דה-מזדיפיקציה

אציין זאת מיד בכדי למנוע אי הבנות מצערות בהמשך: "מרלן דיטריך – השיר שלה" הוא סרט תעודה ביוגרפי ארוך, מייגע, משעמם ונטול סקס-אפיל על אודות אלת הסקס-אפיל. קשה לפנטז על מצגת דוקומנטרית שתצליח לשטח עוד יותר את דמותה רבת הפנים והמסתורין של דיוות הבמה הגדולה של המאה ה-20, כפי שמספרים הסיפורים. הימנעו מצפייה בו. זו המילה שלי כנגד זו של אודטה דנין. אין צומת מרכזית מזו לקבלת הכרעות בחיים.

מה עושה את "מרלן דיטריך – השיר שלה" לרע במיוחד? בוודאי הפמיליאריות של נקודת המוצא - תפקודו של הסרט כשיר סולו של הבמאי, נכדה. מעט יותר מעשור שנים מאז הלכה מרלן דיטריך לעולם שכולו טוב, הוא הזמן שמצא ג'יי דייויד ריבה מתאים לשכתוב המיתוס שאפף את דמותה החוץ-פילמאית של סבתו, לבטח הפן שיותר מעניין את הדור שנפלאות האקספרסיוניזם הגרמני ו/או הקלאסיות של הוליווד בתקופת האולפנים הגדולים לא מרעידים אצלו את אמות הסיפין.

אלא שהנכד מכבס את אישיותה של דיטריך ומתאימה לאתוס הפוליטקלי-קורקט העכשווי, במין טפיחה על השכם להיסטוריה המשפחתית. כתוצאה, עיקר הסרט מוקדש להצגת ראווה מורחבת של פועלה הציבורי של דיטריך בזמן מלחמת העולם השנייה, קרי הפניית הגב המוסרית לנאציזם וההתגייסות ברוח לצבא האמריקאי האמיץ, כולל הופעות אורח תכופות בחזית. נוצר הרושם אצל הצופה, שמרוב אהבת הדגל האמריקאי לא נותרו לדיטריך אי אילו חיים פרטיים, ואם היו הם לא חרגו מהנראטיב המוכר והרגיל.

בחייה האמיתיים, לא המומצאים, היחס בין עיסוקיה היה מעט שונה, והוביל לסטיות לאזורים הפחות סטרייטיים של החוויה האנושית, כפי שיעיד טוב מכל כובע הצילינדר השחור. הניסיון של דייויד ריבה לחמוק מכל דיון בחשיבות האידיאה האנדרוגינית שייצגה דיטריך בחייה ועל הבמה, מתגלה כניסיון אומלל ובייחוד עקר: את הפטיש העצבני שהיה לה כלפי בגדי גברים, עם דגש למדים, מנסה הסרט למכור כמעין הזדהות מוחלטת עם הלוחמים. רק שאז מתפלק לו פתאום איזה שוט בו היא מצתרפתת עם גדוד שלם של חיילי מארינס. על שבנתה את עצמה במודע כסמל סקס הסרט מבליג. רק שאז מבליחה לה תמונה מוקדמת של נערה שטחנה ממתקים.

"מרלן דיטריך – השיר שלה" מריח מחשבונות פנים-משפחתיים, מעין גירסה נפוחה ומלאת חשיבות עצמית של הנכד, כקונטרה להררי המילים שנכתבו על עולמה הפנימי של הסבתא לאורך השנים. בוודאי שחשוב שדיטריך התנגדה לנאציזם הגרמני בשנות השלושים, אבל גם חשוב ליצור בשנת 2003 סרטים בעלי עניין אמיתי. מה גם שלא כדאי למהר ולהעניק לג'יי דייויד ריבה את אות "הנכד המצטיין". כלל לא בטוח שנשמתה של דיטריך - שהבינה דבר או שניים באמנות התעתוע ובערכה - באמת שמחה במתנה מרדדת זו ליום הולדתה ה-100.