(בסרטון: חברי להקתו הנוכחית של יוני רכטר מבצעים מחרוזת שירי ילדות קלאסיים בלחנים חדשים)
עדכון אחרון: 16:20
איחוד ראשון ומרגש בין חברי האלבום המיתולוגי "הכבש ה-16" יופיע באלבום הילדים החדש שיוציא יוני רכטר. חברי הכבש המקוריים - יהודית רביץ, גידי גוב, דויד ברוזה ויהונתן גפן - הקליטו את השיר "פנינה" העוסק בחתולת רחוב. שיר האיחוד, שייצא יותר מ-40 שנה אחרי אלבום הילדים הגדול ביותר, יופיע באלבומו של רכטר, שגם שמו מתכתב עם הכבש ה-16 - "יוני ג'ירף".
רכטר חוזר ליצור לילדים, כפי שפורסם לראשונה בוואלה! תרבות, לאחר שהיה חתום גם על קלאסיקות לילדים עם אריק איינשטיין, באלבומים "הייתי פעם ילד" (שהוקלט באותו אולפן, ברדו שמו, כמו האלבום החדש) ו"האריה היונה ותרנגולת כחולה" ובאופרה לילדים "איתמר פוגש ארנב". התארחות חברי הכבש ה-16 היא לשיר אחד בלבד, ובשאר האלבום מככבים חברי להקתו הנוכחית של רכטר - יעל צבי, יעל נחשון ואיתי פרל. בנוסף ליהונתן גפן, יופיעו באלבום שירים שכתבו ע.הלל ונירה הראל. האלבום יכלול גם מחרוזת שירי ילדות קלאסיים בלחנים חדשים, "יונתן הקטן", "השפן הקטן" ועוד.
"כשהאלבום הזה קרם עור וגידים, חשבתי שכדאי שזה יקרום גם עור וגידי", אמר רכטר לוואלה! תרבות. "פניתי לגידי, ליהודית, לדויד וליהונתן, וכולם נענו מיד בשמחה וברצון. היה לי התחלה של שיר של יהונתן גפן מפעם, שנקרא 'פנינה'. התחלתי לעבוד על זה ואפילו שלחתי לכל אחד את הקול שלו. ממש ניסיתי להקל עליהם, שלא יצטרכו הרבה פגישות. עשיתי את העיבוד הקולי ואת העיבוד התזמורתי. שלחתי לכל אחד את הקול שלו. כשנפגשנו היה כבר איזה סוג של התחלה. כמובן שהייתה עוד עבודה. ככה זה קרם עור וגידים".
רכטר אומר שזה הרגיש לו כמו איחוד נוסטלגי. "פעם סנדרסון אומר שבכוורת כולנו עברנו חוויה שנצרבה בנפש שלנו. אז גם הכבש זה סוג של חוויה שצרובה אצל כל אחד, ואני חושב שבנתה אצל כל אחד משמעות. אז בהחלט היה נורא טוב להפגש".
יהיה איחוד בימתי?
"לא שידוע לי, אבל אני בהחלט אעודד את זה".
מה גרם לאיחוד הזה להתעכב כל כך הרבה שנים ולמה רק עכשיו?
"הייתה פה אפשרות להקליט שיר ולהוציא אותו, כי יש את האלבום וזה יוצא כרצועה ממנו. לא הייתה סיבה סתם להקליט שיר. יש לי עוד שירים מכל מיני תקופות שיכולתי לעשות עם חברי הכבש, אבל אין לנו איזה פרויקט. ופה אמרתי להם, אני עושה אלבום ורוצה לשים בו סוכריה - שיר של הכבש. כולם מיד נרתמו והייתה לנו איזו מטרה".
כשנפגשתם להקליט את השיר, הקסם של החיבור הזה בין חברי הכבש נוצר שוב באוויר?
"אני חושב שכן. זה קרה כבר לפני שנה בערך. המפגשים היו מאוד נעימים. ומאוד ענייניים. המפגשים לא היו ארוכים. כולם מאוד עסוקים, וכולם נוסעים לחו"ל ומצטלמים לתוכניות וזה. סך הכל זה היה מאוד פונקציונלי ועבר מאוד בנעימות. לא זכור לי משהו מיוחד מעבר לזה".
עולה בך חשש מכך שיהיו אנשים שישוו בין אלבום הילדים החדש ל"הכבש ה-16", לאור העובדה שמדובר בקלאסיקה אדירה שקשה לשחזר, ואולי יעמידו את איתי פרל מול גידי גוב ואת היעליות (צבי ונחשון) מול יהודית רביץ?
"לא נראה לי שיתחילו לעשות השוואות. זה אלבום מאוד שונה מ'הכבש ה-16'. למרות שיש קווי דמיון מסוימים, כמו העובדה שמדובר בארבעה אנשים ושיש גם פה קטעי מעבר, שכתב של סילברסטיין ויהונתן גפן תרגם, ועשינו מערכונים קטנים כאלה. אבל זה עולם אחר, סאונד אחר, תמונה אחרת. בעיניי זה מאוד שונה. אין לי מושג מה אנשים יגידו, אני לא יכול לצפות את זה".
הוספת רצועה עם חברי הכבש היא מאוד מרגשת אבל עשויה לגנוב את הפוקוס התקשורתי והרדיופוני מכל שאר שירי האלבום עם הלהקה שלך.
"יכול להיות. זאת הזכות של התקשורת. אין לי מושג. אני מכבד כל תגובה. עשינו כמיטבנו. לא יכולתי לעשות אלבום שלם עם חברי הכבש".
מה ההבדל בעבודה עם אמנים כמו אריק איינשטיין, יהודית רביץ או גידי גוב על שירים למבוגרים לבין עבודה איתם על שירים לילדים?
"פעם אריק אמר שכשעושים אלבום ילדים יש לגיטימציה להשתגע, בשיר כמו 'גברת עם סלים', לצאת מגדרך. סך הכל אנחנו רוצים לשמוח, רוצים לצאת מהדפוסים הרגילים שלנו. מוזיקאים ואמנים, אחת הסיבות שהם עוסקים בזה היא כל פעם להפתיע את עצמם. ההבדל העיקרי זה הטקסטים. כשאתה עושה אלבום ילדים הטקסטים מספרים על עולם הילדים, ואז אפשר להשתגע ואפשר גם להתחבר לדברים שבאלבום למבוגרים אתה לא מתחבר".
המפגש עם רכטר מתקיים בבוקר שלמחרת הידיעה על מותו של אגדת הכדורסל קובי בריאנט. כמי שחולה על כדורסל, החדשות האלה העציבו את רכטר. "שמע, זה היה שוק. מדהים איך ההתייחסות למותו הייתה בכל מקום שפתחת, רדיו וטלוויזיה. אני מאוד אוהב כדורסל ומאוד אוהב NBA. זה מצער מאוד. את לארי בירד ראיתי חי, אבל איכשהו אותו לא יצא לי לראות, אבל זו אבידה גדולה".
כבר בילדותך אהבת מאוד כדורסל. עם הוצאת אלבום לילדים תספר לנו איזה ילד היית?
"באמת הייתי ילד שיורד לחצר, היה מולי בית ספר עם מגרש כדורסל. כדורסל היה העיקר, אחרי זה בנות ואחרי זה מוזיקה. מעולם לא חשבתי שאהיה פסנתרן. אף פעם לא חשבתי לשמור על האצבעות, במובן הזה שילד משחק בכדור ויכול לקרות משהו לאצבע שלו. הייתי מאוד ספורטיבי, ושיחקתי בקבוצת נוער של הפועל תל אביב והייתי בליגה. ואיזה ילד הייתי? מצד אחד מופנם, פגיע ורגיש ומצד שני עם יכולת להחצין דברים ולהיות מלא חיים. היו בי את שני העולמות".
ההורים שלך נפרדו כשהיית בן שלוש, אביך עזב את אמך לטובת חנה מרון, ומצטייר שגדלת בבית די עצוב.
"בהחלט היה עצב. גירושים זה תמיד דבר מאוד כואב, ובייחוד בגיל כזה. ראיתי מה זה כאב, אבל אני חושב שזה לא שיתק אותי. מה שלא הורג אותך מציל אותך. בקיצור, אם יש משהו קשה שאתה עובר ואתה שורד אותו - הוא מחזק אותך. זה הסיפור שלי".
לאיזו מהיצירות המופלאות הרבות שיצרת לילדים אתה מחובר במיוחד?
"אני דווקא אציין יצירה שלא כל כך זכתה להכרה רבה. לפני כשנתיים, עשיתי עם התזמורת הפילהרמונית את 'מעשה בשלושה אגוזים' שכתבה לאה גולדברג. עבדתי על זה שנה, עם צוות של זמרים, התזמורת הפילהרמונית וירון גוטפריד שניצח, יצא מאוד יפה. אבל זה הועלה רק פעמיים, איכשהו זה התמוסס, אילוצים של הפילהרמונית. וצר לי שזה לא קיבל תהודה רחבה יותר. זה דבר שהייתי שמח לחזור אליו".
אחד מלהיטי הילדים הכי גדולים שהלחנת הוא "שבת בבוקר" שכתבה תרצה אתר וביצע אריק איינשטיין. איך בכלל הגעתם לשיר הזה? הוא הרי יצא 12 שנה אחרי מותה של תרצה אתר, הוא מתוך ספר ילדים נשכח שלה שנקרא "ילד קטן וילד גדול" שלא זכה להצלחה כשיצא בזמן אמת.
"תראה, אריק היה בא עם איזה שקית ובה המון ספרי ילדים, שהמפיק מיכאל תפוח נתן לו. ישבנו כל התקופה הזאת שהלחנתי את השירים, לקחנו ספר, התחלנו לדפדף, ופתאום נפלנו על 'שבת בבוקר'. היו לנו רגעים כאלה. זה מזכיר לי סיפור נוסף על 'גברת עם סלים'. היה חסר לאריק ולי שיר אחרון, והיה אז טייפ קסטות. לקחתי קסטה ושמתי, ופתאום אנחנו שומעים 'שירנו הבא גברת עם סלים', מאיזה בדיחה שהקלטנו חצי שנה לפני. שמענו את זה שנינו והבנו שזה השיר שחסר לנו. זו הייתה מקריות ממש מדהימה".
אתה חושב שישראל של שנת 2020 היא מקום טוב לילדים לגדול בו?
"אני חושב שסך הכל אתה רואה שלילדים טוב פה. אדם הוא נוף מולדתו, המקום שאתה גדל הוא המקום שאתה רוצה להיות בו. אני רואה אפילו אצל ילדי הזרים, שרוצים להישאר פה. סיפורי גירוש הילדים הזרים נורא כאבו, אבל על רקע זה ראית כמה הם רוצים להיות פה. ראיתי אתמול הפגנה של ילדים שמוחים על גירוש החברים שלהם. ילדים התגייסו לטובת חבריהם. עם כל הבעיות שיש פה, בחינוך ובחברה, זה עדיין מקום שנותן תקווה לילדים".
ועם זאת, "השיר המטורף של הארץ" שהלחנת, לצערנו נשאר אקטואלי.
"אני לא יודע. אמנם יש לי נכד, בן 3 וחצי. אני לא יכול להגיד שאני יודע איך הוא גדל. אני לא רוצה להגיד סתם דברים לפי התרשמויות שטחיות. אני רואה שטוב לו. הוא בגן נחמד, ההורים שלו שומרים עליו, הוא מוגן והוא עטוף באהבה".
איזה מוזיקה שומע הנכד הקטן שלך?
"גם מוזיקה ישראלית. הוא למשל מאוד אהב את 'שיר הגלשן' של סנדרסון. והוא אוהב עכשיו את 'שיר נבואי קוסמי עליז'. והוא אוהב להקות שההורים שלו אוהבים, ובהן להקת רוק שאני לא זוכר את שמה, שהם נסעו להונגריה לשמוע אותה, וכל היום הם שומעים אותה באוטו. הוא פתוח".
רגע לפני שהפכתי להיות אבא, נשבעתי שאגדל את ילדיי רק על מוזיקה כמו ביטלס והכבש ה-16. אבל אז לדאבוני, כמו הורים אחרים, נפלתי לפעמים גם לזוועות קלטות ה"טים טים טום" וה"פיג פיגור". מה דעתך על שוק המוזיקה לילדים היום?
"שוב, לצערי אני לא ממש מכיר. אני באמת לא רואה את הדברים האלה. אני מודה שפעם ראשונה ראיתי את ערוץ הופ בגלל שעכשיו הם היו אדיבים ועשו לי קליפים, ורציתי לראות באיזו אכסניה זה נמצא. וזו אכסניה טובה. אני לא מנסה להתחמק, בהחלט יש לי ביקורת על דברים, אבל אני לא רוצה להגיד סתם דברים לא מבוססים".
לא מזמן הופעת במלון אלמא בזכרון יעקב, שאבא שלך תכנן, זכה להערכה גדולה והונצח על בול. אביך גם זכה בפרס ישראל. גם אתה בהחלט ראוי לפרס הזה. זה משהו שגם אתה מפנטז עליו?
"האמת שלא. אין לי שום רצון לקבל פרס ישראל. הפרס שלי זה שאנשים אוהבים את המוזיקה שלי. זה אולי נחמד לקבל פרס אבל זה לא איזו מטרה, אני אומר בכנות, אבל אין בי שום רצון לכיבודים. אני שמח בחלקי ושמח על העשייה שלי ושמח שאנשים אוהבים את המוזיקה שלי".
