קורבני וילדותי: המפגש המרגש בבית האח הגדול שגרם לנו לסלוד מרונן

תודה לאל, התוכנית מתחילה להתעורר מהקומה שהייתה שרויה בה עד עתה, ואתמול היא סיפקה לנו פרק כל כך רב אירועים שאני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל. זקן סיני חכם בטח היה מייעץ לי להתחיל מהתחלה, אז אני אתחיל דווקא מהסוף. קבלו את חמשת האירועים של הפרק, מדורגים מהזניח ועד המשמעותי ביותר:

בשתי מילים - לא הבנתי. בשבע מילים - תגידו לי, מה זה היה הדבר הזה? אני לא יודעת מה הם ניסו לעשות כאן, בהתייחדות המוזרה הזאת של תקוה וחגית בסוויטה. הניחוש שלי הוא שזה היה ניסיון לתת לחגית קצת זמן מצלמה, אבל חוץ מלהזכיר לנו בפעם ה-40 שחגית ממש אוהבת נקניקיות, לא קרה כאן כלום. היו כל כך הרבה אופציות יותר טובות לניצול הסוויטה הזאת - למשל לשלוח את תקוה עם ירדן ולראות איך הן מסתדרות כשהן מנותקות מהבית, או את תקוה וליאור כדי לעצבן את ירדן, או אפילו לשלוח את תקוה לבד ולהקרין לה קטעים מתוך הבית. כל דבר היה פחות בזבוז של זמן אוויר. אלה היו עשר דקות כל כך משעממות שאין לי מושג למה שידרו אותן. אם תקוה לא הייתה צווחת כמו חולת נפש כל פעם כשכבה האור, הייתי נרדמת. ומה היה פשר הדמות המשונה מ"הצלצול" שנכנסה לחדר? מה היא הייתה אמורה להיות? פיקולו? ומה היא עשתה? אפילו לא טרחו לגלות לנו מרוב שזה לא היה סיפור, לא התחיל מהלך, לא היה חלק ממשימה ולא עניין איש.

מדובר באירוע שאמור היה להיות מעניין, אבל לצערי כבר מזמן התייאשתי מפוטנציאל לרומן בין השניים. אז הם ישנו ביחד, ביג דיל. הם ישנו ביחד כבר בעבר, ואז ניהלו שיחה עילגת שבה ירדן שואלת אותו מה הוא רוצה ממנה והוא עונה לה שאולי יקרה ביניהם משהו בחוץ. כבר קשה לצפות בירדן כשהיא מנסה להיראות אישה חזקה עם הומור עצמי שלא אכפת לה, אך בד בבד מצליחה ליפול לקלישאה הכי גרועה של נשים אובססיביות שלא מסוגלות לקלוט שמישהו לא בעניין שלהן. אמלי, קלישאה מספר 2, מעודדת את ההפרעה הדו קוטבית הזאת באמירות כמו "מאמי, הוא מה זה מאוהב בך" וממציאה מבטים חודרים שליאור נועץ בה מעברו השני של הסלון. יאללה, נו. ירדן, נשמה, תביני כבר שזה לא יקרה. אני אגיד לך את מה שהייתי אומרת לחברה באותו מצב - בכלל לא משנה מה הוא אומר לך, ובכלל לא משנות המחוות הקטנות שהוא עושה. הדבר היחיד שנחשב זו השורה התחתונה, וכשגבר רוצה אותך הוא מראה לך את זה, בלי לסתור את עצמו, בלי ללכת ולבוא, ובלי "אולי אחר כך". כשגבר באמת רוצה אותך את לא חווה אפילו טיפה של בלבול. כשגבר רוצה אותך, אין דבר ברור מזה בעולם. תביני כבר - הוא לא 'מפחד להתאהב', הוא לא 'איבד את הטלפון', והוא לא מאושפז בבית חולים אחרי תאונת קורקינט. אם את לא יודעת שהוא בעניין - הוא לא בעניין. זה עד כדי כך פשוט.

לא יודעת מה קרה לאסיף בפרקים האחרונים. אולי ההצגות נשרו ממנו במהלך השבועות בבית, ואולי פשוט שפטתי אותו מהר מדי, אבל אמש מצאתי את עצמי חושבת בהפתעה "בואנ'ה, אסיף יצא גבר". זה קרה בשיחה הקבועה שירדן מנהלת כל פעם כשהיא חסרת ביטחון (שזה כל הזמן) - אתם יודעים על מה אני מדברת - היא נשכבת ליד הדייר שהכי קרוב אליה גיאוגרפית ומנסה, כביכול בשיחה קז'ואלית, לסחוט ממנו משפט מעודד לגבי ליאור. הפעם הקורבן היה אסיף, וזה הלך ככה: "תגיד, אתה חושב שליאור מרגיש אלי משהו?" אסיף עשה את עצמו שהוא חושב עשרים שניות וענה לה בכנות שלא. אהבתי מאד שהוא אמר לה את האמת והערכתי את העובדה שזה נעשה בחמלה וכבוד. כשהוא קלט שהיא לא מסוגלת לקבל את התשובה הזאת, הוא גם ניסה להסביר לה שלליאור אין קו רציף בהתנהגות שלו. זה נכון. בדיוק כמו שהיחס שלו לרונן השתנה פתאום משנאה לחיבוקים, כי יש לו "לב רחמן" לדבריו. לא. אין לו לב רחמן, יש לו אישיות הפכפכה, וירדן תמשיך לקבל כאפות, לנהל שיח חירשים ולא להפנים.

המתיחה התמימה של תקוה עם המגפון גרמה לגדי להשתכנע שעושים בשבילו "הפגנות של 30 איש בחוץ", וברגע אחד הוא הפך בעיני עצמו לביונסה של הבית. הוא כל כך שמח והתלהב, שלאף אחד לא היה לב להגיד לו שעבדו עליו, עד שהיה כבר מאוחר מדי. הידיעה שאוהבים אותו גרמה לו לדלג בבית באושר שהוא כמעט לא הצליח להכיל, והפעם במקום לחשוב רק "שיואו, איזה טמבל הגדי הזה" התעוררו בי גם רחמים. כאב לי במיוחד כשהוא דיבר על החשש שלו שאנשים יגידו שהוא לא ראוי לאשתו, ועל כמה שהוא שמח שהיא רואה אותו עכשיו. היה ממש מכמיר לב לראות כמה הוא היה זקוק לאישור הזה מבחוץ, ומפחיד אותי לדמיין את שברון הלב שלו כשהוא יגלה שזה לא קרה באמת. עד כדי כך שאני שוקלת לארגן משלחת מפגינים ולבוא לצעוק לו בעצמי שהוא נאמבר וואן. אני יודעת, גם לי קשה להאמין שזה קורה לי. אני מרגישה קצת חולשה. יש מצב שלקיתי בקורונה.

בואו נגיד את האמת - האיש לא היה בקשר עם הבת שלו שנים כי הוא היה עסוק בהימורים כפייתיים ובמשפחה החדשה שלו, ולמרות שאני יכולה להבין את הכאב שלו ואת הרצון שלו לתקן - תהיו בטוחים שהוא לא היה צריך את ההפקה של האח הגדול כדי ליצור קשר. אם הם לא דיברו, זה אך ורק כי הוא לא עשה מספיק כדי לתקשר איתה, כי אין ילדה שהייתה אומרת לאבא המרוחק שלה "לא" לאורך זמן. זה שהוא דיבר אליה מעבר למסך התוכנית נראה לי מניפולטיבי, וגם בפגישה עצמה, העובדה שהוא מיד פרץ בבכי והפיל עליה לנחם אותו גרמה לי לסלוד ממנו. כמה עסוק בעצמך אתה יכול להיות, בן אדם, כמה ילדותי וכמה קורבני? זה היה כאילו היא האבא והוא הילדה - היא הייתה בוגרת, רגועה, פשוט מקסימה, והוא - במקום לקחת אחריות על הטעויות שלו, המשיך להתנהג כאילו הכל פשוט "קרה לו" והוא לא עשה כלום חוץ מלסבול מנטייה למזל רע. מצטערת, כמי שהייתה בדיוק ילדה כזאת, הבכי שלו לא גרם לי לחוש אליו שום אהדה. להיפך. זה נשמע כאילו הוא בוכה בעיקר על עצמו - אבא טוב היה מגיש לבת הנטושה שלו כתף איתנה, נותן לה לבכות את הכאב שלה, לכעוס עליו ולדרוש הסברים במקום ליפול עליה במלוא הכובד, ועוד בשידור חי.