בשיגעון

ראיתי את "כנופיות ניו יורק" לפני שבוע וחצי ומאז הוא לא עוזב אותי. בעבודה מחשבותי נודדות אליו, בבית, ברחוב, בזמן שאני רואה סרטים אחרים - אני רק מחכה לראות אותו שוב. זהו כוחה של אהבת אמת.

יותר מכל דבר אחר הוא פשוט לא ייאמן. משהו בין טירוף מוחלט לאנרכיה חסרת תקדים. קונספטואלית קשה לתפוס שלאירועים והמראות המשתוללים על המסך יש איזשהו קשר קל שבקלים לניו יורק שאנחנו מכירים. קולנועית קשה להבין איך אחרי כמעט שלוש שעות עדיין מתחננים לעוד. ויזואלית נעשו כאן מספר בחירות אמיצות על סף השיגעון.

העלילה מתמקדת במלחמת כנופיות המהגרים על ניו יורק, פרק נשכח למדי בהיסטוריה, על רקע מלחמת האזרחים וההגירה ההמונית לארה"ב. העיר מתנהלת בכאוס מוחלט, קבוצות המהגרים מתחלקות לכנופיות הנאבקות זו בזו ללא הרף, בוזזות, שודדות ורוצחות על דריסת רגל בארץ החדשה. אווירת הטירוף לא מרפה לרגע. בכל סצינה, בכל שוט, מתרחש אירוע המאתגר את תפיסת המציאות שלנו. אחד מרגעי השיא הוא קרב גרזנים המוני בין קבוצות כבאים מתחרות על רקע בניין בוער.

דניאל דיי לואיס נהדר, אם כי מאוד לא עצמו, כביל "הקצב" קאטינג, המלך הבלתי מעורער של העולם התחתון. דמות כל כך חיה, כל כך מרשימה, כל כך כיפית, לא נראתה בקולנוע זה זמן מה. האגדות מספרות, אגב, שדיי לואיס יצא די פוסי, כשבמהלך צילומי אחת מסצינות המכות הצליח ליאונרדו דיקפריו לשבור לו בשוגג את האף. דיקפריו, מצדו, מתפקד יותר ככרטיס שלנו אל הדמויות האחרות והעולם של הסרט מאשר מוקד משיכה בפני עצמו.

סקורסזה נותן לדמויות ולעיר המון פאסון, צבע ומוחצנות כמעט תיאטרלית. התיאטרליות הזו משרתת אותו היטב. מעבר לאופיה הסוחף, היא גם מלגלגת על מהות האמריקנה, הנחשפת במערומיה בסרט. אהבתו הגדולה של סקורסזה לניו יורק, המבצבצת בכל שוט, מאפשרת לו לחשוף את עברה המפוקפק מבלי להצטדק. הוא אוהב אותה היום, ומקבל באהבה גם את מה שהיתה פעם. הסיקוונס האחרון הוא מהנוגעים ללב בנמצא, שיר הלל מרגש לניו יורק, וגם קרי הלב והרוח יימסו למראהו.

הסט נבנה בשלמותו באולפן באיטליה, החלטה יומרנית ששאבה את מרבית תקציב ההפקה. אנקדוטה משעשעת ורבת גירסאות ממקמת את ג'ורג' לוקאס בביקור פתע בסט הצילומים. "מרטין, ידידי, אתה יודע שבימינו עושים דברים כאלו במחשב, כן?", כך בתרגום חופשי. "ג'ורג' לוקאס לא מבין שום דבר", נמסר בתגובה.

כברבים מסרטיו של סקורסזה, רעיון הגאולה דרך נקמה מככב גם כאן. הפעם טורף סקורסזה את הקלפים כשהוא משלב בעימות הסופי מאורע היסטורי המעמיד את קבעון הנקמה באור מגוחך ופתטי. מנחם לחשוב שאם ניו יורק התקדמה מהטירוף של פעם למה שהיא היום, אולי גם לישראל יש עוד סיכוי.