אין הבדל בין העמית סגלים לרביב דרוקרים - כולם שמחו בנפילת סתיו שפיר

התקשורת שלנו, שהדבר היחיד שהיא אוהבת יותר מסיפורי הצלחה הם סיפורי כישלון - עטה על הדם שניגר מהגופה הפוליטית של סתיו שפיר ורקדה על הדם. אם תהיתם, שאלות מהותיות לא נצפו באף אחת מהמהדורות. וגם: רמון לא צריך לפרשן בטלוויזיה. לא בגלל עברו, אלא כי הוא משעמם

"שפן הוא פיקח," אמר פו בקול מהורהר.
"כן," אמר חזרזיר, "הוא פיקח."
"ויש לו שכל."
"כן," אמר חזרזיר, "יש לשפן שכל."
הייתה שתיקה ארוכה.
"אני חושב," אמר פו, "שבגלל זה הוא לא מבין שום דבר".
(הבית בקרן פו, תרגום: אבירמה גולן)


תאהבו אותה או לא, סתיו שפיר היא אחת מחברות הכנסת הכי בולטות של העשור הקודם. היא נבחרה לבית המחוקקים שלנו כשהייתה בת 27 בלבד, והוכיחה שגיל זה רק מספר כשהפכה לאחת מהדמויות המשפיעות באופוזיציה. האנרגיה שהיא הביאה לוועדת הכספים, שלראשונה הפכה לנושא ויראלי, קידמה אותה בתוך מפלגת העבודה. בפריימריז לרשימת מפלגת העבודה ב-2015 היא נבחרה במקום השני, בבחירות לראשות המפלגה ב-2019 היא הגיעה למקום השני אחרי עמיר פרץ. ואז היא החליטה להוכיח שיכול להיות שהיא פקחית, ויש לה שכל - אבל היא לא מבינה שום דבר.

בעתיד אולי ילמדו בשיעורי היסטוריה על העריקה שלה ממפלגת העבודה לזרועותיה של מפלגת מרצ כדי להקים את "המחנה הדמוקרטי", תוך כדי שהיא הופכת פתאום ליו"ר המפלגה הירוקה (למרות שקידום נושאים ירוקים מעולם לא היה בראש סדר העדיפויות שלה). משהו היה דחוף לה להתקדם, להוביל, להשפיע - וזה לזכותה, אבל על הדרך היא שכחה את כל החוקים הבלתי כתובים של העולם הפוליטי. היא שרפה את הגשרים במפלגה שהכניסה אותה לפוליטיקה, היא מעולם לא באמת הפכה לחלק ממרצ, והיא הצליחה לעצבן את כל האנשים הלא נכונים (וגם את הנכונים) בדרכה להפוך להיות זאת שאף אחד לא רוצה לשבת לידה. ושוב, תאהבו אותה או לא, המחיקה הפוליטית שלה הייתה לא נעימה לצפייה.

התקשורת המקומית שלנו, שהדבר היחיד שהיא אוהבת יותר מסיפורי הצלחה הם סיפורי כישלון - עטה על הדם שניגר מהגופה הפוליטית של שפיר. נראה שלראשונה יש הסכמה בין ימין ושמאל. אין הבדל בין העמית סגלים לרביב דרוקרים - כולם שמחים בנפילתה של הג'ינג'ית. כולם זיהו כמובן את האירוניה בכך שדווקא זאת שחתרה לאיחוד בשמאל היא הנפגעת הגדולה של האיחוד הזה. כולם עקצו, כולם צבטו, כולם לא פספסו את ההזדמנות לרקוד על הדם.

עוד בוואלה! NEWS

"ההנהגה עובדת על כולנו, אני מרגיש פראייר"

לכתבה המלאה
כולם עקצו. סגל ודרוקר (עיבוד תמונה)

שאלות מהותיות לא נצפו באף אחת מהמהדורות. איך ייתכן, למשל, שמישהי שרק לפני שנה קיבלה כ-30% מקולות מתפקדי העבודה לתפקיד יו"ר המפלגה (יותר מאיציק שמולי, שמקומו מובטח) הפכה פתאום למוקצית מחמת המיאוס? אף אחד לא שואל איך זה ששפיר, שהתגייסותה לאיחוד עם מרצ (יחד עם "ישראל דמוקרטית" של אהוד ברק) עזרה למרצ לעבור את אחוז החסימה בבחירות האחרונות פתאום נזרקת לכלבים? יאמר לזכותן של כל המהדורות שהן כן נתנו במה לעיסאווי פריג', מי שהפך בעל כורחו למשה רבנו של מפלגת מרצ. זה שהביא לה את הקול הערבי בבחירות הלפני-אחרונות, אבל לא זכה להיכנס לארץ המובטחת. לכנסת הבאה הוא יידחק לעשירייה השניה בבחינת "הערבי עשה את שלו, הערבי יכול ללכת".

בדיווח של ירון אברהם בחדשות 12 סתיו שפיר הייתה "המאוכזבת הגדולה" של האיחוד. אצל ספי עובדיה בחדשות 13 היא כבר שודרגה ל"המפסידה הגדולה". בכאן 11 הביא יואב קרקובסקי את הסקופ של הערב כשדיווח שבימים הקרובים לקראת סגירת הרשימות סתיו שפיר צפויה להודיע שהיא לא תתמודד בבחירות הקרובות, אבל הוא סייג בכך שאם יקרה משהו בלתי צפוי היא כן תתמודד. כלומר: היא כנראה לא תתמודד, אלא אם כן היא כן תתמודד. תודה יואב על הסקופ הנדיר הזה, נחזיר את השידור לאולפן בשלב זה.

כמעט בלתי נתפס כמה שעות אולפן תופסים שידורי החדשות בערוצי הברודקאסט שלנו. עוד לפני המהדורות המרכזיות חפרו בשלל האולפנים הפרשנים אצל רפי רשף, עודד בן עמי, אמנון לוי, יעקב אילון ועוד ועוד. איכשהו, כולם דיווחו את אותם דברים, אף אחד לא ניסה להביא קצת ערך מוסף - ובדיוק כמו המפלגות ששמו בצד את האידיאולוגיה למען הכיסאולוגיה, אף אחד לא מדבר על מהות. אם הפסקנו לדרוש מנציגי הציבור שלנו להתעסק בדברים חשובים, איך אפשר לבוא בטענות לאנשי הטלוויזיה שלנו?

משעמם. רמון (צילום: ניב אהרונסון)

בקטנה

במהדורה המוקדמת של רשת 13 בהנחיית אמנון לוי פינו חלק מכובד בפתיחת התוכנית לעניינים הפוליטיים הסוערים. האיחוד בשמאל, הריצה בשני ראשים בימין, וסערת החסינות התורנית של ראש הממשלה. הפאנל הורכב מלוי עצמו, כשמימינו ישב הפרשן הפוליטי הבכיר של הערוץ רביב דרוקר, ומשמאלו יושב השר וחבר הכנסת לשעבר חיים רמון.

מעבר לנהי הרגיל (והמוצדק) על חסרונם של נשים בדיונים כאלה, קשה במיוחד להבין את ההתעקשות של ערוצי התקשורת השונים להמשיך להשתמש בשירותיו של "הפרשן" רמון. ולא, אני לא מדבר רק על העובדה שמדובר באדם שהורשע בביצוע מעשה מגונה ואחר כך תבע נשים שהעזו לכנות אותו בשוגג "עבריין מין" (הן כנראה חשבו בטעות שמישהו שהורשע בעבירת מין הוא "עבריין מין"). אני גם לא מתכוון לכך שמדובר באדם שגייס חוקרים פרטיים כדי לעקוב אחרי המתלוננת והעלה לדוכן שלוש עדות שקר מטעם ההגנה. אני בטח שלא מדבר על זה שמדובר באדם שננזף בפסק הדין שלו על השימוש בתקשורת כדי לתקוף את המתלוננת ולהציגה כשקרנית, ובית המשפט הכיר בצער בכך ששיטת ההגנה של רמון עלולה לגרום לכך שנפגעות עתידיות עלולות להירתע מלהתלונן. אני כמובן לא מתכוון לעובדה שגם לאחר הרשעתו הוא המשיך לטעון בתוקף לקונספירציה משפטית נגדו (מזכיר לכם מישהו?), כי הרי העובדה הזאת היא לא עניין שקשור לעצם הפרשנות שלו בנוגע לעניינים פליליים של ראש הממשלה הנוכחי. בעיקר מה שמפריע לי בפרשנות שלו הוא שהיא משעממת, מטרחנת ומלאה בפאתוס של "מישהו שהיה שם", תוך כדי שהוא לא מפסיק לנסות להלל את שמו וניסיונו בלי לספק עניין לצופים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully