהו ראוי לו. באנוויל בורא את ויקטור מאסקל - סוכן כפול בשירות הוד מלכותה וכבוד המזכ"ל כאחד - הפורש את חייו לאחור בדרך בה עכביש טווה רשת לקורבנו.

מהוסס, תמיד על קצות אצבעותיו, צועד הקורא במעין מנהרת זמן פרטית, המסלקת מעל החברה הבריטית והפוליטיקה הבין גושית את מעטה ההירואיזם וכן מסירה מעל פני המושגים "אידיאולוגיה", "פטריוטיזם", "נאמנות" ו"צדק", את מסיכת השקר הרצינית שלהן. מתחת לכל אלה מסתתרת אפאתיות מוחלטת לגורל האדם, ריקנות מוסרית, נהנתנות נחבאת אל הכלים וקמצנות רגשית. אל תשגו בחומת המילים שהועמדה לפניכם: באנוויל הוא סופר שנון, חכם, משעשע, אירוני עד לדאגה ולעולם לא רציני במקומות החשובים. הוא הנוסע שרציתם תמיד שיתיישב לידכם בטיסה לאוסטרליה, החבר הסודי של אחותכם, בקיומו מעולם לא האמנתם. לא היה אכפת לכם אם הוא היה יודע את כל סודותיכם. ממילא הוא היה מספר אותם טוב ממכם.