איזו שנה עצומה לקולנוע האמריקאי ולקולנוע העולמי בכלל. מי שלא ראה את משלחת ה"פרזיטים" חוגגת ב"סוהו האוס" בווסט הוליווד תחת חסותה של חברת ההפצה המבריקה "ניאון" - לא ראה שמחה מימיו. ממסיבה שהיתה אמורה להיות די זניחה, המסיבה הפכה לדבר הכי חם בעיר - וגם "פרזיטים" הפכו לדבר הכי לוהט בעיר הסרטים. עושה רושם שלא היה חבר אקדמיה שלא הלך שבי אחרי יצירת המופת המבריקה הזו. ועכשיו יוצריה עשו היסטוריה. החל מהלילה, תקרת הזכוכית האקדמית האמריקאית השמרנית הלבנה התנפצה לרסיסים. הסרט הזר הראשון בהיסטוריה של האקדמיה זכה בפרס "הסרט הטוב" ובצדק מוחלט.
קשה להאמין שלפני כארבע שנים חברי אקדמיה אמריקאים בכלל לא טרחו לצאת לראות סרטים בשפה זרה עם תרגום לאנגלית. סרט בשפה זרה היה נחשב "דג מת" שנשלח מיד לקטגוריית "הסרט הזר". בזכות רומא המופתי, בזכות נטפליקס וכמובן בזכות רימייקים של סדרות זרות (כולל ישראליות, אגב) השתנתה הגישה האמריקאית לחלוטין.
השבוע שוחחתי עם רוד לוריא, במאי אמריקאי וחבר אקדמיה ותיק, שאמר לי שיש סיכוי ש"פרזיטים" יגבור על "1917". גם ג'יין רוזנטל, המפיקה של "האירי", שאיתה ישבתי לצהריים ושוחחתי על הסרטים השנה - הודתה שמדובר בסרט נדיר. נדמה שלא היה חבר אקדמיה שלא צפה ב"פרזיטים" עד לסוף המירוץ. בתור חבר אקדמיה שזו השנה הראשונה שלו בהצבעות, גמעתי כל הקרנה, הלכתי לכל אירוע וצפיתי בכל לינק שנשלח אלי בכל קטגוריה. כשאתה שולח סרט להתחרות בעונת האוסקרים אתה קודם כל חייב לדעת שיש חברת הפצה מאחוריך שחורטת על דגלה להשקיע בסרט עשרות מליוני דולרים, שמאמינה שהסרט שלך יכול לעמוד בתחרות הזו. אחרת אין לך סיכוי לשרוד.
בכל יום נתון קיבלתי 23 אימיילים עם לינקים והזמנות לסרטים בקטגוריות שונות. מרוב סרטים ופרסום הבנתי שאני חייב לנהל יומן צפייה מדויק, אחרת אלך לאיבוד. מדובר בקמפיין מפותל וארוך שמתחיל בפסטיבל קאן באזור מאי וממשיך ממש עד לימים האחרונים של סגירת ההצבעות לאוסקר. בתחילה אכן היה נראה ש"האירי" ו"היו זמנים בהוליווד" נכנסים למאבק טיטאנים אדיר. חברי אקדמיה ותיקים הלכו עם סקורסזה והצעירים יותר העדיפו את טרנטינו. אבל אז, חודשיים לפני האוסקר, הגיעה משומקום סאגת המלחמה העוצמתית של סם מנדס "1917" שטלטלה רבים (כולל אותי) והשאירה אבק לכל המועמדים האחרים. "האירי" התפייד כמעט לגמרי ו"היו זמנים" נחלש. עם זאת, "פרזיטים" מעולם לא נעלם. הוא תמיד היה שם. חיכה בשקט הממזרי שלו לפרוץ את מחסום הקטגוריה הזרה. ואכן פרס גילדת השחקנים וה"סטנדינג אוביישן" המפורסם שינה את הכל. צפיתי בו שוב בשתי הקרנות האקדמיה האחרונות שהיו מפוצצות. הבנתי שם שיש סיכוי שהוא עלול להפתיע את כולם. אחרי מפח הנפש מלפני שנה, שבה "הספר הירוק" גבר על "רומא" הנהדר, חברי האקדמיה החליטו השנה לעשות צדק. הצבעתי ל"פרזיטים" כמעט בכל קטגוריה שבה היה מועמד. והנס אכן קרה.
ומה מחר? נשים זוכות באוסקר על בימוי, כתיבה וסרט ומועמדות בכל קטגוריה מבלי שזה ייחשב מהפכני או נדיר, ושהמושג "אוסקר לבן מדי" ייחשב מיושן ולא רלוונטי.
באשר לנו, גם לנו הייתה שנה שעלתה על כל הציפיות. נדמה שלא היה פסטיבל או מדינה בה סרטנו "סקין" לא הוקרן. זו ההזדמנות להודות שוב לצוות השחקנים ואנשי הצוות שעבדו על הסרט. לכותבים, למפיצים, לאנשי היח"צ, למפיקים, למשקיעים, למנהלי הפסטיבלים, לחברי אקדמיה, לחברים ולמשפחה בארץ, לעיתונאים, למבקרים ולצופים בארץ ובעולם. בזכותכם זו היתה שנה שלא נשכח לעולם.